על פני דרך המשי: סיפורה של אוזבקיסטן
שלווה פשוט מהפנטת, חיבור לטבע, נהרות ענקיים, ערבות ומדבריות אינסופיות וההרים הגבוהים בתבל. אוזבקיסטן מאפשרת לצאת מהשגרה האפורה לאתנחתה נפשית
איזור זה ידוע בתהליך ההיסטורי הוותיק של היטמעות השבטים הברברים בקרב המקומיים עוד מימי ג'ינגס חאן ודרך צאצאיו, ששעטו על פני העולם והגיעו לשלווה של אוזבקיסטן. אם אתם רוצים לכם ללכת בעקבותיו של אותו לוחם אגדי, ולצאת לחופשה המהווה שבירת שגרה למציאות היומיומית שלכם – אוזבקיסטן היא המקום בשבילכם.
חופשה במדינה הזו, מקום מושבם של האוזבקים, תאפשר לכם לצאת מסגנון החיים הלוחץ לאתנחתה נפשית, בה תתחברו למקום בו השלווה מולכת, יש חיבור לטבע, השקט סביבתי והוא רחוק ככל האפשר מהעולם הטכנולוגי הלוחץ.
אוזבקיסטן, הממוקמת במרכז הנידח של אסיה, הכריזה על עצמאותה בשלהי שנת 1991. בעבר הרחוק עברה באוזבקיסטן הדרך הראשית של העולם שקישרה בין מזרח ומערב – דרך המשי. בתחומה עוברים שני נהרות חשובים היורדים מההרים הגבוהים במזרח: הרי הפמיר (גג העולם בטורקית) והרי הטיאן-שאן (ההרים השמימיים בסינית). הנהרות הללו היוו את עורק החיים של הארץ היבשתית הפורייה בין הנהרות.
הנהרות עברו כברת דרך וכך גם שמותיהם. אלכסנדר מוקדון קרא לנהר נהר האוקסוס, ולארץ כולה טראנס-אוקסאניה. הפולשים הערבים נתנו לה את השם מווארה אל-נהר שפירושו: מעבר לנהר. שמות הנהרות היום הם סירדריה בצפון, ואמודריה בדרום. מההרים נכנסים
בארץ הפורייה הזו עלו ופרחו במהלך ההיסטוריה ערים מפוארות: סמרקנד ובוכרה שהיוו מרכזים איסלאמיים חשובים והפכו לפנינות ארכיטקטורה מיוחדות ולשווקי מסחר ראשיים על פני דרך המשי.
היותה של אוזבקיסטן במרכז הדרך החשובה בעולם, גרמה לכך שעברו בה תרבויות מגוונות, סחורות מכל קצווי העולם ודתות מכל מקום. כך למשל, הכירה אוזבקיסטן את פולחן האש של זרתוסטרא ואת תורתו של מני הבבלי המניכאיזם שהגיעו מפרס; את הבודהיזם שעבר דרך הרי ההימלאיה מהודו; את הנצרות הנסטוריאנית מביזנטיון; ואף את היהודים שעברו דרכה לסין והתיישבו על גדות הנהר הצהוב.
גם כובשים רבים עברו דרכה וחלקם מחו את עריה מעל פני האדמה: אלכסנדר מוקדון הגיע למרכז אסיה וממנה פנה דרומה להודו; ג'ינג'יס חאן בא עם צבאו היישר מערבות מונגוליה; ואילו טימור יליד אוזבקיסטן הפך את העיר סמרקנד לבירת העולם.
לאחר שירדה דרך המשי מחשיבותה בעקבות גילוי הדרך הימית סביב כייף התקווה הטובה ויבשת אפריקה בשנת 1498, שקעה המדינה אל מאבקים איזוריים. למעשה, האוזבקים היו עמים של נוודים דוברי השפה הטורקית שהגיעו מערבות המזרח, כבשו את האיזור, חילקו אותו ביניהם והקימו אמירויות יריבות. במאה ה-19 התחלק השלטון בין ערי המדינה קוקאנד בעמק פרגנה במזרח, בוכארה במרכז נאות המדבר, וחיווה על דלתת נהר אמודריה בלב המדבר השחור קרקום.
