רוק שיק: עשרת רגעי האופנה הגדולים של הרוק הישראלי
אופנה מעולם לא הייתה הצד החזק של המוזיקאים הישראלים. למרות זאת, ולרגל ההשקה המחודשת של ערוץ ,24 הצלחנו למצוא עשרה רגעי פאשן - לא תמיד אסתטיים ובדרך כלל באיחור אופנתי - שהותירו את חותמם בזיכרון הקולקטיבי. באין המחוך של מדונה, נסתפק בלוק התימני של עופרה חזה
הרבה לפני רוני סופרסטאר הגיח לשוק המוזיקה הציוני אליל נעורים ארוז היטב ועטוף בבנדנה על פרק היד, תחת השם "אדם." הכוכב הצעיר שווק מיומו הראשון כסופרסטאר לנערות צעירות והתהדר בקול צרוד, מראה אטרקטיבי, שירים קליטים וסתומים וסקס־אפיל לכל המשפחה. אותה בנדנה שנקשרה לידו של אדם הפכה לכמה רגעים לטרנד שאין בלתו.
לדברי במאי התצוגות נמרוד פלד, "הבנדנה אומנם נעלמה מהנוף שנתיים לאחר מכן, אבל בשיא תהילתה לא היה בחור או בחורה שלא כרכו על ידם בנדנה. כל אחד הרגיש מאוד מיוחד אם הבנדנה שלו הייתה אמיתית, כלומר אמריקאית מקורית ולא פושטית מהשוק; אבל כולם, בלי יוצא מן הכלל, שמו אותה עליהם."
אז נכון, היום אליל הנעורים של שנות ה־80 הוא גבר מקריח שמנהל מועדוני מוזיקה, אבל באותם ימים רבות מאיתנו היו מוכנות להתחתן איתו. במובנים רבים אדם לא הותיר אחריו שום זכר למורשת מוזיקלית ראויה, אך הבנדנה נחרתה בזיכרון הקולקטיבי כסמל לעשור הבעייתי.
אחרי שאלבום הבכורה הרועש של "זקני צפת" מכר כמות זעומה של עותקים ושניים מחברי הלהקה פרשו, החליט מאור כהן שהוא רוצה להיות רוק'נרול סופרסטאר - אז הוא עשה את זה. לבושים בחליפות ביטלס למהדרין הגיחו הילדים הרעים של הרוק הישראלי אל תוך המיינסטרים עם אלבום מפוצץ מלהיטים ושארם.
כהן, אולי אחד הרוקרים הכי מגניבים שהיו פה, עבר מלקפוץ מהבמה בתחתונים תוך צרחות וכינויים של איברי רבייה נשיים - ל"יום הבוחר," כשהוא לבוש בחליפה שיקית וחמוש בחיוך המנצח שלו. את ציבור
פלד: ‘"זקני צפת,‘ שהייתה להקה מצחיקה במיוחד שלא לקחה את עצמה ברצינות תהומית, דווקא לקחה את הלוק שלה ברצינות מפתיעה. חליפות גברים קלאסיות, 'כלבי אשמורת' סטייל, עם חולצות לבנות ועניבות דקות, פתחו דרך לאנשים שלא בא להם להיזרק על ג'ינס וטי שירט ועדיין לא להיראות כמו עורכי דין משעממים. פתאום חליפה שחורה הפכה להיות שיקית ומגניבה."
צביקה פיק היה מאז ומעולם דמות ססגונית, אבל לפעמים נראה שעל אף תפקידו החשוב בתרבות הישראלית ותרומתו למוזיקה המקומית, אי אפשר להתייחס אליו ברצינות גמורה. יכול להיות שזו ההתעקשות על השיער הארוך שהפך דליל ועצוב, ומורכב בעיקר מקווצות מסוכסכות ודהויות, ייתכן שזו הבחירה באורח חיים יוצא דופן לצידה של בחורה צעירה שאוחזת בהבעה אחת, ואולי אלו החולצות ההזויות שנתפרות במיוחד עבורו.
