לשים את הראש על דיונה: טיול במדבר סהרה
מרחבים ענקיים של שממה מוחלטת, דיונות עצומות ותלולות וים של חול זהוב ואינסופי. עופר אוגש יצא למסע טרקטורונים בלב ליבו של מדבר החולות הגדול ביותר בעולם – הסהרה. שבוע מצרים

הסהרה זהו איזור שבמרכזו ממוצע המשקעים הוא אפס מילימטרים בשנה ויש בו רק חול ואינסוף דיונות ענקיות. מי שמחליט לטייל בלב מדבר החולות הגדול בעולם, הממוקם במערב מצרים לא רחוק מהגבול הלובי, עומד בפני אתגר ההתמודדות עם הלא נודע – עם תחושת הבדידות במקום שבו אין אדם בטווח של מאות קילומטרים.
עם הגעתנו לגבול המעבר בטאבה לפני פחות מחודש, בירוקרטיה לא כל כך מסודרת ותשלום מרובה של בקשישים קיבלו את פנינו. כל כלי רכב בשיירת הגי'פים שלנו נבדק ופרטי הדרכונים, המנוע, השלדה, מספר הרישוי הישראלי ומספר הרישוי המצרי נרשמו בעשרות טפסים בשישה משרדים שונים.
לאחר שש שעות של המתנה, יצאנו לדרך בשיירה מאובטחת לכיוון קהיר, ובאוטובוס שהוביל אותנו אל המדבר הצטרפו שני שוטרי תיירות מצרים. מלפנינו נסעה לאיטה ניידת משטרה ומאחורינו התגלגלו שלוש משאיות עם טרקטורונים ולבסוף ניידת נוספת הסוגרת את השיירה.
לאחר לילה בקהיר הסואנת, ממש על הנילוס, ביקרנו לשעה בפירמידות של גיזה וזמן קצר אחרי כן יצאנו לכיוון אלכסנדריה והים התיכון. נסענו מערבה למוזיאון המלחמה באל עלמיין ועוד מערבה משם עד למרסא מטרוח שעל חוף הים, לא רחוק מהגבול הלובי.

ככל שהרחקנו לכיוון מערב התמעטה התנועה על הכבישים, וכשפנינו דרומה לכיוון נאת המדבר סיווה נשארנו לבד על הכביש. לסיווה הגענו בסופו של היום, לאחר 800 קילומטרים של נסיעה. זהו נווה מדבר ענק, קסום ומבודד, ובו מתגוררים הנובים – האוכלוסייה של צפון מזרח הסהרה.
בסיווה, סביב אגם ענק, חיו הנובים לאורך שנים ופיתחו תרבות שהשפיעה על העולם הקדום. בעיר זו ישב האורקל שניבא לכורש מלך פרס על סופו, ובדרך לכאן נעלם קאמפזיס
קבלת הפנים שלה זכינו במצרים הייתה מפתיעה לנוכח המצב הביטחוני לאחרונה. היא הייתה לבבית ומחייכת והתחממה ככל שהעמקנו מערבה לאיזוריים הכפריים עד לסיווה. אולי משום שהמצרים שמחו כי הבאנו להם פרנסה ושפע בקשישים, אולי כי הם באמת התגעגעו אלינו כפי שהתגעגענו אליהם ואולי הם קיבלו את פנינו בברכה על רקע ציון 30 שנה להסכם השלום של ישראל עם מצרים.
בכל מקרה, אנחנו טיילים והפוליטיקה היא מאתנו והלאה, וכך יצאנו אל השטח עם הרבה ציפיות. אולם את מסענו בים החולות הגדול התחלנו ברגל שמאל, כאשר אחד הטרקטורונים שבק חיים כבר בדיונה הראשונה. אחר ניסיון לטפל בכלי, החלטנו להחזירו לסיווה, וזמן קצר לאחר מכן חזרנו לחולות ברכיבה מהירה. בתוך פחות משעה של גז פתוח הגענו לחניון הלילה שהקמנו בלב המדבר ליד שאריות הג'ריקנים של יחידת ה-LRDG (long range desert group) ממלחמת העולם השנייה.