בסוף המאה ה-19 כבשו חיילי הצאר הרוסי את ערי המדינה, ועם עליית הבולשביקים לשלטון השתלט הצבא האדום על מרכז אסיה, הוריד את האמירים המושחתים מכהונתם, והאיזור נכנס לשלטון קומוניסטי ארוך. כך נוצר שינוי המבנה הכלכלי והחברתי לקולחוזים וסובחוזים מגדלי כותנה, וכן ירידת הדת האיסלאמית מגדולתה כולל שריפת רעלות בפומבי ושוויון זכויות לנשים.
מאז קבלת העצמאות, מתקדמת אוזבקיסטן באיטיות רבה לקראת שיפורים כלכליים. המנגנונים הביורוקרטיים הישנים עדיין עובדים בשיטות דומות, הקולחוזים עומדים על תילם, והיוזמה החופשית נמדדת במשורה. יחד עם זאת, השווקים מלאים בסחורה, התוצרת החקלאית המקומית נרחבת, התעשייה המקומית בחיתוליה ואילו מוצרי היבוא יקרים להפליא.
גם המסורת האיסלאמית חזרה לתפוס מקום חשוב בחיי המדינה. מסגדים משופצים ונפתחים לקהל, מדרסות לתלמידי דת מלאות בתלמידים צעירים, אולם קשה להניח שהנשים יחזירו את הרעלות לכסות את פניהן, ושהשולטים בכלכלה יניחו לאנשי הדת להשתלט על המדינה.
אוזבקיסטן היום היא ארץ מרתקת, ואפשר לראות בה את החיים הרוסיים של טשקנט (Tashkent) בצד חיי האסיאתים של בוכרה (Bukhara) וסמרקנד (Samarqand). נמצאים בה שרידי העבר המרשימים להפליא, בעיקר בבוכרה, סמרקנד וחיבה, הזוכים לתקציבי ענק לצורך שחזור ושימור מטעם אונסקו. התחבורה הציבורית כוללת מטוסים והיא טובה ואמינה, הכבישים הסלולים מחברים את כל קצוות המדינה הענקית, וחיי הרחוב בסמטאות, בשווקים ובבתי התה המסורתיים מרתקים להפליא.
שטחה של אוזבקיסטן קרוב לחצי מליון קמ"ר. היא מתחילה בימת ארל במערב ומדיעה עד להרי הטיאן-שאן במזרח – 1,200 קילומטרים. במזרח לרגלי ההרים נמצא אגן פרגנה, עמק פורה ומישורי מכוסה באדמת סחף מההרים. אורכו 240 קילומטרים ורוחבו 100 קילומטרים. בעבר גידלו בו את הסוסים השמימיים "מזילי טיפות הדם שאין מהירים מהם", והיום מגדלים בו בעיקר את הגידול העיקרי של אוזבקיסטן – כותנה.
נהר הסירדריה מנקז את עמק פרגנה ויורד ממנו אל ערבות קזחסטן בצפון. הנהר אמודריה, הגדול בנהרות מרכז אסיה, מנקז את רכסי הפמיר בדרום וזורם לאורך הגבול הדרומי של אוזבקיסטן עד לימת ארל. הנהר זרפשן (מביא הזהב) יורד מרכסי אלטאי ופמיר בין הנהרות הגדולים ומהווה את נאת המדבר של העיר סמרקנד. כל הנהרות מנוצלים משחר ההיסטוריה להשקיה על ידי חפירת תעלות השקיה לפיתוח החקלאות ברחבי המדבר.
23 מליון תושבים יש באוזבקיסטן. שני שליש מהם אוזבקים, מוסלמים סונים. אוכלוסיות גדולות של טג'יקים חיים בבוכארה ובסמרקנד, בהם מוסלמים סונים דוברי טג'יקית, שפה ממוצא פרסי, הנשמעת הרבה בבוכרה ובסמרקנד. מיעוט רוסי גדול מתרכז בעיקר בבירה טשקנט, והשפה הרוסית שולטת במרכזי הכלכלה וברבעים שלמים בטשקנט.
