הר האלים: טיפוס בשמורת הר האולימפוס ביוון
קל להבין מדוע שייכה ההיסטוריה את ההר הגבוה בהרי יוון לאלים של האולימפוס: אחרי טיפוס ארוך ועם מעט דמיון אפשר לראות את זאוס על כס המלכות. גילי חסקין היה שם. שבוע יוון
האולימפוס, הר מרשים ביותר, מזדקר לגובה של 2,917 מטרים בתלילות מעל הים האגאי. הוא ידוע הן בשל גובהו המוחלט והן בשל גובהו היחסי – גוש סלע ענק בגובה של כמעט 3,000 מטרים המתרומם הישר מעל הים.
על אף ששמעו יצא למרחוק, באגן המזרחי של הים התיכון ידועים למעלה מעשרה הרים בשם אולימפוס, והרים עם שם זה קיימים גם בניו זילנד ובארה"ב. ואם זה לא מספיק, קיים הר בשם הזה גם על כוכב הלכת מאדים, והוא ההר הגבוה ביותר במערכת השמש. אלא שהאולימפוס הידוע מכולם הוא זה היווני, הממוקם בין תסליה למקדוניה.
במיתולוגיה היוונית מתואר האולימפוס כמקום בו ישבו האלים שחיו חיי מותרות ותוארו במונחים אנושיים לחלוטין, ללא עירוב של הגות מוסרית. היו כאן אלים שחוו חוויות קשות כמו במקרה של הרה, אלת הנישואין והאמהות, שהשליכה את בנה הפייסטוס מהר האולימפוס כאשר נוכחה לדעת שנולד צולע ומכוער.
גם אפרודיטה, אלת האהבה והפריון, השליכה מההר את התינוק הרמפרודיט, שהיו לו גם איברי מין זכריים וגם איברי מין נקביים. אל היין דיוניסוס,
ההיסטוריון הסיודוס מתאר את האולימפוס כ"הר שאינו נפגע על ידי הרוח או השלג". עיון בכתביו מביא למסקנה שמקום מושבם של האלים לא היה על הר זה או אחר אלא בשמיים. האולימפוס הצטייר כמקום נסתר ומסתורי שמיקומו היה משתנה – פעם היה נישא מעל כל הרי העולם ופעם השתלשלו ממנו היבשה והים, אך הוא לעולם לא היה הר או שמיים.
הר כזה, כפי שתיארו ההיסטוריונים והמשוררים הקדומים, הוא דבר שקשה לתפוס. לכן טבעי הדבר שבני האדם שחיפשו משהו מוחשי קשרו הילה של קדושה להר הגבוה ביוון. לפיכך, בשנת 1965 התגלה מקדש הלניסטי באחת מצלעות ההר.
הניסיון המתועד הראשון לטיפוס על ההר נעשה בשנת 1669 על ידי הסולטן העות'מני מחמת הרביעי, שלא הצליח להגיע לפסגה. ניסיון שני נעשה בשנת 1780 על ידי קצין ימיה צרפתי, שהצליח להעפיל עד לנקודה בה נמצא היום מנזר על המדרון המזרחי של ההר.
לאחר שנת 1821 הפך ההר למקום מושבן של מחתרות לאומניות שונות. רק ב-1912, לאחר שהשלטון עבר מידי טורקיה לידי יוון, הצליחו שני אמנים שוויצריים ומורה דרך יווני להעפיל לפסגות הגבוהות, שכונו אז "כתר זאוס", וכיום מופיעות במפה כ-Mytikas בגובה 2,917 מטרים מעל פני הים.
נקודת המוצא לטיולים אל שמורת הר האולימפוס היא העיירה ליטוחרו (Litohero) הנמצאת למרגלות ההר, כ-90 קילומטרים דרומית לסלוניקי. הגישה לעיירה, בת ה-6,000 תושבים היא נוחה – באוטובוס או ברכבת, הן מסלוניקי והן מאתונה.
בעיירה מספר בתי מלון ואכסניות נוער מסבירות פנים והיא מהווה מקום טוב להתארגנות, לקבלת מידע, לרכישת מפות ומזון ולהשארת ציוד. נקודת ההתחלה היא מעיינות פריוניה ((Prionia, הנמצאים בגובה של 1,100 מטרים ומרוחקים 18.5 קילומטרים מליטוחרו. ההגעה אל המעיינות היא ברכב שכור, במונית או ברגל דרך קניון עמוק ומרשים.
במעיינות ניתן ללגום בירה אחרונה לפני הטיפוס או לשכור פרד שיעלה את הציוד אל ההר. משם מטפס שביל ברור ומסומן להפליא דרך יער יפהפה, המתחיל בעצי חורש ים תיכוני כדוגמת האלו, האלה והאולמוס; ממשיך ועולה אל יער עצים נשירים כמו דולב, אדר ואשור; עובר דרך עצי ערער, ברוש ואשוח; ולבסוף חוצה יער של עצי אורן שחור גבוהים ההולכים ומידלדלים ככל שעולים בגובה.
הטיפוס אינו קל, ודאי למי שאינו מורגל בכך, אך למטייל המזיע מזומנות מדי מספר עיקולים פינות מנוחה, ובהן ספסלי עץ מאולתרים מהן נשקף נוף מרהיב עין אל הפסגות המיוערות. בתקופות הקרח האחרונות גלשו במורד ההר קרחונים שחרצו בו עמקים נהדרים, שלצדודית הרוחב שלהם צורת האות האנגלית U. עמקים אלה רחבים בקרקעיתם ותלולים בצידיהם, משווים להר צורה מגוונת במיוחד.
