מסע אל גג העולם: טיול לטיבט
ביקור בטיבט הוא לא רק מסע ייחודי גיאוגרפי אלא גם מסע המאפשר חיפוש אחרי דרך חיים נכונה יותר. נחמה בר סלע ביקרה בנופי הממלכה הקסומה ונהנתה מכל רגע
טיבט שוכנת על רמה מדברית גבוהה ומוקפת בפסגות מושלגות מבותרות בנהרות שוצפים. רכס ההימלאיה האדיר נע בין 4,000 מטרים עד 8,848 מטרים, והשיא הוא הר האוורסט – ההר הגבוה ביותר בעולם שנמצא בגבול טיבט-נפאל.
מרחבים אינסופיים תרמו לבדידותה ובידולה התרבותי משכנותיה, וזו גם הסיבה שהיא זכתה לכינויים האקזוטיים כמו ''גג העולם'' ''שנגרילה – גן העדן האבוד''. אלה מדגישים את תחושת המסתורין.
מבחינה אקלימית, ניתן לחלק את עונות השנה לחורף קר עם טמפרטורה של מתחת לאפס מעלות ולקיץ קצר מאמצע חודש מאי ועד אמצע ספטמבר. בחודשים אלה הטמפרטורה נעה לקראת מקסימום 20 מעלות בשילוב עם גשם.
במהלך היסטוריה, נעה טיבט בין עצמאות לכיבושים סינים ומונגולים. גורלה בעידן המודרני של היום נחרץ עם הפלישה של הצבא הסיני בשנת 1950, ששם לו למטרה את הטמעת טיבט ברפובליקה הסינית הקומוניסטית. המסר היה שחרור העם הטיבטי מכוחות הניצול של הדאלי למה והחזרת המחוז לחיקה של סין.
עד שנת 1959 היו ניסיונות להידברות ולפיוס בין שני הצדדים, אך התסיסה בטיבט גברה ובאותה שנה היו הפגנות עצומות ואי שקט. אלה הביאו לכניסת הצבא הסיני ולבריחת הדאלי למה, שהקים ממשלה גולה בדראמסלה שבהודו. מאוחר יותר – בין השנים 1966-1976, תקופה הנקראת '' מהפכת התרבות'' שהייתה הרת אסון לסין כולה – הוסיפו הסינים להרס התרבותי.
הדאלי למה הגולה טוען שהטיבטים חיים עד היום בפחד מתמשך של אובדן זהות ושהחיים התרבותיים שלהם נתונים בסכנת הכחדה. הוא מדגיש את המסר שלו כמנהיג גולה בפשרה של קבלת אוטונומיה במסגרת הרפובליקה הסינית. דרכו היא מאבק בדרך של אי אלימות, למרות שיש לה מתנגדים בתוך טיבט.
סין, שהייתה בעבר אימפריה
הסינים משקיעים לא רק בתעמולה בחו''ל אלא גם טורחים להסביר את עמדתם לכל מטייל שמשתמש במדריך מקומי. המדריכים הם ברובם חברי מפלגה מצטיינים, המגיעים לשירות לטיבט ועוברים קורסים בהסברת עמדת המפלגה הקומוניסטית. הרבה פעמים מדקלמים המדריכים את העמדה הרשמית, והם בעלי ידע אדיר על סין. יחד עם זאת, הם חסרי ידע באיקונוגרפיה הבודהיסטית שהיא תרבות המקום.
הבודהיזם נולד בצפון הודו, אך כיום הוא מזוהה עם טיבט שבה התפתח, התבסס והיה לדת ואורח חיים במדינה. דת זו היא מדע הנפש, ותכליתה היא נתינת כלים להיחלצות מסבל קיומי וממצוקות. אחרי תקופה ארוכה של ניתוק התורה מהמערב, בימים אלה יש כבר רבים הרואים בדרך זו דרך פרקטית לקיום אורח חיים.
יש אומרים כי הדתות במערב אינן מסוגלות להיענות לצרכים הרוחניים, והחיים החילוניים כנראה לא מספקים את הכל. החוכמה הבודהיסטית לא דורשת התארגנות סביב ארגון או מקום, והתורה היא אישית וניתן לאמץ אותה ללא תלות במקום גיאוגרפי זה או אחר. ברור לחלוטין שכדי להבין ולתרגל בודהיזם, צריך כמובן יותר מאשר ביקור בטיבט – אך המפגש דרך התרבות הדומיננטית בחייה של טיבט יכול לספק הזדמנות להעמיק בנושא.