טשקנט, הבירה האוזבקית, היא עיר גדולה ומודרנית שנבנתה מחדש על ידי הרוסים. אם אתם שם, כדאי לכם לסייר בשוק צ'ורסו – השוק המקומי הגדול. ליד שוק השטיחים תוכלו לחפש את הסוחרים – אלה נוהגים להשתתף בהימורים בקרבות של שלווים. המבנה העגול המרכזי בשוק הוא שפע מדהים של כל מוצרי המזון (כמו למשל הסלטים החריפים-חמוצים של הקוריאניות).
שווה לנסוע ולעצור בתחנות הרכבת התחתית המפוארות ולבקר במוזיאונים של האמנות המקומית – רקמות הסוזאנה . מוזיאון Applied arts הוא נעים מאד וממוקם בשכונה ישנה ונעימה בבית של גנרל רוסי בעל אופי אוזבקי. מומלץ להגיע לתיאטרון נבואי להצגות אופרה או בלט מדהימות שנערכות בו מידי ערב.
מרכז העיר העתיקה של סמרקנד ממוקם בכיכר רג'יסטן המוקפת במדרסות מרשימות ובמסגד הזהב. בעיר מכלול שרידים מרשימים: גור אמיר – מבנה הקבר של טימורלנג והגברים במשפחתו – ומצפה הכוכבים של אולוג בק. כמו כן, תוכלו לראות את המסגד הענק ביבי חאנים שבנה טימורלנג לאשתו האהובה.
אם תמשיכו לטייל בעיר תוכלו לסייר בשאחי-זינדה – רחוב הקברים המפוארים שעולה אל בית הקברות המוסלמי הנוכחי, ולא רחוק ממנו נמצא גם בית הקברות היהודי. השוק המקומי עשיר ומלא בכל טובה של אוזבקיסטן, הוא נמצא צמוד למסגד הענק. ברובע היהודי הישן עדיין חיים כמה מאות יהודים, ובית הכנסת פעיל.
בדרך בין סמרקנד לבוכרה נמצאים שרידי פונדקים ובארות מים ששימשו את דרך המשי (רבאת מאליק). בבוכרה שרידים מרשימים של העיר הבצורה (The Ark), וכן מוזוליאום קדום ומרשים של איסמעיל סמאני – אבי השושלת הסמנידית שהעלתה את בוכרה לגדולה. לא רחוק ממנו נמצא השוק התוסס והצבעוני מאוד של בוכרה.
אבל גולת הכותרת היא העיר העתיקה שעוברת שיפוץ מקיף בעזרת אונסקו. עשרות מדרסות עם חזיתות קרמיקה מפוארות ומספר מסגדים מרשימים מקיפים את העיר. המינארט של המסגד הגדול מיוחד מאד, ועומד במפתיע על כל 47 המטרים שלו מאז המאה ה-12. כיפות השווקים בצמתי הסמטאות של העיר העתיקה, יפהפיות ומומלץ להיכנס לחמאם הטורקי, להזיע כהוגן ולקבל מסאז' טוב.
כדאי לשהות לפני השקיעה ליד בריכת לאבי האוז או ליד הפסל של חוג'ה נאסר א-דין, הוא ג'וחא המפורסם, לשתות כוס תה ירוק ליד הבריכה עם האוזבקים וכמובן לבקר ברובע היהודי ובבתי הכנסת של קהילת מרכז אסיה שנמצאים צמוד למרכז העתיק של בוכרה.
הדרך אל חיווה עוברת בנסיעה ארוכה בדרך מדבר החולות האדום – קיזילקום, ולאורך נהר האמודריה. העיירה חיווה היא עיר מבצר בנאות המדבר השחור קרקום, והיא הייתה בעבר בירת אמירות. העיר העתיקה השתמרה ושוחזרה על חומותיה ושעריה, על המסגדים המפוארים וארמונות העץ. המקום נשמר כמוזיאון חי אך אפשר ליהנות בו גם את המולת הרחוב.
