הספינקס מתעורר לחיים: ביקור בקהיר
עיר של אווירה, המון חיוכים, לחיצות ידיים ידידותיות וריח של פלאפל העשוי מפול. יש משהו בעיר הזו שמשלב עולם מודרני מהול בהיסטוריה עתיקת יומין הגורמת לתחושת שייכות. שבוע מצרים
מרגע שלחצנו ידיים, נוצר בינינו קליק של הבנה ורצון להתחבר. בנקודת זמן זו, במקום שאקבל מדריך מלווה – קיבלתי חבר אמיתי. מארחי דאג לביקורת הדרכונים ומיד יצאנו לדרך לכיוון בית המלון HILTON PYRAMIDS GOLF RESORT הנמצא בפאתי דרום מערב העיר.
במשך חמשת ימי שהותי במחיצתו של חסן, למדתי להכיר את קהיר ואת העם המצרי דרך עיניים מקומיות, באופן הכי טבעי ואולי הכי נכון שאפשר. משעות הבוקר המוקדמות ועד שעות הלילה המאוחרות יצאנו לסייר בעיר שכבר מזמן איבדה כל זכר של ישראלי שפוי או מטורף.
קהיר היא עיר של אווירה, המון חיוכים, לחיצות ידיים וריח של פלאפל שעשוי מפול (סוג של קטניות). יש משהו בעיר הזו שמשרה הרגשה של שייכות למקום. הרחוב המצרי מכתיב את הקצב, וכל מה שנותר הוא רק להשתלב ולהתברג במכונה המשומנת הזו שנקראת " אל שעב אל מסרי" (העם המצרי).
המטרופולין אולטימטיבי הזה, המכנס בתוכו 19 מליון איש בלילה ו-23 מליון איש ביום, דואג לביטחון תושביו בכלל ולתיירים המבקרים בו בפרט. הביטחון האישי הוא מעל לכל במצרים – משטרת התיירות המקומית
קהיר מסקרנת את התייר המערבי בשל היותה מגוונת ומפתיעה באותה מידה. יש בה עוצמה היסטורית למול גורדי שחקים וסיטי של אנשי עסקים מעונבים. בתי מלון מפוארים, מסעדות יוקרה ואתרי בילוי מהמתקדמים בעולם למול שווקים, סמטאות ומסגדים המשחזרים את מצרים העתיקה.
בין ביקור בממפיס, סקרה והפירמידות של גיזה לבין חוויה משפחתית במג'יק לנד, אל תתביישו להיכנס לאחת המסעדות הקטנות בקצה רחוב ולאכול "קושרי" (גרגירי חומוס מבושלים עם אטריות, אורז ועדשים מטוגנים בבצל, המתובלים ברוטב עגבניות טרי) – כל זה במחיר של דולר וחצי כולל החיוך של בעל המקום.
רק אז תבינו מה מסוגלת לעשות לכם העיר הזו, שתושביה מתעקשים לדבר אתכם בשפת הרגש והעיניים. זו השפה המקומית, שפה של כבוד לזולת.
את היום הראשון שלי בקהיר הקדשתי לביקורים במוזיאון הפתוח לעתיקות בממפיס ובבתי הספר לאריגת שטיחים. אלה הם בעצם מפעלים מקומיים, שמלמדים ומעסיקים בנות צעירות שרוכשות מקצוע. בעלי המקום דואגים שהאורגות תהיינה שמחות ומאושרות כשהן נמצאות בחברותה. "זה משפיע על טיב האריגה" ממהר להגיד לנו אחד מבעלי המקום.
משם המשכנו לפירמידות של סקרה וגיזה, הנמצאות כ-18 קילומטרים מדרום מערב למרכז קהיר. הפירמידות, שהן קברים אימתניים, נבנו בשנת 2,500 לפנה"ס משני מליון אבני סיד שהובאו מאיזורים שונים במצרים על ידי עשרות אלפי פועלים, כשכל יחידת אבן שוקלת כ-2.8 טון.