פלד מקיים איתו יחסי אהבה־שנאה: "אין מי שיכול להרשות לעצמו ללבוש חולצות כאלה, לחטוף את הביקורת שהוא חוטף, ועדיין ללבוש אותן. אבל צביקה הפך להיות מלך הטראש הישראלי, וכל דקת צפייה בסו קולד ריאליטי שעשו עליו מחזקת את ההרשעה שאכן מדובר באדם חסר טעם לחלוטין, אבל עם הרבה בי־צים." משי, קטיפה, אבני חן, צבעים חזקים, נצנצים - אין דבר שצביקה סבור שהוא טו מאץ' עבורו. אבל למה אפשר לצפות מהאיש שאת הקאמבק שלו השיק כשהוא לבוש בטייטס זרחני?
לפני שהייתה שרית חדד, הייתה שרית חודדטוב. וגם אחרי ששם המשפחה שונה לצורכי ההצלחה המטאורית שתבוא בהמשך, הלוק עדיין תאם את השם איתו באה לעולם. חדד של תחילת הדרך הייתה כדור עטוי מלבושים מחרידים, פרמננט דהוי ולוק כללי של מעמול שמנמן. ב־,2001 עם אימוץ הפופ האוריינטלי ובעזרתו המוזיקלית של קובי אוז ושל צוות מיומן של אנשי מקצוע, השילה חדד את עצמה ממשקלה, דפקה תספורת עדכנית ואימצה סטייליסט שאומנם ניפק גרדרובה שנויה במחלוקת, אך לפחות ראויה לדיון.
הקול הענק כבר היה שם, כך שכנראה זה מה שהיה חסר לחדד כדי למלא את קיסריה ולוודא שכולנו נדע שהיא לא רק פרחה במ־רצדס. פלד מפרגן: "המהפך של שרית חדד הוא רגע מכונן בתרבות הישראלית, גם מוזיקלית - הפקה פופית לגמרי עם מאפיינים ים תיכוניים הפכו להיות הפופ החדש.
כולם סלסלו וצבעו לבלונד כמוה, זהבה בן עד היום עושה שורשים בגלל זה." אבל כמו בהרבה מקרים אחרים, חדד הלכה לאיבוד בתוך המהפך של עצמה: "כמויות האבנים הנוצצות והז'קטים המוגזמים הפכו אותה לקצת קריקטורה של עצמה, או של כלה שרוצה עוד ועוד, אבל נדמה שבשנים האחרונות היא מעדנת את העניינים שוב ויש עתיד ורוד באופק."
בתחילת שנות ה־80 נולדה במוזיקה הישראלית תופעה חדשה במונחים של אותם ימים: להקת פופ־רוק שלא בזה למושג לוק. ”תיסלם,“ שנוסדה באחד מהאולפנים האפרוריים של גלי צה"ל על ידי יזהר אשדות, אז עורך מוזיקלי צעיר, ויאיר ניצני, אז טכנאי שידור - הפכה מהר מאוד למכונת להיטים משומנת שהתחילה כפרודיה על דיסקו והתפתחה לאחד מההרכבים המוזיקליים המשפיעים בארץ.
חברי הלהקה ביקשו לייצר לעצמם תדמית מובחנת, בדומה לכוכבי רוק בחו"ל באותה תקופה. דני בסן, הסולן הנערץ של הלהקה, נהג להקפיד על איפור שחור בעיניים וכך גם חלק מחבריו ללהקה. חוקרת האופנה, נורית בת יער, מספרת: "לאיפור העיניים השחור, כמו לבגדי חברי להקת 'תיסלם,' הייתה אחראית המעצבת דורין פרנקפורט. מאחר שלחברי הלהקה לא היה מכנה ויזואלי משותף, במקום לעצב להם לוק אחיד פרנקפורט העניקה לכל אחד מראה שונה, שנלקח משפת הרוק'נרול. לדני בסן היא ניסתה לעצב תדמית רומנטית ומסתורית בעזרת האיפור והגלימה."
