הלו אפריקה: טיול ספארי בדרום קניה
אם ניסיתם כבר הכול אולי זה הזמן לצאת למסע רכיבה בספארי הפראי בדרום קניה. אחרי הכול, איפה עוד תראו תנינים חסרי רחמים טורפים אנטילופות לנגד עיניכם?
אני רוכבת כבר 35 שנה, אבל זו הייתה הדהירה הכי מושלמת שחוויתי אי פעם: אחד מאותם רגעים שבהם אתה בטוח שאתה מאושר לגמרי. בתי בת ה-11 ואני רוכבות בצ'יולו הילס בדרום קניה. זהו איזור של אדמה וולקנית, שהמכתשים שבה יוצרים גבעות שעליהם משקיף הר הקילימנג'רו, ומתחת לרגלינו חול שחור ורך - תנאים מושלמים לרכיבה.
אנחנו נמצאים בתוך שטח עצום של חווה בבעלותו של מסאיי, הנושק לפארק לאומי, שמהווה בית לאיזה 30 קרנפים שחורים. במשך שלושה ימים כמעט ולא ראינו איש. רק מפעם בפעם חולף איזה רועה שמשגיח על העזים ועל הפרות שלו. אלו הם המרחבים האמיתיים, והחיות כאן הן באמת חיות בר, לא "מתורבתות" כמו ברוב השמורות הפופולריות.
הספארי מנוהל על ידי ניקולה יאנג ופטריק סטנטון, בני זוג צעירים שהכירו בעת ששיחקו פולו באוניברסיטה בקונטיקט לפני שבע שנים. הם מציעים מגוון של 20 סוסים וסוסי פוני. אף שבסיסם נמצא באול דוניו וואוס - מלון נפלא המשקיף על אגם - בני הזוג מתמחים בספארי אוהלים, ואת הספארי שלנו התחלנו בקמבי יה אופפו - מאהל שהוקם ממש ליד הפארק הלאומי. בתי ואני החמצנו את הרכיבה למאהל בשל עיכובים בקבלת האשרה בנמל התעופה בניירובי, ולכן הסיעו אותנו כדי לפגוש את שאר חברי הקבוצה: נואל, מדריכת רכיבה מארצות הברית, ואמה מרי.
יש שני דברים שצריך לדעת לפני שיוצאים לספארי ברכיבה: ראשית, הסוס שלכם יידע הרבה לפניכם שחיה מסוכנת אורבת בין השיחים. הוא לא יתמהמה אפילו לרגע, ואם אתם נופלים - אתם לבד. לכן, לספארי כזה צריך לפתח ישבן שיתפקד גם כדבק מגע. שנית, כדי ליהנות מהחוויה אתם צריכים לרכב באופן קבוע ובכושר סביר, כיוון שפטריק וניקולה מתכננים לעבור בספארי הזה כ-40 קילומטרים ביום.
את חלקו הקל יותר של הטרק, הכולל שישה לילות, עשינו באיזור צ'יולו. הייתי מציעה רק לרוכבים מאד מנוסים לשקול את טרק שבעת הלילות "המהיר" מהפארק הלאומי אמבוסלי חזרה לצ'יולו. אף שהרכיבה על סוס מאפשרת להגיע קרוב מאד לג'ירפות, לזברות ולחיות בר נוספות, מה שהופך את החוויה למיוחדת כל כך הוא הזמן שנותר כדי לצפות בבעלי החיים הקטנים יותר, בחרקים ובצמחים, ובאפשרות ליהנות מהמראות המרהיבים.
הכל נכון, אבל תשכחו מעצירות לצילומים למזכרת. מווזי הוא אמנם אחד הסוסים הכי נפלאים שזכיתי לרכב עליהם, אבל ממש לא בראש לו לעמוד בלי לזוז כדי לאפשר לי לכוון את הפוקוס ולמצוא את הפריים הכי מוצלח.
ארוחת הצהריים הייתה פיקניק. הורידו לסוסים את האוכפים ואפשרו להם להסתובב
המחנה נמצא בלב העצים והשיחים והאיזור מלא חיות בר. מדי ערב לוחמי מסאי חמושים בחניתות הובילו אותנו מהאוהל דרך העצים לארוחת ערב. באופן אישי זה נראה לי קצת "תיירותי" מדי, עד שערב אחד הם האירו לפתע בפנס לתוך השיחים ממש מול האוהל שלנו ושני זוגות עיניים כתומות, גדולות, זהרו אלינו מתוך החשכה. אלה היו שני נמרים.
הסיבה העיקרית לכך שבחרנו להגיע למארה הייתה נדידת בעלי החיים. מיולי עד אוקטובר כמיליון וחצי חיות בר וחצי מיליון זברות וגזלות נודדות בין סרנגטי בטנזניה למארה בקניה, בעודן מסכנות את חייהן בחציית נהר מארה כדי ללכת בעקבות הגשם. זוהי נדידה מאד מבולגנת. חיות עומדות בתור משני צדי הנהר בהיותן, כנראה, סבורות שהדשא של השכן בגדה השנייה ירוק יותר.
בילינו יום שלם ליד הנהר בתצפית על עדר קטן של חיות בר שפסע עד המים בעקבות קבוצה של זברות אמיצות וחכמות יותר, רק כדי לגלות את הקרוקודילים הענקיים האורבים להן למטה. לבסוף, בסביבות 16:00 אחר הצהריים, שורה ארוכה של חיות בר התקדמה לעבר המים. הן עשו את דרכן לקצה הגדה, ממש ליד הג'יפ שלנו, ואז החלו לזנק לתוך המים. הקרוקודילים נכנסו מיד לפעולה.
ראינו כיצד אחד מהם נועץ את מלתעותיו באחוריים של אנטילופה אחת, שבכל זאת המשיכה להתקדם בשאגות אימה, והצליחה לחצות את הנהר. כשהגיעה לצד השני היא ניערה בחוזקה את התנין והצליחה איכשהו לקרטע לעבר חוף מבטחים. כל מי שהיה עד לדרמה פרץ בתשואות, אבל האנטילופה דיממה. אין ספק שגורלה נחרץ: היא כבר תהפוך לארוחה של איזה צבוע או אריה.
סיימנו את החופשה בשילוב רכיבה וצפייה בחיות בחוות סוסיאן שבמישור לאיקיפיה. בחווה יש אורווה, ואף שהרכיבה כאן לא מהירה כמו בצ'יולו, שכן באיזור יש הרבה שיחים והאדמה חלקה מהגשם, המקום עשיר בחיות בר. סוסיאן הוא גם מקום נפלא לבוא אליו עם ילדים או בן זוג שאינו רוכב. המארחים, סטיב ואנאבל, מציעים לצד סיורי ספארי באיזור עוד מגוון פעילויות שכוללות רכיבה על גמלים, טיולים רגליים, דיג ושיט אבובים - במים ללא תנינים כמובן.
נא להמתין לטעינת התגובות
