למי קראתם זקנה? טיול בתל אביב של פעם
כדי לטעום את תל אביב של פעם לא מספיק לטייל בנווה צדק או בשדרות רוטשילד. במלאות 100 אביבים לעיר ללא הפסקה, דובי זכאי עם הצעה למסלול טיול נוסטלגי
יש כמה פינות של שלווה כאלה בתל אביב, מקומות שמילאו את ילדותי בעיר הגדולה שהייתה אז קטנה ואינטימית. כיום היא ענקית, שרועה מצפון לנחל הירקון ונושקת לשיפולי ע'גמי. על העיר נחה נהמה כבדה. המכונות העצומות שמפעילות אותה לא חדלות לרגע לעבוד.
לכבוד יום הולדתה ה-100 של העיר, שנולדה זקנה ומצעירה מדי יום, יחגגו תושבי העיר ללא הפסקה את האירוע המשמח. האירוע יתחיל ב-2 באפריל בטקס חגיגי בכיכר ביאליק, במקום שבו היה בית העירייה הראשון. יום ההולדת העגול מהווה הזדמנות מצוינת להיכרות עם העבר המפואר שלה.
להבדיל מערים רבות באירופה, תל אביב בתחילת דרכה לא השכילה לבנות את עצמה משתי גדות נהר, במקרה שלנו - הירקון. כך היה חוצה את לב הנהר, והחיים והבתים היו מסתדרים על שתי גדותיו. תל אביב הפנתה את גבה לירקון. רק בתקופה מאוחרת למדו את יתרונו ויופיו של הנחל והפכו את גדותיו למעט טבע הכלוא בעיר.
כיום אני עוקב מפרבר דרומי בגוש דן אחר תהליך ההתפתחות היפה שעובר על תל אביב. בשנים האחרונות גילו את עברה. כל סיפור קטן של המתיישבים הפך לספר או מסלול טיול, והעיר החדשה נכנעה לזו הישנה והפכה את סיפורי הדורות המייסדים למסלולי טיול. מספיק להתבונן במטיילים הרבים שממלאים את שדרות העיר בעקבות מדריכים נמרצים בין פלאיה כדי להבין זאת.
מדריכים מיומנים ואנשי סיפור חקרו והכינו טיולים לפי נושאים. כך, למשל, נולדו טיולים
כדי לטעום את תל אביב של פעם לא מספיק רק לטייל בנווה צדק או בלב תל אביב. אפשר להכיר מקרוב את העיר, על בתיה ובניה, בקומות התחתונות של מגדל שלום, למשל. שתי הקומות הראשונות של הבניין (שהיה פעם הגבוה במזרח התיכון) מוקדשות לתולדות העיר, והכניסה למוזיאונים אינה כרוכה בתשלום. המוזיאונים מציגים תערוכות מיוחדות שראוי כי תל אביבים ותיקים יעלו בהן זיכרונות, ואילו התושבים החדשים המתהדרים בכינוי (לא להם) תל אביב - ילמדו משהו.
בקומת הקרקע ממתינים לבאים שני פסיפסים ענקיים. האחד של הצייר נחום גוטמן שמספר בציור וברמזים על העיר שקמה מהחולות. השני הוא מעשה ידי דוד שריר, המתאר את החיים בעיר כגל ענק של התקדמות. אלה שתי עבודות מוכרות, יחסית.
אם תדלגו עוד קומה, תגלו את יופיה הנסתר של העיר. במבואה המערבית מוצבת מערכת מולטימדיה בעברית ובאנגלית שמתארת את התפתחות העיר. יש כאן חדר הקרנה מיוחד, שבו מוקרנים סרטי וידיאו המתארים את צמיחת העיר על פי צילומים ישנים. בעזרת המערכת אפשר לסייר באתרים ההיסטוריים ולצפות בציוריו של נחום גוטמן, המתארים את מתיישבי אחוזת בית.
באולם הגדול ממתין מודל ענק של תל אביב, שהחיים קפאו בו עוד טרם נבנו מגדלי עזריאלי. מי שרוצה ללמוד משהו על בתי העיר מוזמן לתערוכה המספרת על האדריכלים שבנו את העיר בשנות ה-20, ה-30 וה-40. בתערוכה מופיעים בתים מיוחדים בצילומים לצד הדיוקנאות של האדריכלים וסיפור חייהם.
תלמידי בצלאל הכינו כמה מודלים של הבתים הישנים. בתים אלה מפארים עד היום את שדרות רוטשילד והרחובות הסמוכים. חלק מהבתים שופצו לתפארת, אחרים ממתינים לכספים שיחשפו את יופיים מתוך עליבותם ובחלקם נגסו שיני הטרקטורים, כך שבמקום היופי האקלקטי קמו מבצרי זכוכית רבי גובה.
בהמשך מוצגת תערוכה משעשעת של בתי קפה בעיר הנבנית: רוול, כסית, קפה גינתי, הקזינו שעל שפת ימה של העיר ועוד. התערוכה מלווה את בתי הקפה משנת 1920 ועד 1980. בין התמונות הנדירות אפשר לראות את אלתרמן לוגם, את ביאליק יושב, את שחקן התיאטרון שמואל רודנסקי ועוד רבים אחרים.
חצקל איש כסית מוקף שם בחבורת כסית יחד עם בנו משה. בקפה כסית, כידוע, שלטו הבעלים ביד רמה בתיאבונם ובכושר השתייה של אמני העיר. שירים נכתבו שם על מפית מלוכלכת וציורים החליפו תשלום של אמן שהיה חסר אמצעים. היום כל שרבוט כזה שווה הון. בתי הקפה השונים היו מעוזם של קבוצות אנשי הבוהמה, הפקידות הבכירה, היקים המסודרים והפולניות המטופחות.
כמו כן, מוצגת כאן תערוכה מצחיקה של מודעות שפורסמו בעיתונות העברית בעיר בין השנים 1900-1935, ובה ניתן להבחין בסגנון המעודן, בגרפיקה הפשוטה והנאה בשחור לבן ובאותיות הענק. בנוסף, יש כאן תערוכת צילומים של סגנונות הבנייה האקלקטיים - הבאוהאוס שרווחו בשנים 1920-1940.
בקומה העליונה יש תערוכה נדירה של תמונות וקטעי כתיבה של הסופרים שגרו בנווה צדק בשנות ה-20, ביניהם נחום גוטמן, ש"י עגנון, ברנר ועוד. בקומה הראשונה שוכן משרד קטן שבו ספרים על תל אביב, ומכאן יוצאים גם למסלולי טיול - המרכז להכרת תל אביב.
טלפון: 03-5100337. פתוח כל השבוע בין השעות 10:00-17:00; בשישי ובערב חג 10:00-13:00; בשבתות סגור
נא להמתין לטעינת התגובות