המראה, שכלל עיניים מושחרות, התכתב עם השפעות הפאנק של אותה תקופה. לדברי פלד, "האיפור השחור בעיניים ש'תיסלם' ייבאו מהרוק'נרול האמריקאי ומהפאנק הבריטי, קצת באיחור יש לציין, נתן זריקת אנדרוגיניות - או לפחות היה אמור לעשות כן - לתעשייה קצת שמרנית שעד אותם ימים בעיקר התהדרה במקסימום פרחים בשיער וקצת צביקה פיק."
חוץ מקול פעמונים, יופי אקזוטי, מוות מסתורי ושערורייתי ובצלאל אלוני, הותירה אחריה עפרה חזה גם את הלוק המובחן שלה, שהצליח להפוך את הלבוש התימני המסורתי לאופנתי, מעניין ורלוונטי. חזה, שרשמה את אחת ההצלחות הזכורות של המוזיקה הישראלית בחו"ל, פיצחה את המנגנון כשהחלה להשתמש באתניות ובאקזוטיות של זהותה התימנית לצורכי קידום מכירות. במילים אחרות, לאחינועם ניני היה ממי ללמוד.
כשפרצה מעבר לים עם האלבום "שירי תימן," החלה חזה להתהדר במיטב הבגדים שמורשתה הנחילה לה: שמלת חינה מסורתית, טבעות, שמלות, הרבה מטבעות זהובים, גלביות מנצנצות ושאר ג'חנונים אופנתיים. לדברי בת יער, "אימוץ המראה האתני־תימני היה מהלך מבריק שייחד את הופעתה. ההצלחה המטאורית שלה עם השירים 'אם ננעלו' ו'גאלבי' קידמה גם את המראה הישראלי־שורשי ברחבי העולם. התלבושות התימניות בהן צולמה על גב עטיפות תקליטיה הובילו להתפתחותו של טרנד בינלאומי אתני־מזרחי - לא פחות רותח מטרנד המחוכונים שהובילה מדונה."
כשהמעצב ז'אן פול גוטייה יוצר עבורך שמלה - את לובשת אותה. כלומר, אם את לא דנה אינטרנשיונל. באירוויזיון '98 ייצגה אינטרנשיונל את ישראל עם השיר "דיווה." לבמה היא עלתה עם שמלה בעיצובה של גלית לוי הישראלית, אחרי שהתחרטה והחליטה להשאיר בגרין רום את נוצות התוכי שעיצב עבורה גוטייה.
אחרי שזכתה, החליטה לפרגן למעצב, והפציעה, עם הנוצות ותחושת כוכבות שתלווה אותה לאורך שנים רבות, לשיר שוב את השיר הזוכה. פלד נזכר: "מי עוד יכולה ללבוש נוצות של תוכי ועדיין לבלוט יותר מהז'קט? לא רגע גדול במיוחד של גוטייה, ומיותר לציין שמלבד כמה הדפסים על טי שירטים במצעד הגאווה, לא נשאר זכר לפיאסקו הנוצות המפורסם."
בת יער חושבת שעל אף הפדיחה קיבלה הדיווה את ההחלטה הנכונה: "כך התוכי לא גנב את ההצגה מהופעתה הווקאלית, וגם איש לא היה יכול לטעון שהייתה זו תלבושת הנוצות יוצאת הדופן שסייעה לזכייתה."
שוב באיחור, אך עדיין בלתי נשכחת, הביאה סי היימן את המראה האנדרוגיני והעוצמה הנשית אל במת המוזיקה הישראלית. האישה שהצהירה בקול צרוד וייחודי שהיא לא עובדת בשביל אף אחד, הצליחה להלהיב את הקהל הצמא לחידושים של שנות ה־.80 עם רזומה משפחתי מרשים בתור הבת של המלחין נחום היימן, מרדנות והרבה מאוד אמביציה, הפציעה היימן המחומצנת בתספורת קצוצה והרוותה יובש של שנים עמוסות במחלפות מתנופפות של ירדנות ועפרות.
