מדברות אליו: הסיפור המופלא על יובל טיב והדבורים
באביב האחרון הבשיל תהליך היכרות ממושך בין יובל טיב לבין אומת הדבורים: בדרך מסתורית שידועה רק לטיב ולדבורים זורמות רבבות מהן אליו לחצר, והוא מעניק להן כוורות למגורים; לפני 12 שנים נרפא טיב בעזרת עקיצות דבורים ועכשיו הוא מבקש לעזור להן להינצל מקללת ההיעלמות התוקפת את כל דבורי העולם
בשבועות האחרונים נחתו בחצר של יובל טיב בפרדס-חנה שבעה נחילי דבורים. שבעה נחילים, בכל אחד מהם בין 20 ל-60 אלף דבורים, פשוט הגיעו והתנחלו בחצר של האיש, שרואה בדבורים חברות טובות, מורות ומרפאות, ומבקש להשיב להן כגמולן.
מדובר ביחסים אינטימיים, שהתחילו לפני 12 שנים. יובל, שסבל באותה תקופה מבעיות מעיים חמורות שהתבטאו בחוסר תנועתיות בבטן, פגש בשדות שבין כרכור לעין עירון את מרדכי, מרפא עממי בלי שם משפחה, ממנו למד את סוד הריפוי בעזרת עקיצות דבורים. 6 עקיצות בבטן הניעו אצלו תהליך של החלמה, שהתפתח לתורה שלמה של ריפוי ומחקר.
מאז, הוא מדייק ומחדד את העבודה שלו עם היצור התבוני והפלאי הזה, הדבורה. מדובר בתהליך מחקר אישי, איטי, מתבונן וסבלני, לא רץ וממהר, וכל הזמן הזה יובל משלם מחיר יקר של תדמית חצי תימהונית. כי בעולם של היום למי יש זמן לשבת עשר שנים ולחקור משהו שלא ברור אם יש לו אופק כלכלי? רק לאנשים מאמינים מאוד כנראה, כאלה שיש להם בשורה גדולה.
וליובל יש כזאת בשורה: בואו נחזיר את האמון, העדינות, את הקשר הבלתי אמצעי בין האדם לדבורה. וכשהוא אומר דבורה הוא מתכוון לכל הנחיל, שהוא ישות אחת רוחשת אלפי חלקיקים, כמו נמר מפוצל וצמרירי, שאפשר ממש ללטף. תהליך שלדברי יובל, "מאפשר לנו להיות שותפים בהפריה של העולם".
הדבורים אחראיות להאבקה של כשליש מהתזונה העולמית, ובלעדיהן לא יהיו תפוחים ואגסים, מלונים וקישואים וגם זרעים ותלתן להאכלת עופות ובקר. תופעה עקבית של הפחתה במספר הדבורים נצפית במהלך העשורים האחרונים בכל רחבי העולם, והיא מחמירה מאד בשנים האחרונות, עד כדי שעכשיו
כשמתחילים לחקור מוצאים שאנשי מדע ורוח נתנו את דעתם לנושא כבר החל מתחילת המאה ה-20:
לאלברט איינשטיין ייחסו את האמירה לפיה אם ייעלמו הדבורים מהעולם, האנושות תחדל להתקיים תוך ארבע שנים. רודולף שטיינר, אבי תורת האנתרופוסופיה, חזה כבר לפני 85 שנים את היעלמותן . גם ארתור סי קלארק דיבר על הדבורים, והספר "המשחק של אנדר" מסתיים בקשר עז שנוצר בין ילד למושבת דבורים בדרך לאופק חדש לאנושות. ביוטיוב יש המון תיאוריות כאלה ואחרות על הנושא, וגם מישל אובאמה הוסיפה כוורות לגן הירק האורגני שהיא הקימה בבית הלבן.
אז למה הן נעלמות? אולי בגלל קרינה סלולרית, אולי בגלל וירוס שפוגע ביכולת הניווט שלהן וגורם להן למות, אולי בגלל ההדברה ואולי פשוט נמאס להן שמתייחסים אליהן בגסות, שמאכילים אותן בתמיסת סוכר שגומרת להן את המעיים (קילו סוכר לבן על ליטר מים), שאליה מוסיפים אנטיביוטיקה, כדי שייצור הדבש ימשיך להתקיים. לא פלא שהן מתקוממות ומחפשות מי שיבין אותן. מחפשות ומוצאות את יובל טיב בפרדס חנה.