מופע אורקולי שנערך עם רדת החשכה יעצים את החוויה ויותיר אתכם מרוגשים הרבה יותר. המקום עמוס וצפוף בתיירים מכל העולם, המון אוטובוסים לצד עשרות גמלים וסוסים ומאות מדריכי טיולים מקומיים שנמצאים כאן לעשות כבוד גדול לאבולהול (אבי האימה), הלא הוא הספינקס (פסל אבן ענק בדמות אריה עם ראש של אדם וזקן צר וארוך מעטר את פניו).
הספינקס שומר על המלכים ועל הציוויליזציה המצרית מאז ועד היום, לפחות על פי המיתולוגיה המצרית. נוסף על כך, טיול על דבשת גמל בחול המצרי של גיזה לצד שקיעתה של שמש זהובה על רקע הפירמידות יעשה לכם המון חשק ורצון לקבל עוד מהמקום המדהים הזה.
הערב ירד, ועצרנו לשתות צ'אי (תה) במרפסת רחוב של בית תה על אם הדרך. חברי עישן שישה (נרגילה) ואני התענגתי על תה חזק ומתוק ביחד עם מהלבייה (חלב, לבן, סוכר ואורז מבושל טחון דק), ישוב נינוח, מרגיש בבית וחושב לעצמי – כמה פשוט ככה יפה.
לאחר היכרות מלבבת עם אנשי המקום ועם חיוכים לא מגולחים, נפרדנו לשלום מהמקומיים והמשכנו בדרכנו החזרה לבית המלון. כל זאת כשחברי חסן מרעיף עלי פסוקים מהתורה בעברית רהוטה, בידע ודיוק רב, ספק על מנת להרשים אותי, אבל בטוח על מנת לחזק את הקשר המצרי-ישראלי שמתהווה בינינו.
היום השני תוכנן לביקור בעיר עצמה. יצאנו מוקדם מהמלון לכיוון מרכז העיר. עומס התנועה, הצפיפות, צפירת המכוניות האינסופית והאובך התמידי של הבוקר היוו עבורי פתיח מרתק ליום בלתי צפוי.
התחלנו את הסיור במתחם שנקרא "קהיר העתיקה" וביקרנו בבית הכנסת העתיק והמרשים על שם בן עזרא, שנשמר בקפדנות והוא משמש בעיקר בחגים. לאחר מכן המשכנו לכנסיית סנט ג'ורג' ומנזר הנשים הסמוך, תוך שאנחנו נכנסים לסמטאות השוק המקומי אשר מציע את מרכולתו באופן מרשים ביותר, ומקבל את פני הקונים בברכות הבוקר המקובלות.
משם נסענו למצודת "צלאח א-דין" שמבוצרת על גבעה בסמוך לקהיר העתיקה. במצודה יש מסגד גדול ומרשים על שמו של מוחמד עלי והוא משמש כקברו. המקום עמוס מבקרים פנים ארציים בכל שעות היום, ובמעטפת החיצונית יש נקודות תצפית מרהיבות עין על העיר המודרנית והעתיקה.
"קהיר המוסלמית" הייתה התחנה הבאה שלנו, כשבמרכזה הבזאר הגדול של חאן אל-ח'לילי הפרוס על המון סמטאות צרות ומפותלות. השוק במהותו שימש בעבר צומת מפגש לשיירות סוחרים, וכיום משמש כבזאר גדול ששומר על אותנטיות מושלמת. לצד ים של מזכרות תוכלו למצוא שטיחים, בדי משי, בשמים, תכשיטים זהב, כלי בית, הנעלה הלבשה ומה לא.
אבל מה שעושה באמת את המקום הזה הוא החום האנושי שמהול בצבע, בריחות של קפה ובפירמידות של דברי המתיקה. הבזאר נוח, נעים וזול והסוחרים מזהים לקוחות פוטנציאלים ללא הטרדות מיותרות. בשעות אחר הצהריים המוקדמות הגעתי לשכונת אל דארב אל אחמר העתיקה והמסוגננת, שמחזירה את המתבונן למצרים של פעם, מצרים ששייכת רק למצרים.
אם לא ביקרתם במוזיאון העתיקות המצרי בקהיר, משמע שלא ביקרתם במצרים. המוזיאון אדיר המימדים הזה מציג תרבות והיסטוריה ביזנטית ופרעונית רבת שנים ומשאיר מאות ואלפי מבקרים מרחבי העולם פעורי פה למול דמויות האלים, המומיות, פסלי הפרעונים הענקיים וכתבי הפפירוסים.