"המראה האנדרו־גיני שהושק בפתח האייטיז על ידי גרייס ג'ונס, ותספורות מחומצנות שהפכו לקוליות בעקבות התחמצנותו של ז'אן פול גוטייה, שולבו בהמשך העשור על ידי סי היימן ליצירת מראה רוקיסטי קשוח, עוצמתי וחד משמעי," מסבירה בת יער.
סי הפכה לאייקון אופנתי ולהיט בחנויות; נכון שקשה להאמין, אבל "גרפיטי ת"א "89' נשמע לנו פעם סופר מגניב. פלד: "זה היה מראה שלא כל אחת יכלה להסתדר איתו, אבל לא מעט ניסו. גם הבלונד
הקצוץ של מדונה עזר לתספורת להגיע למעמד שאליו הגיעה."
השם רפאל מירילא אולי לא אומר לכם הרבה, אבל הגמר של "כוכב נולד "4 בהשתתפותו לא יישכח בתולדות עיצוב השיער בישראל. יותר שחור מברק אובמה, יותר חשוב מראש הממשלה, יותר מדובר מ"האח הגדול," הפציע הפונינט אל חיינו כשהוא מונח בשלווה ובביטחון של מי שהיה שם תמיד על מצחה של המאמי הלאומית, שהגיחה אל הבמה לדואט עם מי שכמה שעות לאחר מכן היה הכוכב הנולד - ג'קו אייזנברג - אבל שרד פחות זמן מהפוני.
הפפראצי צילמו אותו, בחורות אימצו אותו, עיתונאים כתבו עליו - הוא היה יותר נוכח בחיינו מנינט עצמה. פלד: "הוא גלש במהירות לכל מקום ולכל מעמד וגיל. כולן עשו פוני. חלקן אפילו באיחור רציני, כמו מאיה בוסקילה. האמת שהטרנד שנינט הדגימה לא התחיל פה ולא קשור במיוחד לארץ, אבל הוא סימן את מעמדה הבלתי מעורער של המלכה של ישראל בשנים האחרונות. עד עכשיו מסתובבות בנות שלא מבינות כמה זמן לוקח לו לגדול בחזרה, ל'קדימה הזה של השיער."'
נראה שמדובר בטרנד האופנתי הראשון שנכתב עליו שיר, לפחות במדינתנו הקטנטונת. שושנה דמארי על עגיליה הארוכים והמשתלשלים היא מהדמויות האייקוניות הזכורות ביותר בתרבות הישראלית. ב-1988 זכתה דמארי ב"פרס ישראל" בתחום הזמר העברי וחזרה אל הבמות לאחר שמיעטה להופיע באותה תקופה. היא סירבה לוותר על הלוק המובחן שלה, שליווה אותה ואותנו לאורך ההיסטוריה ובעגיליה המצלצלים לא איבדה מהרלוונטיות שלה לרגע.
לדברי בת יער, "עגיליה היו ארוכים ודרמטיים במיוחד, כאשר גדילי הכסף שנטפו מהם ליחכו את כתפיה. הם היו פרי עבודת יד תימנית מפילגרין. סביב העגילים נהגה לבנות את מלתחת שמלות הכפתן הדרמטיות שלה, שעוטרו ברקמת פתילי זהב וכסף תימנית."
העגילים כונו בהשראתה עגילי דמאר והשיר "עגילי דמאר" נכתב לכבודה לרגל "פרס ישראל" שקיבלה. גם הקאמבק שלה באותה שנה הותיר חותם על הדור שלא ידע אותה בעידן המלחמות. פלד: "התמונה המפורסמת של שושנה בעגילי ענק מדהימים, עשתה בארץ את מה שביונסה עשתה לשנדלירים 20 שנה מאוחר יותר. סקסי."
נא להמתין לטעינת התגובות
