ניוז אייג': חדשות מעולם הרוח
שי טובלי שוב מתבלבל ונופל, האפיפיור עולה על הגל ומתחיל לחפש את העצמי האותנטי ואנואר סאדאת מתגלה, ללא מליצה, כאחד ממורי הרוח הגדולים שחיו בינינו. האמת היא תמיד כאן ועכשיו, ועכשיו היא באה גם עם פרשנות עומק. מדור חדש של תומר פרסיקו
שי טובלי. מבולבלי
האמת? זה קצת מאכזב. התרגלנו ליותר משי טובלי. כי אחרי כמעט שנה של שתיקה (וליקוק פצעים מן הסתם), היה אפשר לצפות שכשטובלי יחזור לפעילות הרעיון המטורף שישא אותו על כנפיו יהיה באמת מטורלל, כמו התקשור ההוא של "אדוני הגלקסיה". משהו כמו לוחות ברית חדשים בתקשור ישיר מהמאסטר הטיבטי שהתחזה לפני 3400 שנה למשה רבנו; או גילויה של תיאוריה אבולוציונית חדשה שעל פיה טובלי ובן זוגו איילון נמצאים בחוד החנית של ההתפתחות האנושית וכעת עליהם רק להפרות אחד את השני כדי ליצור את צאצאם, המשיח. הנה, תוך שתי דקות המצאתי שני רעיונות ראויים בהחלט. אבל מה קיבלנו? הנה ציטוט ממייל שנשלך לרשימת התפוצה של טובלי:
"בשבת האחרונה דיבר שי על שחרור וחופש מתחושת השתייכות כמפתח לאהבה ויצירתיות חדשה, ועל חזון עיר האהבה. עיר האהבה עתידה להיות ממוקמת באירופה, ולהדגים מרחב קולקטיבי חדש עבור האנושות כולה. כל תחומי החיים יקבלו מענה אמיתי בעיר, ויהפכו את העיר ואת תושביה למיקרוקוסמוס של תרבות אנושית חדשה, תרבות שכל המניע שלה הוא אהבה ואושר ליחיד ולחברה".
זהו? "עיר האהבה"??? נו, באמת, בשביל זה חיכינו? כל כך lame, כל כך לעוס, וכל כך ברור שזה לעולם לא יתחיל אפילו לעשות סימנים של לקרות. מהבודהה מאוריון ציפינו ליותר. לפחות דבר אחד ברור: פרויקטים כמו האוניברסיטה הרוחנית והציפייה המתוחה לקראת שינוי תודעתי בשנת 2012 בוטלו נכון לעכשיו, בדיוק כמו עניין התקשורים עם בוראי הגלקסיה לפניהם (וההארה האבולוציונית לפניהם, וכו' וכו'). נו, it was fun while it lasted.
וברצינות: טובלי כיום הוא למעשה מנהיג כת. חד וחלק. הוא בקושי "מורה רוחני" ובטח לא "הוגה", כי מטרתו לא להפיץ ידע אלא לצרף חברים לקבוצתו. אחרי שבארץ הוא נשרף ואין עוד מי שיקנה את הבליו, הוא כנראה מקווה שבחו"ל הוא יצליח לשווק את עצמו לקהל שנקי מרושם קודם. ובאשר לקבוצה שאיתו, ושמפרנסת אותו, הרי שהם בפשטות חברים בכת, ועיוורים מכדי לראות שהם מוּלכים שולל כבר שנים. ובכל זאת, אני חייב לומר, טובלי אמר ועשה בשנים האחרונות דברים כל כך מופרכים, עד שזה שאנשים מבוגרים מסוגלים עדיין לקחת אותו ברצינות היא תעלומה בסדר גודל של משולש ברמודה. טיסה נעימה.
2. האם האפיפיור הופך את הנצרות לבודהיזם?
יוזף רצינגר בשעת ההכתרה. "האושר במציאת החיים" אי פי
בתחילת מאי יגיע האפיפיור לארץ הקודש, ובינתיים הוא מתייר באפריקה. אחרי שפלט כמה שטויות על כך שקונדומים לא מונעים, אלא להפך - תורמים להתפשטות מחלת האיידס, הוא מצא זמן גם להתייחס לעניינים שהוא כנראה יותר מבין בהם, כלומר ענייני דת.