אם החלטתם לעצור לארוחת צהריים, חשוב שתדעו שהמטבח המרכז אסיאתי הוא בעל השפעות רחבות הן ממערב, מהארצות הים תיכוניות, והן מסין. הבסיס הוא בשר כבש, ירקות עונתיים, אורז ואטריות אורז. הבשר מוגש מוכן על האש (שישליק – קבב), במרק עשיר (שורבה או לגמן) או במיני מאפה. מנה פופולרית היא אוש פילאו – קדרת אורז עם נתחי בשר, בצל, אורז, קטניות ותבלינים.
לצמחוניים ואוהבי ירקות ומוצרי חלב יש ירקות ממולאים, סלטים (כולל גם סלט רוסי כמובן), מיני גבינות לבנות ויוגורטים. הלחם הנפוץ ביותר הוא נאן - מעין פיתה הודית - ויש גם כיכרות לחם עגולות וכבדות. פירות מהדלועיים הם המתוקים ביותר בעולם. ענבים, תאנים ופירות נוספים עוברים תהליכי ייבוש, והם מאוד נפוצים. טיפ: חלבות ובאקלאוות מסיימות ארוחות בצורה טובה.
עמק הפרגנה מכונה מקום הסוסים השמימיים. אם מגיעים לאיזור, כדאי לבקר בשרידי אמירות קוקאנד – מספר קברים עתיקים מצופים בקרמיקה ומסגד. כדאי לעקוב בחודש מאי אחר תהליכי גידול פקעות המשי בכפרים, ולבקר בבית החרושת למשי הגדול ביותר בעולם האסיאתי שנמצא במארגילן.
בכלל, בתי חרושת למשי פזורים בכל רחבי אוזבקיסטן, ולאחר שלבי הייצור נתפרים הבדים לבגדים, כובעים ומוצרי לבוש ורקמה שונים. עבודות הרקמה המסורתיות "סוזאנה" נתפרות על ידי נשים בעיקר, מקורן בתרבות פרס. הבדים הצבעוניים העליזים נתפרים לשמלות, מכנסיים, חולצות ועוד.
אם אתם רוצים לעשות קניות, שטיחי בוכרה המפורסמים הם רעיון נהדר, וכך גם בדי משי ואטלס, בגדים מסורתיים, תכשיטי כסף וריקועי נחושת. תכשיטי הכסף, לעתים משובצים באבנים חצי יקרות, מקורם בשבטים נוודים משולי המדבר. ריקועי נחושת הם מסורת ותיקה ומבוצעת במרכזים תיירותיים בבוכרה ובסמרקנד.
כ-80 קילומטרים מטשקנט נמצא הר צ'ימטארגה, שהוא הקצה המערבי של רכס טיאן-שן אשר מתחיל בסין. כדי להגיע אליו נוסעים לאורך הנהר צ'ירצ'יק, שלצידו שוכנים כפרים יפים. הכביש מתפתל ועולה לנופים הרריים ואל אגם מים סכור ומרשים. צ'ימטארגה הוא אתר סקי פופולרי בחורף, ואתר נופש הררי ידוע בקיץ שתושבי טשקנט מרבים לנסוע אליו.
מומלץ להגיע לאוזבקיסטן בעונות המעבר: אביב (אפריל-מאי) וסתיו (ספטמבר-נובמבר). עונת הסתיו היא גם העונה בה נמצא שפע של פירות בשווקי הערים: אבטיחים, מלונים, תאנים וענבים. בעונת האביב יש פריחה יפה באיזורי ההרים והעמקים הפוריים. המטפסים בהרים הגבוהים יעדיפו את עונת הקיץ יוני-ספטמבר, שכן לפני כן מתרחשת הפשרת שלגים מסיבית, ואחרי כן עלולים שלגים לחסום את מעברי ההרים.
רונן רז הוא מנכ"ל ומדריך טיולים ראשי חברת אקו טיולי שטח
נא להמתין לטעינת התגובות