אחד האגפים שראוי לאזכור מיוחד שייך למלך הצעיר "תות אנך אמון", בדגש על פרטי הלבוש ואוצרותיו האדירים. זוהי חוויה שלא תישכח מעיניכם.
בשעות בין הערביים נסענו למגדל קהיר (מבנה בצורת עמוד גבוה הבנוי מ-63 קומות) על מנת לראות את השקיעה ולהחליף את צבע היום בצבע הלילה. הלילה מתמזג נפלא בתאורת גורדי השחקים והספינות ששטות על הנילוס.
שייט לילי על ספינה בנילוס זו אטרקציה תיירותית מומלצת, והיא מורכבת מבילוי של ארוחת ערב כיד המלך בליווי מופעי ריקוד פולקלוריסטי. כמובן שאי אפשר לשכוח את רקדנית הבטן שמתנענעת לקצב שטרות הכסף שנזרקים לעברה. בעבור שעתיים של בילוי מענג זה תשלמו בעונה כ-50 דולר לאדם – שווה.
את היום השלישי הקדשנו לביקור במג'יק לנד, פארק שעשועים בנוסח דיסני לנד. זוהי חוויה יוצאת מהכלל לצעירים, משפחות ולכל שוחרי ההרפתקאות. התחלנו בסיור פנורמי ממונע בעיר הסרטים, קשובים להסברים באנגלית.
בהמשך נחשפנו לאתרים ומקומות היסטוריים שהוצגו בפורמט מיניאטורי, עם תחנות שמהוות נקודות ציון במסכת דרך חייהם של המצרים. כמו כן, כלל הביקור הצצה במנהרת הזמן שהתמקדה בגיבורים מהאגדות.
בנוסף, כייפנו כמו ילדים קטנים על מתקנים לפעילות ספורטיבית בלונה פארק ענק שמתמודד עם כל מתחרה אירופי, ולסיום צפינו במופע אקרובטי מרהיב עין של דולפינים – דיסני וורלד בעטיפה מצרית.
אתר השעשועים הזה נמצא ברובע החדש של קהיר שנקרא 6 באוקטובר. זהו נווה מדבר שהוקם לפני 25 שנה, כשמטרת הממשל הייתה לאכלס את החלק המערבי של קהיר על מנת לשחרר עומס ולחץ מהמרכז הסואן.
לאחר פינוקים וארוחת צהריים ממטעמי הבישול המצרי, ביקשתי ממארחי לחרוג מעט מריטואל הביקורים העירוני לטובת ביקור בפאתי גיזה. מעין טיול עומק לכפרים, לחקלאות ולפלחים שלובשים גלביות חומות ומעטרים את ראשם בטורבנים לבנים – כאלה שרואים בסרטים של יום שישי.
שם הכרתי אנשים שחיים בצנעה ושמסתפקים במועט, למרות שמעמדם וכלכלתם מאפשרים להם לנהל חיים בתנאים טובים יותר. אף על פי כן, הם מתעקשים להישאר מחוברים למסורת אבותיהם. מרביתם גרים בבתים שמוקפים חצרות גדולות, לצד עצי דקל התמר. בחצרות הללו מתנהלים כל חייהם של בני המשפחה.
הצלחת החקלאים בגידולי הפרות והירקות באיזור גיזה מושפעת בעיקר מפוריותה של האדמה, שניזונה מהשפכים של הנילוס המשמש כמקור מים להשקיה.
היום האחרון לביקורי בקהיר התחיל באתר תיירותי חשוב ומעניין שנקרא כפר הפרעונים. מתוך מעגן ספינות יצאנו קבוצת תיירים דוברי אנגלית לשיט שהוא סיור הדמיה אינטראקטיבי, המשחזר בשלבים את תקופת הפרעונים במצרים ודרך חייהם.
מדובר בהצגת תכלית תיאטרלית, מעין מודל ייחודי של מסע בזמן במסכת חיי הפרעונים המוצגת על ידי שחקנים ובתפאורה אותנטית מרתקת. כמו כן, יש מוזיאון שפורס בדייקנות את תהליכי ההיסטוריה המצרית מאז ועד היום.