בשבוע שעבר, באנגולה, הוא דרבן את שליחיו של ישו שם להמיר את דתם של אלה שעדיין מאמינים במסורת הפגאנית המקומית. אביא קטעים נבחרים ממה שהוא אמר, כי הדברים חלקם משעשעים וחלקם משמעותיים. על פי אתר הוותיקן אמר האפיפיור:
"היום זה נתון לכם, אחים ואחיות [...] להציע את המשיח (Christ) הקם-לתחיה לחבריכם האזרחים. כל כך רבים מהם חיים בפחד מפני רוחות, מפני כוחות זדוניים ומאיימים. בבלבולם הם לבסוף אפילו מאשימים ילדי רחוב וקשישים שהם מכשפים. [...] מישהו יכול לומר: "למה לא להניח להם? להם האמת שלהם ולנו שלנו [...]". אבל אם אנחנו משוכנעים וחווינו שללא המשיח החיים חסרים, אכן שמשהו אמיתי, האמיתי ביותר, חסר, עלינו להיות משוכנעים שאנחנו לא פוגעים באיש אם אנחנו מציגים לו את המשיח, וכך מעניקים לו את האפשרות למצוא את העצמי האותנטי והאמיתי ביותר שלהם, את האושר במציאת החיים".
נעבור קטע קטע:
"פחד מפני רוחות, מפני כוחות זדוניים ומאיימים": הבה נזמין אותם לחיות בפחד מאל קנא ונקם.
"מאשימים ילדי רחוב וקשישים שהם מכשפים": טוב, הכנסייה בהחלט מבינה משהו בהאשמות שווא בכישוף.
"אנחנו משוכנעים וחווינו שללא המשיח החיים חסרים": שימו לב (ועכשיו ברצינות) - האפיפיור, כלומר יוזף רצינגר, הוא אדם חכם ומשכיל מאוד, והוא מבין בדיוק מה הוא אומר. והוא מתבטא כך משום שהוא מבין שבעצם מה שהולך היום זה חוויות.
היום מספרים גדלים והולכים של אנשים לא מחפשים סמכות חיצונית שתאמר להם מה לעשות על פי מודל "נעשה ונשמע". היום אנשים רוצים לחוות את נכונות הדברים, גם מתוך נקודת מבט מדעית ("אני לא סתם מאמין, אלא יודע שזה עובד"), וגם מתוך כך שכיום החוויה היא לרבים מאיתנו העיקר (אני עושה משהו כי "זה מרגיש לי טוב"). לכן הבודהיזם כל כך פופולרי במערב. ולכן האפיפיור מדגיש שלא סתם "קראנו בברית החדשה" שללא המשיח החיים חסרים. חווינו את זה. זהו צעד ראשון בסובייקטיביזציה של הנצרות הקתולית, שאני משוכנע שהוד קדושתו עשה במודע.
"למצוא את העצמי האותנטי והאמיתי ביותר". זה כבר השיא. ממתי המטרה של הנצרות היא מציאת העצמי האותנטי? חשבתי שפשוט מיטהרים מהחטא הקדמון כדי להיכנס לגן-עדן! שוב: רצינגר מבין בדיוק מה שהוא אומר, והנה צעד שני ומכריע בדרך לסובייקטיביזציה של הנצרות: מה שאנחנו רוצים למצוא אינו בשמיים, ולא בשום עולם אחר, רוחני. אנחנו לא עולים לגן עדן, אלא יורדים אל תוך תוכנו. אנחנו מוצאים את עצמנו, את האותנטיות שלנו. הנצרות הולכת ודומה לבודהיזם, ובסוף כבר לא נוכל להבדיל בין האפיפיור לדלאי-לאמה.
3. סאדאת כמורה רוחני
סאדאת הצעיר. להפיג את הבדידות רק בחברתו של אותו 'יש פנימי' רויטרס
תאמינו או לא, סאדאת אפילו מספר על תובנותיו הרוחניות בגלוי באוטוביוגרפיה שכתב (שהפנה אותי אליה קורא בשם אורי, ושתורגמה לעברית על ידי אהרן אמיר תחת השם "סיפור חיי"). בעיקר מעניין בה הפרק השלישי, שנקרא, שימו לב: "שחרור ה'אני' – תא 54".