הדבורים בחצר של יובל חיות בארגזים רגילים, כמו בכל מכוורת. הן ניזונות רק מצוף הפרחים ויובל רודה רק 10 אחוז מהדבש בכוורות בשעה שבכוורות מקצועיות נהוג לרדות כמעט את כל חלות הדבש שהדבורים מייצרות, ולמלא את מקומן במי סוכר, כדי שמושבת הדבורים לא תיחרב.
בתחילת הדרך התרכז יובל בריפוי דרך הדבורים. "העקיצות שלהן עשו לי פלאים מכל הבחינות", הוא אומר. "לא רק בעיות המעיים שלי נרפאו. לאחר 12 שנים של עבודה איתן אני מרגיש שהעקיצות שומרות על הבריאות, מאפשרות זרימה טובה יותר של הדם ומקנות תחושה כללית של ריכוך הגוף. כאילו שיש בו פחות חסימות וכל תפקודו צעיר יותר".
גם המחקר הרפואי והאקדמי מכיר בסגולות הריפוי של עקיצות הדבורים. מחקר כזה נערך באשר להשפעתן על מחלות מפרקים ומחלות אוטואימוניות כטרשת נפוצה, כמו גם על מערכת החיסון בכלל, ותוצאותיו מעודדות. טיב הרחיב את המחקר האישי שלו גם לתחומים הנחשבים נגישים פחות לחוקרים: "לתחושתי, הן מחדדות את החושים ומכניסות אותך למצב של מודעות יותר גבוהה. אני מרגיש שהדבורים בעצם מורות לך להיות מאוזן. אתה צריך לבוא אליהן ממקום שבו הן יכולות לקבל אותך. אם תבוא עם רעש פנימי, חוסר שקט ופחדים הן ינסו להגן על עצמם. אני חושב שהשיעור שהן מלמדות אותנו, דרך העובדה הפשוטה שהן נוטלות את צוף הפרחים ואגב כך גם מפרות אותם - הוא איך להפרות את העולם. כל הרעיון שלי הוא לעזור לדבורים דרך האנשים. ככה גם ישתמר המין".
לאחר שיובל צבר איזו מסה קריטית בהבנתו את הדבורים, יום אחד בא לו רעיון מבריק: כוורת לכל בית. כפי שמגדלים ירקות אורגניים בחצר אפשר לשתף פעולה עם הדבורים ולהפיק בעזרתן דבש ביתי. "בלדי". פחות מתוק מהדבש המסחרי, יותר אותנטי.
אבל הדבש הוא רק הדובדבן: העבודה המהותית היא להחזיר את האמון בין האדם והדבורה למען ריפוי כדור הארץ. משימה קוסמית בלבוש של עשייה פשוטה, אנושית. לא רק לחקור ולדבר על זה, אלא להפשיל שרוולים וממש להתקרב. להסכים להכיר לעומק. הדבורים, מצדן, חיכו שייפול לו האסימון ומאז הן ממשיכות להביע אמון ולהגיע באלפים לחצר של יובל, שם הן ממתינות למי מאיתנו שירים את הכפפה ויזמין כוורת והדרכה, שיש בה הרבה יותר מייצור דבש: יש בה גם מסתורין גדול.
"זה אשכרה pets" (חיות מחמד) אומר יובל בקול הרגוע שלו: "אני יכול ללכת לכוורת וללטף אותן. זה תלוי ברמת הפחד שלך, בעבודה הפנימית שאתה עושה עם פחד. הן מרגישות אותך כמו שהילדים שלך מרגישים אותך, כי כל העולם בנוי ככה. אתה נושם לפני שאתה הולך לכוורת, מוצא את הסֵנטר שלך וניגש. הדבורים הן לא בקטע של תקיפה, רק אם תבוא להן לכוורת ותיתן מכות על הארגז הן יצאו ויתקפו. העוקץ שלהן נועד להגנה ולריפוי".
פרטים נוספים באתר "מושבה חופשית"
נא להמתין לטעינת התגובות