לאחר שעתיים-שלוש של טיפוס, מגיעים לבקתת עץ ציורית המסומנת במפות "Refuge A". הבקתה שייכת למועדון האלפיני היווני שהוקמה על ההר הרחק בשנת 1931 ובזכותה הפך האולימפוס ליעד מבוקש למטיילים. הבקתה מנוהלת על ידי זלוטס קוסטס, מטפס הרים ותיק שמכיר את ההר כאת כף ידו. זלוטס שמח לנדב אינפורמציה בשפע, ולמטיילים רציניים גם מפתחות לבקתות מרוחקות יותר.
בבקתה שולטים סדר וניקיון ספרטני, והמטיילים מצווים לחלוץ נעליהם ולנעול נעלי גומי או לסעוד את ליבם בשולחנות העץ שבחצר – כשהם נזהרים מלהרגיז את שני כלבי הזאב גדולי המלתעות של קוסטס. לאחר מנוחה קצרה ומרק מינסטרונה מעשה ידיה של אשתו, אפשר להשאיר את הציוד ולהמשיך לטפס.
במעלה הטיפוס, הולך היער ונעשה צלול, העצים מתקטנים והאורנים מתחלפים בערערים מדוכאים. כשעוברים את הטימבר-ליין – קו העצים דרך הטונדרה, שהוא איזור של צמחים עשבוניים קטנים – מגיעים לאיזור שכולו קרח. מכאן השביל הולך וצר, וכעבור כשעתיים נוספות של עלייה מביא את המטייל לפסגת הסקאלה (Scala) ממנה ניתן לראות מראה מרהיב ברדיוס של כ-250 קילומטרים לעבר תסליה שבמערב ומישורי מקדוניה שבצפון.
אך המראה המרהיב ביותר הוא לכיוון מזרח, שם ניתן לראות את כל המרחב מהפסגה: את יער האורנים הכהים, את העמק ההולך וניפתח לכיוון העיירה ליטוחורו ואת הים. מכאן ממשיכים לפסגה הגבוהה מכולן – Mikitas. הדרך אליה מסובכת מעט, משום שיש לרדת בשביל-לא-שביל לאורך כ-200 מטרים, ומנקודה מסוימת המסומנת היטב לטפס על גבי דרדרת.
לאחר 45 דקות נוספות של הליכה עד לפסגה בשביל העובר על המצוק ממש, מציצים בין גושי סלע כבירים עמקים קרחונים (עמקי U) ענקיים, כשבאופק עמקים מוריקים. מפסגת ההר נשקף נוף מרשים עוד יותר וזהו מקום נהדר להתפרקד על הגב, למתוח את הרגליים הדוויות וליהנות מהשמש החמימה ומהמראה היפהפה.
בין הסלעים מונחת קופסה ובה ספר, שבדפיו הרבים מתועדים שמות המטפסים בשנים האחרונות וכן רשמיהם של חלק מהם. חוויות רבות כתובות באנגלית, צרפתית, יוונית, גרמנית, יפנית וכמובן בעברית. בדרך חזרה מתברר שהירידה בשביל התלול אינה קלה יותר מהעלייה. הריאות והלב כבר לא מתאמצים והגוף לא נוטף זיעה כמקודם, אך שרירי הרגליים עובדים קשה.
לאחר שעתיים של ירידה במדרון, אפשר לחזור לבקתתו של זלוטס, שבינתיים התמלאה במטיילים מרחבי תבל שהתקבצו בחדר האוכל, נהנים מהאוכל הטעים ומהאח המפיצה חום נעים. לאחר האוכל זה הזמן לשבת סביב קנקני יין ולהחליף חוויות מטיפוס על ההר, מהטיול ביוון כולה וממקומות נוספים בעולם.
כשמגיעה העת לישון, מלווים המטיילים לחדרים השונים – בכל חדר מקום ל-30 מטיילים. המזרונים צמודים זה לזה ויוצרים בעצם מיטה אחת ל-15 איש בכל צד של החדר. לאחר כמה התלוצצויות בנושא, העייפות והיין עושים את שלהם וכולם ישנים כתינוקות. למחרת יורדים חזרה למעיינות פריוניה למגרש החנייה. משם, במקום לנסוע לליטוחרו אפשר לחזור דרך הנחל.
השביל חוצה מספר פעמים את המים כשהוא מתפתל באיזור יפהפה, בלב צמחייה עשירה ומגוונת להפליא. חלק נכבד מהצמחים מוכר מהגליל ומלבנון, ובנוסף להם גדלים כאן פרחים חדשים המלהיבים בצבעיהם. מכיוון שהאביב מגיע לאיזור מאוחר מאשר אצלנו, מוצאים כאן בחודש יוני את אותם פרחים שקמלו בגליל בחודש אפריל כמו הסחלבים. הפרחים מהווים כסות ססגונית לקניון עצמו, שאף הוא שובה לב ביופיו.
גילי חסקין הוא מדריך טיולים ודוקטור להיסטוריה. לאתר הבית לחצו כאן
נא להמתין לטעינת התגובות