במעבר חד מהעבר המפואר, מצאנו את עצמנו במרכז בילוי וקניות של קניון ענק המכיל מסעדות יוקרה, בתי קולנוע, בתי קפה, חנויות אופנה, תכשיטים, קוסמטיקה, אלקטרוניקה ועוד עשרות חנויות. הקומפלקס האדיר הזה נקרא סיטי סטאר, והוא המילה האחרונה של קהיר בעסקיי הבילוי והפנאי.
מבנה הקניון העגול מכיל חמש קומות של חנויות, והמעטפת הפנימית נטולת עמודים כך שבכל מקום ובכל קומה ניתן לראות את כל החנויות בבת אחת. המקום מעוצב בארכיטקטורה מודרנית, בצמחייה טבעית ועשירה והמחירים מפתים מאד.
היתרון הגדול ביותר של הקניון בכך שהוא מהווה מקום מפגש של כל התיירים בקהיר. אלה באים מאירופה, אסיה, מדינות ערב, אמריקה ועוד. זהו תמהיל אנושי רחב ומגוון, שבא ליהנות ולבלות זה לצד זה בכיף הכי גדול ובעיקר – ללא מטענים מיותרים.
בסוף הטיול נכנסתי לחנות מזכרות ברובע אבולהול, בסמיכות לפירמידות שבגיזה. תוך שאני מסתובב ומחפש מזכרות אותנטיות, פניתי למוכרת, אישה מכוסת ראש בשנות ה-50 לחייה, וביקשתי את עזרתה במציאת מבוקשי.
המוכרת הסתכלה עלי ושאלה אותי בערבית מדוברת: "מאיפה אתה?". "מישראל", עניתי, "אני ישראלי". האישה הביטה בי במבט חודר וממושך ואמרה: "תגיד, מה קרה, איפה אתם הישראלים לא מבקרים פה יותר?". כל ניסיון לנמק או לחפש מילוט היה מיותר מבחינתה. " לך תגיד לעם שלך שהוא מוזמן לבוא לבקר כאן, תראה כמה תיירים מסתובבים פה", הוסיפה המוכרת.
קניתי מספר מזכרות, שילמתי ובדרכי החוצה עצרה אותי האישה, שמה בידי סוג של קמע ואמרה: "אני מקווה שתשוב לבקר במצרים". חייכתי והשבתי לה: "אינשאללה, בטוח שאחזור לכאן". והתכוונתי לכך.
מזג האוויר: במצרים בכלל ובקהיר בפרט מזג האוויר דומה לזה שבישראל. העונות המומלצות לביקור הן האביב והסתיו.
טיסות: טיסות יוצאות כמעט מידי יום בחברות התעופה אל על ואייר סיני. משך הטיסה כשעה ועשר דקות. עלות טיסה הלוך ושוב בטווח המחירים 320-350 דולר.
אשרת כניסה: ישראלים זקוקים לאשרת כניסה. ניתן לקבלה בשגרירות מצרים בתל אביב ולבקשה מבעוד מועד בצרוף ארבע תמונות ו- 100 שקל.
שעון: שעה פחות מהשעון המקומי
חשמל: 220 וולט – 50 הרץ.
מטבע מקומי: לירה מצרית אחת שווה ל- 0.75 אגורות.
בתי מלון: מומלץ לשהות במלונות חמישה כוכבים ומעלה (פינוק אמיתי), המחירים נעים בטווח מחירים של 100-150 דולר לילה בעונה.
מזון ומשקאות: מומלץ לאכול במסעדות מוכרות ומכובדות ולשתות אך ורק מים מינרליים (העלויות זולות).
טיולים והדרכה: יש בארץ חברות תיירות המתמחות בטיולים למצרים. מומלץ מאד לקנות טיול מתוכנן מראש ברמה קבוצתית ו/או ברמה אישית.
בהכנת הכתבה סייעה לשכת העיתונות המצרית בקהיר
אמנון כפיר הוא צלם אתנוגראפי, העוסק במיפוי הגיאוגרפיה האנושית ברחבי העולם ומתמקד בתרבויות ונופים אנושיים
נא להמתין לטעינת התגובות