יחידת LRDG הייתה יחידת מודיעין מיוחדת של הבריטים, אשר בעוז רב גילתה ופיתחה את יכולות הניווט והנהיגה במדבר עוד בטרם ידע העולם מה הוא הג'יפ. יחד עם שרידי מחנה האספקה הבריטי ראינו גם את שרידיה של משאית של ה-SAS – סיירת המטכ"ל הבריטית שאיגפה את האויב הנאצי והסבה לו נזק אדיר באמצעות חיילים בודדים.
בין לבין גם הבחנו בקידוח נטוש בלב השממה, בו הרוסים חיפשו נפט באמצע שנות ה-70, ואף חלקים ממטוס איטלקי מתקופת מלחמת העולם השנייה שהתרסק בחולות. לצד שרידי המטוס צצו מאובני עצים בני אלפי שנים מהתקופה בה האיזור היה טרופי וכן שרידים של רכבי מבריחים ועוד הפתעות.
הרכיבה בים החולות היא קשה ומחייבת הרבה גז. החול רך, תלול וגבוה ויש דיונות המגיעות ל-200 מטרים ובקצה סכין חד המחייב להגיע פחות מהר על מנת לחצות אותו ולא להתיישב עליו (אפילו עם טרקטורון). הירידות קשות לא פחות מהעליות, ומחייבות לשמור על גז קבוע על מנת לייצב את הכלי ולשמור על כיוון, במיוחד של הגלגלים האחוריים.
בבחירת המסלול יש להיזהר מהפתעות – אמבטיות, חריצים, סכינים חדים, נפילות וקירות נסתרים היכולים ברגע אחד לסיים את המסע עבור הטרקטורון, הג'יפ או חס וחלילה הנוסעים. בכל רגע ורגע יש לבחון טוב את הקרקע, למרות שלעין קשה מאוד להתמקד כשמקדימה, מאחור ומהצדדים הכל רק חול.
המדבר הענק נראה שומם לחלוטין על המפות וגם בשטח – לאורך מאות של קילומטרים נראה רק חול וחול ועוד הרבה חול, שנערם בדיונות שהגיעו לגובה של עשרות וגם מאות מטרים. אך מי שחיפש טוב מצא בין לבין שכיות חמדה כמו מקורות המים הקטנים שסיפקו עבורנו מעט חיים בשממה המוחלטת.

הרופא של המסע (להלן: דוק) תוכנן לנסוע עם שיירת רכבי האספקה והחילוץ של המסע. אלה היו ג'יפים ארבע על ארבע שבהם נהגו אנשי הצוות המצרי שסחבו עבור הטרקטורונים את הציוד, המים והדלק וכן למעלה מטון דלק. בתחילת הדרך ביקש ממני דוק סיבוב על המושב האחורי של הטרקטורון מסוג פולאריס טורינג 800, "רק בשביל להרגיש את התחושה", לדבריו.
הדיונות במדבר היו גבוהות ותלולות, החול רך מאד ולכלי הרכב היה קשה לנוע. בחשש קל השבתי לדוק בחיוב אך מיד כשיצאנו לדרך הופתעתי לטובה. הדוק הממושמע ישב על הכסא האחורי ולא זז, ואני נתתי גז חופשי ולקחתי פניות מהירות מבלי לחשוש מהקילומטרים הנוספים על הטרקטורון. יחד הרגשנו שאין דיונה שיכלה לנו, ויותר מכך – אין אף כלי שהצליח להתקרב אלינו.
לאורך כל המסע, למעלה מ-1,200 קילומטרים, ישב הדוק במושב האחורי ובקטעים המהירים רכבנו יחד כ-70 מייל לשעה (למעלה מ-100 קמ"ש) רצוף וללא מנוחה. אין ספק כי דוק ואני בילינו יחד בנעימים על הפולאריס.
עופר אוגש יצא למסע טרקטורונים ביוזמת אתר השטח הישראלי ובסיוע ד.ל.ב מוטוספורט יבואנית טרקטורוני פולאריס לישראל