בחזרה למבצר הדמים: ביקור במבצר לטרון
בקצה הדרומי של עמק איילון ניצב מבצר צלבני עתיק. זהו מבצר לטרון ובו נערך אחד הקרבות הקשים של מלחמת יום העצמאות. דובי זכאי מציע טיול זיכרון שכולל חורש איקליפטוסים, כרם זיתים והרבה זכרונות עצובים
"...מכל המחלקה נותרו עתה ארבעה חיילים שלא נפגעו. הם נשאו על כתפיהם וגררו על הקרקע פצועים שלא יכלו ללכת. פצועים אחרים שהיו מסוגלים לזחול נחלצו אף הם. 'תברחו מהר', הורה להם אריק שרון, 'אני כבר אסתדר בעצמי'. הוא האמין שיוכל לגרור את עצמו משם עד שיפגוש צוותי חילוץ.
"במאמץ רב החל לזחול, אבל הצליח לעבור רק מרחק של מטרים. הוא שכב על גבו, שותת דם, צמא וצרוב שמש. לידו שכב הפצוע יעקב בוגין מכפר פינס, שהתפתל אף הוא מכאבים. הלסת שלו רוטשה מרסיס של פגז ודמו קלח ללא הרף על בגדיו. . ." ( מתוך הספר "לטרון", מאת רם אורן, הוצאת קשת).
סיפורו של קרב לטרון עדיין משמש כקו פרשה בין כישלון לניצחון גדול. היסטוריונים ואנשי צבא חלוקים בדעותיהם בנוגע לכך. אורן אינו קובע נחרצות בספרו האם היה זה כישלון או ניצחון, ומתמקד בסיפורם האישי של החיילים. בכל אופן, לקראת יום הזיכרון לחללי מלחמות ישראל ויום העצמאות, חזרתי למקום עם טיול שנבנה במיוחד בעקבות הספר.
דרך מסלול הטיול ניתן לראות את שלבי הלחימה, את דרך הנסיגה, היכן נפגע אריק שרון ולהיכן סחבו את הפצועים וההרוגים. בין היתר, אפשר לשמוע כאן את סיפורו של יעקב בוגין, שגרר את מפקדו הפצוע שרון אל החובשים. בהמשך ניתן
המבצע, כך מתואר בספר, החל בתקלות. האוטובוסים שהיו אמורים להגיע לחולדה כדי לאסוף את הלוחמים איחרו כיוון שטעו בדרך. באחת הפניות הם לקחו ימינה במקום שמאלה והוסיפו דקות ארוכות של איחור. המרעומים למרגמות היו נעולים במחסן והמפתח לא נמצא, והגרוע מכל היה שהירדנים יכלו להאזין לקשר שלנו בין היחידות.
חיילי הלגיון שלהם ישבו שלווים ומוגנים במבצר ובתעלות הקשר שמסביב, ומשם צפו על הכוחות. את ההתקדמות וההוראות הם שמעו בקשר וכך ידעו לאן מתקדם הכוח ולהיכן כדאי להם לירות.
אריק שרון היה אז בחור מופנם בן 20. באותו זמן הוא כתב מכתב להוריו שבו הוא מתאר מפגש מצמרר עם חיילי התגבור שהגיעו אליהם, בעת ששכבו בהתארגנות למרגלות המבצר: ". . . שיירת משאיות פרקה מגויסים חדשים, זרים למראה. חיוורים במקצת, חסרי שרוולים, במכנסיים אפורים, חולצות פסים ובליל של שמות כמו הרשל, ויאז'ק, יאן ומייטק נזרקו לאוויר...
"הם הגיעו אלינו ממחנות המוות באירופה דרך גבולות חסומים. הסתכלתי בהם, גווים לבנים. ניסו להתאים מדים, נאבקו ברצועות החגור... הכל בשקט, מעין השלמה עם הגורל. איש מהם לא זעק: 'תנו לנו לפחות לנשום אחרי השנים הנוראות שעברנו', כאילו הבינו שזה הקרב האחרון על הקיום היהודי...".
אל הקרב הקשה הוטלו עולים חדשים, ניצולים ממחנות ההשמדה. בלי ידע, בלי הכשרה, בכוחות מדולדלים, הם הועברו לכאן כדי להילחם עם צברים שזופים וחסונים. זו הייתה פגישתם הראשונה עם אדמת המולדת, עצי הזית, הסלעים שאמורים לשמש להם כמסתור מפני ירי חיילי הלגיון והמצודה שבקושי ידעו את שמה.
אבל הרצון להילחם למען המדינה זרם בדמם למרות חולשתם וחוסר ניסיונם. 15 מתוך המתנדבים מצאו את מותם בקרב זה.
את הנפגעים פינו לאיזור שבו נמצאת היום אנדרטה לזכר חללי חטיבת אלכסנדרוני. כיום מוקפת האנדרטה בשדות חקלאיים ושלט גדול שמספר על הקרב נטוע בחורש אקליפטוסים מטופח. חיילי חטיבת אלכסנדרוני הגיעו כתגבור ללוחמים, הזחל"מים שלהם הגיעו עד לגבעה, ובמסתור האחורי משכו את הפצועים וההרוגים. האנדרטה נמצאת ממערב למבצר לטרון. בדרך אפשר לראות את כרם הזיתים שבו המתינו החיילים בטרם הסתערו על המבצר, ושם, אגב, נמצא גם מקום פציעתו של אריק שרון.
בהמשך מתחברת הדרך עם דרך בורמה, הדרך העוקפת שאפשרה להעלות אספקה לעיר הנצורה ירושלים. היא מתחילה ליד היישוב בקוע, על כביש 3 לא רחוק מצומת נחשון, ומסתיימת במזרח ליד בית מאיר. סיפור הדרך נפרס בחניון יפה, מצפה הראל שמו. לצד מגדל שומר היערות של קק"ל נמצא מבנה ששימש בזמנו בית ספר שהקימו האנגלים - בית ג'יז, ובו מרפסת גדולה עם תבליט מתכת שעליו חרוט סיפורה של הדרך העוקפת.
לטרון נשארה כמובלעת בידי הלגיון הערבי, בהתאם להסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת השחרור. במלחמת ששת הימים המקום נכבש כמעט ללא התנגדות. במשטרת לטרון הסמוכה הוקם אתר הנצחה לחללי לטרון וללוחמי השריון שנפלו במערכות ישראל. באתר מוצגים כלי שריון ששימשו את צה"ל במלחמות. זהו אתר יפה ומטופח, ומשפחות רבות מגיעות אליו להתייחד עם זכר הבנים.
טיול מיוחד לקוראי מעריב בעקבות קרב לטרון עם מדריך הטיולים קובי ורשבסקי יתקיים ביום שישי, ה-1 במאי, ויקיף את אזור הקרב והמצודה עם הסברים וסיור רגלי ורכוב במקום. ההשתתפות בתיאום מראש (ובתשלום). טלפון: 050-6968447.
נא להמתין לטעינת התגובות