"תא 54" היה תאו של סאדאת בכלא, בו שהה (1946-48) אחרי שנחשד על ידי ממשלת מצריים ברצח שר האוצר דאז. כפי שאפשר לצפות, תנאי הכלא היו קשים, אבל סאדאת הורשה לקרוא ספרים. כפי הנראה במהלך תקופה זו קרא לא מעט כתבים סוּפיים, ואלו השפיעו מאוד על דעתו ועל דרכו מאז. הנה כמה ציטוטים נבחרים:
"בשני מקומות בעולמנו אין אדם יכול לברוח מעצמו: בשדה הקרב ובתא של כלא. בתא 54 לא היה לי ידיד ורע מלבדי, יומם ולילה, ואך טבעי היה הדבר שאכיר לדעת אותו 'אני' שלי. מעולם לא היתה לי הזדמנות כזאת לפני כן, שהרי שקוע הייתי כל כך בעבודה (בצבא) ובעסקי פוליטיקה, והזרם המתמיד של חיי היומיום סחפני עימו. עתה, בבדידות הגמורה של תא 54, כשלא היו לי שום קשרים עם העולם החיצון – אף לא עיתונים או מכשיר רדיו, הרי, למרבה הפרדוקס, יכולתי להפיג את בדידותי רק בבקשי את חברתו של אותו יש פנימי שאני קורא לו 'אני'.
"דבר זה נתחוור לי בתכלית מתוך סבל וכאב, בתא 54: הסבל מגבש את כוחה הפנימי של הנשמה; כי מתוך סבל יכול איש לבב לעמוד על עצמיותו, לרדת עד חקר מעמקיו שלו. מתוך סבל גיליתי איך מטבעי נוטה אני לעשות טוב, כי האהבה היתה המניע האמיתי מאחורי פעולותי. [...] מתוך אותה הרגשה, שנעשתה חלק בלתי נפרד מעצם היותי (ואשר, אם גם שלא מדעת, לא משה ממני כל ימי חיי), היה לאל-ידי להתעלות על גבולות הזמן והמקום. אני לא חייתי בתא בעל ארבע קירות, אלא ביקום כולו. הזמן שוב לא היה משעה שנכבש לבי לאהבתו של אדון כל הבריאה: התחלתי להרגיש עצמי קרוב אליו מאד בכל אשר הייתי.
"אני מאמין שרק מתוך שיג ושיח יכול אדם להתקיים באמת. תודעתו תתרחב עד שתכיל את היקום כולו, עצמיותו האישית תתמזג בעצמיותם של אחרים (מתוך אהבתו אליהם וסבלותיו למענם); הקצרה: הוא יחדל להתקיים כפרט. למדתי לדעת שאין אדם יכול לנצח את הזמן והמרחב. אינני יודע כמה אנשים יודעים זאת; ברי לי שהרוב אינם יודעים,שהרי אין הם יכולים לראות דבר מעבר ל'אני' הקטן שלהם.
"משעה שהשתחרר מן התחומים המצומצמים של ה'אני', על סבלו הארצי ורגשותיו הפעוטים, יכנס אדם לעולם חדש, בלתי נגלה, רחב ידיים יותר ועשיר יותר. נשמתו תזכה לחירות מוחלטת, תתאחד עם ההוויה במלואה, תתעלה על הזמן והמקום. מכוח תהליך זה של שחרור יתפתח הרצון האנושי וייעשה כוח אהבה, וכל הכוחות הארציים (לרבות אלה העלולים לעכור את רוחו של אדם) תורמים להשגתה של שלוה פנימית מושלמת, וכך הם מספקים לו לאדם אושר מוחלט.
"אך טבעי היה הדבר שכאשר התחלתי לחיות בעולמי החדש – כאשר התפרקה נשמתי ממעמסותיה הארציות והתקרבה מאוד לחיים עם האלוהים – תוקנו כמה ממושגיי והשקפתי על החיים השתנתה בכללותה. לאהוב שוב לא היה פירושו למחול אלא להיספג בנשמתו של אחר, לתת את עצמך ולאבד את עצמך בישותו של אחר. אולם אין פירוש הדבר 'חדלון' אלא, אדרבה, סוג עליון של ישות: האהבה היא הכוח היחיד המסוגל לשבור את המחיצות העלולות לחצוץ בין החומר והרוח, בין הנגלה לנסתר, בין היחיד לאלוהים. באין אהבה אין אנו מכירים באחרותם של אחרים ומתוך כך אין אנו באים לידי שיג ושיח, ואנו מאבדים את עצמנו על ידי שאנו מחניקים את האני בגבולותיו המצומצמים.
"שמונת החודשים האחרונים שעשיתי בבית הסוהר הם בעיני התקופה המאושרת ביותר בחיי. אז נכנסתי לאותו עולם חדש של התנזרות שאיפשר לנשמתי להתמזג עם כל שאר הברואים, להתעצם ולבוא בשיג ושיח עם אדון כל הבריאה. דבר זה לא יכול היה להתרחש מעולם לולא היתה לי אותה בדידות שאיפשרה לי להכיר את ה'אני' האמיתי שלי".
מי יתננו מנהיגים כאלה.
נא להמתין לטעינת התגובות