המסע לטיבט כרוך ברובו בנסיעות ארוכות לעיתים לעבר מרחבים עצומים של דממה. דממה זו מופרעת מדי פעם בעיירות קטנות הפזורות לאורך הדרכים הראשיות. מנזרים הומים מהווים את מרכז החיים בהן, והתושבים ידידותיים, חמים ומסבירי פנים – כמו במקומות אחרים רבים בעולם אשר סובלים מבדידות ברוב ימות השנה.
להאסה (Lhasa), עיר הבירה, שונה בתכלית השינוי מהעיירות והכפרים הקטנים. זוהי עיר חצויה – מצד אחד, העיר העתיקה עם החן המקומי הטיבטי שובת לב. היא הומה עולי רגל וטיפוסים מעניינים הנוהרים אליה מכל רחבי טיבט, רוחשת שווקים צבעוניים ומשובצת באתרים ממדרגה ראשונה. לעומתה, העיר החדשה סתמית, מזכירה עיר שסינית שצמחה במהירות הבזק וברחובותיה חנויות מודרניות עם מיטב התוצרת הסינית.
האתרים בלהאסה הם אתרים תיירותיים ממדרגה ראשונה. ארמון הפוטאלה (potala) נבנה במאה ה-17 על יסודות ארמון בן אלף שנים שקדם לו. גובהו 170 מטרים והוא מזדקר בגובה של 130 מטרים מעל עמק יארלונג (Yarlung Valley). עמק זה עטור בהרים מושלגים גם בתחילת הקיץ. מהגג נשקף נוף מרהיב של כל האיזור.
ארמון זה היה מעון החורף של הדלאי לאמה, והרבה מהחדרים עדיין נושאים את החותם של ימים עברו. חדר השינה של הדלאי לאמה נותר על כנו – המיטה שעליה ישן, השעון שעצר מלכת ולוח השנה הישן של המנהיג. הארמון כמעט ולא ניפגע בהתקוממות של שנת 1959 ולא ניבזז על ידי המשמרות האדומים בתקופת המהפכה התרבותית.
בארמון אפשר למצוא פרטי אמנות טיבטית עתיקה רבים של מיטב האומנים הטיבטים. פרטי האמנות מדהימים, וגם ללא ידע באיקונוגרפיה בודהיסטית מהווה האתר שכיית חמדה ייחודית, המושכת המוני עולים רגל.
בתחומי להאסה רבתי אפשר לבקר גם בארמון הקיץ שנבנה בשנת 1956 על ידי הדלאי לאמה ה-14. החדרים אמנם לא מרשימים כמו בארמון הפוטאלה, אך מצדיקים ביקור. החצר והגן מטופחים ומשובצים בשפע עציצים פורחים.
מתחם ג'וקאנג (Jokang) הוא מבוך עצום של מקדשים, אולמות, חדרים ונישות והוא עמוס בפסלים בודהיסטים ובפרטי אמנות מרהיבים הגודשים כל פינה. אורות מרצדים של נרות ופנים מרתקות של עולי רגל מושכים את העין.
מסביב יש שווקים עמוסים בתכשיטים משובצים באבני חן, עבודות עץ של אמנים מקומיים, פרטי פולחן, בגדים רקומים בעבודת יד ועוד. זהו לב ליבה הפועם של להאסה ותמיד ניתן ליהנות מביקור במקום.
מחוץ ללהאסה ממוקמים שני מנזרים גדולים – מנזר דרפונג (Drepung Monastery) ומנזר סרה (Sera Monastary). הדרך למנזרים נהדרת והמראה שנשקף מהסביבה מרשים. בעבר התגוררו אלפי נזירים במנזרי טיבט, אולם היום אפשר למנות רק מאות מהם בכל מנזר. די בכך כדי ליהנות ממראה נמנזר וכדאי להגיע בזמן לתפילה או התכנסות בחצר.
העיר להאסה היא עיר מרתקת ולכן כדאי להקדיש לה זמן ולא רק לבקר בקצרה באתרים. בין התמונות שאפשר לראות הן פנים מעניינות של הבוקרים מהערבות הרחוקות, משוטטים בעיר העתיקה במבוך הסמטאות ההומה, שיערם השחור הבוהק משתלשל עד המותניים והם בנויים לתלפיות.
אפשר לראות גם את הישישה עם הפנים המקומטות, מלאות ההבעה, רוכנת מהמרפסת כדי להשקות את העציצים ומנופפת בידה, משדלת לעלות בגרם מדרגות מעץ ישן לעבר ביתה. התה הרותח מוגש בבית התה ההומה, עם חמאה ומלח.
נחמה בר סלע היא מדריכת טיולים בעלת ניסיון של 30 שנה, המוציאה טיול לסין ''קלאסי וגם אחרת'' בחופשת הפסח וטיול לחבל יונאן וטיבט בחודש יולי. טלפון: 054-7738389
נא להמתין לטעינת התגובות
