מה עומד מאחורי חידת ביצות התופת של מסצ'וסטס?
טקסים שמאניים, אורות משונים הבוקעים מהמים, מחלות קשות, חיות טרף ותלאות נוספות שליוו את חייהם של המתיישבים הראשונים באזור ניו אינגלנד מתקשים להסביר את המילה העברית "תופת" שאלו בחרו להעניק לשמונה הביצות המפורסמות באזור. אז איך אפשר להסביר את הכינוי המסתורי?
דניאל בודיליון (Daniel Boudillion) ממסצ'וסטס החליט לחקור מדוע המילה "תופת" (Tophet) מופיעה בשמותיהם של אתרים רבים בניו אינגלנד, שהבולטים בהם הן שמונה ביצות במסצ'וסטס, שכונו בשם זה על ידי הפוריטנים הנוצרים שהתיישבו באזור. התנועה הפוריטנית נוסדה באנגליה במאה ה-16 ואחר כך הגיעה גם לניו אינגלנד, מכיוון שאנשיה נרדפו במולדתם. מטרתם של הפוריטנים הייתה לטהר את הכנסייה האנגליקנית, וכמשתמע משמם הם היו סגפנים ואדוקים בדתם.
התנ"ך שבו קראו הפוריטנים הוא "תנ"ך ג'נבה", תרגום של התנ"ך לאנגלית, שהיה נפוץ בקרב הנוצרים הפרוטסטנטים במאה ה-16 והתאפיין בסגנון נמרץ ורב עוצמה. עותק שלו הפליג עם המתיישבים הלבנים על סיפונה של המייפלאאור לאמריקה. בתנ"ך ג'נבה המילה Tophet משמשת לתיאור "מקום של בעירה", כדרך לתיאור גרפי של הגיהינום. האנשים חיוורי העור שנמלטו מאנגליה או נפלטו ממנה, הגיעו אל ארץ זרה ומוזרה - לא לחינם הם כינו אותה "העולם החדש", ומסתבר שהיבשת סיפקה להם גם הזדמנויות חדשות וגם פחדים ישנים בגרסה מחודשת. החלוצים, מתאר בודיליון, "היו אנשים מעשיים בארץ עוינת, מכותרים בזאבים, אינדיאנים, רעב, מחלות וחורפים קשים". הוא טוען כי "הם לא נטו לגחמות, להגזמות או לשמות מטפוריים כאשר הדבר נגע להישרדותם". אז לאיזו תופת היו חשופים מתיישבי ניו אינגלנד?
ביצות רבות נקראו על שמן של חיות מסוכנות שהמפגש עמן שם היה שכיח. למשל ביצות הדוב, ביצות הזאב, ביצות אריה ההרים. לפי השערתו של בודיליון, המילה "תופת" שימשה באופן דומה כדי להזהיר מפני סכנות שהייתה סיבה סבירה לחשוש מפניהן בביצות מסוימות. אז מה באמת קרה באותן ביצות של תופת? ילידי אמריקה נהגו להשתמש באיים שבביצות כמקומות יישוב ומפלט. מרי רואולנדסון, רעייתו של כומר שנשבתה אצל הילידים והוחזקה במשך שלושה חודשים, כתבה על החיים באיי הביצות במהלך שהותה בשבי. ב-1676 ילידים אנשי ניפמונק ונרגנסט תקפו את העיירה לנקסטר ושבו רבים מתושביה. רואולנדסון ושלושת ילדיה היו בין השבויים (בתה שרה לא שרדה ונפטרה מפצעיה).
רואולנדסון שוחררה בעבור כופר של 20 פאונד. ספרה יצא לאור ב-1682 תחת הכותרת "ההיסטוריה האמיתית של שבייתה והשבתה של גברת מרי רואולנדסון". ההוצאה לאור, שהדגישה את היותה של רואולנדסון אשת כומר ואת הפערים הדתיים בין הילידים הכופרים למתיישבים הנוצרים, תיארה את הסיפור כ"ניצול אכזרי ובלתי אנושי שעברה בין עובדי האלילים במשך 11 חודשים, עד לשחרורה מידיהם". מן הסתם הספר, שהיה רב מכר, רק העצים את הפחדים של הנוצרים מאירופה מפני הביצות והילידים שחיו ביניהן. אחד מהכמרים של המתיישבים ציין כי עבור הילידים "כל ביצה היא טירה" - אמירה המבליטה את הקשר הנתפש בין הביצות לבין תושביהן המקוריים.
אך מדוע הביצות נתפשו כ"גיהינומיות"? על פי בודיליון, הפוריטנים ייחסו חשיבות רבה יותר לתנ"ך
הילידים לא רק חיו בביצות, אלא גם השתמשו בהן כמקום לטקסים שמאניים. במהלך הטקסים המשתתפים היו צועקים וצורחים, מכים בתופים, שרים ורוקדים, בקיצור – עושים רעש, וזה מה שחיבר את הביצות לצווחות מהגיהינום. ומה בנוגע לאש? במהלך הטקסים הודלקו מדורות, אך גם נפלטו מהביצות גזי ביצות, שיוצרים מופעי אור וזוהר מוזר. המתיישבים הנוצרים השתכנעו שמדובר בטקסים שטניים שמתרחשים במקום.
שמונת האתרים במסצ'וסטס ששמותיהם כוללים את המילה תופת (כמו ליטלטון תופת), ממוקמים ברווחים של כ30-15 ק"מ זה מזה, ומסמנים כמעט במדויק את נתיב המוהוק ההיסטורי, ששימש כנתיב מסחר שחיבר את השבטים האטלנטיים עם השבטים שחיו באזור שהיום הוא צפון מדינת ניו יורק. כעת זהו ציר תיירות ממוסחר. בודליון משער, אפוא, כי "אתרי התופת" הם מקומות שבהם נהגו הילידים לחנות במסעותיהם לאורך נתיב המוהוק. בחלק מהמקומות הסלעים עדיין ניצבים במבנה שייתכן כי שימש לטקסי יום מפנה השמש.
נא להמתין לטעינת התגובות
