געגועי לסקוצ' ברייט: מה שלא תמצאו באמריקה
אין ספק שבארה"ב יש דברים טובים, אחרי הכול זו אמריקה. ובכל זאת, אי אפשר להסתדר בלי סמרטוט רצפה או במבה פריכה. נופר חיימוביץ' בדקה מה באמת חסר לאמריקאים
לכן אנחנו, הישראלים החיים באמריקה, נאלצים לשכנע בני משפחה וחברים לשלוח לנו את אשר חשקה נפשנו או להביא את זה איתם (כן זה חוקי) כשהם באים לביקור. אז הנה רשימה של כמה דברים בסיסיים שלא תמצאו באמריקה.
האמריקאים לא יודעים לשטוף רצפה והם גם לא יודעים להשתמש בסקוצ' ברייט בעת שטיפת כלים. בכלל, לאמריקאים יש יותר מדי מים – אז הם שמים את כל הכלים בכיור מלא במים ושוטפים אותם עם מין
כשנסענו לארה"ב בפעם הראשונה חברה של ההורים שחיה בניו יורק אי שם בשנות ה-70 העליזות אמרה לי לקחת איתי סמרטוטי רצפה. קשה לתאר את המבט המופתע שנמרח על פני והמחשבות שעברו לי בראש. זה פשוט בלתי נתפס – אבל במאה ה-21 אין כאן סמרטוטי רצפה והאמריקאים עדיין חושבים שלהעביר סמרטוט יבש על הרצפה זה נחשב לנקות.
נכון, רוב הדירות מרוצפות בפרקט (פרקט זה הבייסיק כי כל הבניינים בנויים מעץ, ורצפה רגילה נחשבת איכותית). ונכון, עדיף לא לנקות פרקט עם כל מיני חומרים. וכן – אם נשתמש בשיטה הישראלית של לשפוך מים ולגרוף אותם, תוך דקות אחדות המים האלה כבר יגיעו לשכנים (בחוזה שלנו רשום שבגלל הסיבה הזו אסור אקווריום, אפילו לא דג זהב).
אבל בכל זאת: המופ הזה, עם השערות של הבובה הטרוטה מהצמר שנתפסים עליו כל מיני דברים ושאי אפשר לסחוט אותו, ואפילו הסוויפטר הזה עם האדים, שהוא אולי יעיל, אבל מצריך מילוי מים מחדש כל חמש דקות. בסופו של דבר, מצאנו את עצמנו מייבאים סמרטוטים מהארץ כמו גדולים (וגם למצוא מגב זו פעולה לא פשוטה). אגב, כל הנאמר לעיל נכון גם לגבי הסמרטוט לניגוב השיש.
אבקת הכביסה באמריקה היא משהו שפשוט לא קיים כאן. וזו דווקא לא תלונה אלא מחמאה. אין ספק שהכיבוס בנוזל שאינו משאיר נקודות לבנות על הבגדים ונוהג בהם בעדינות – זה דבר שיש לציין לטובה. מלבד הנוזל, אפשר למצוא כאן מרככים מצוינים, דפים למייבש, דפים לשמירה על הצבע שבורח מהבגדים ועוד.
מצד שני, אין מכונות כביסה ברוב הדירות ומרבית התושבים צריכים לכבס מחוץ לבית (או לשלוח לניקוי). לפעמים מדובר בהליכה של כמה דקות עד למכבסה הקרובה, וברי המזל בינינו שיש להם מכונות כביסה בבניין צריכים לאסוף מטבעות כמו משוגעים. עד כדי כך שלפעמים הם מחשבים את הקנייה הבאה לפי מספר הקואוטרים שיישארו להם מהעודף.
כיצד ייתכן שבמדינה המייצרת כל כך הרבה חטיפים (ומקפידה למרוח חמאת בוטנים על כל דבר שקיים, החל מעוגיות ושוקולד ועד לכריך עם ריבה) לא אוהבים במבה? לא רק שהם לא אוכלים את הבמבה בטירוף המצופה, אלא שבמספר אירועים שהבאתי לכמה מקומיים את החטיף הפריך והטעים בעולם – הם קיבלו אותו בפרצוף חמוץ ודי נגעל. כי צ'יטוס ודוריטוס זה משהו משהו.
בין שלל המילקשייקים, הלאטה, הקרמל מקיאטו והפרוזן פרפוצ'ינו, הסמודיז ותרבות שתיית החלב בכוס – האמריקאים שכחו את השוקו בשקית. כדי להעצים את גודל הגזירה – אין אפילו לחמנייה טרייה בבוקר (אבל דונאטס – יש ויש).
אין מה לעשות, מקופלת היא אחת ההמצאות הגאוניות ביותר שיש. שוקולד פריך שמתפורר בפה הוא אפילו לא מתחרה לגודייבה (אולי לזה הממולא בדובדבנים) והוא כוח מתחרה שנותן נוק אאוט לגרידלי מסן פרנסיסקו ולהרשי עם טעם הלוואי מפילדלפיה שהאמריקאים כה אוהבים.
מדינה מתוקנת ומובילה כמו אמריקה חייבת להיות מיוחדת. כשכל העולם מודד בסנטימטר, הם חייבים לבלבל את כולם באינץ' ובפוט. כשכולם מודדים מידות מכנסיים או נעליים בשני מספרים, הם חייבים לצמצם את זה למספר אחד. ואפילו בנייר הם משתמשים בגודל "לטר" השונה מהנייר שלנו. למה להתחכם?
לקח לי בערך חצי שנה למצוא סופר קטן שמוכר פטריות בקופסת שימורים, וקופסא קטנה עולה כמו ארגז בארץ. איזה הגיון יש בכך שפטריות טריות זולות יותר מקופסת שימורים? ווילי פוד צריכים לקבל פרס נובל.
לא, אין פה דקסמול. אין אפילו משהו דומה. יש כדור חדש שמונע נזלת ועושה לילה טוב, אבל אין מוצר מצוין כמו דקסמול קולד/סינוס וכו' ליום וללילה, מעורר או מרדים, מוריד חום, מייבש, מקל ושבאמת עוזר.
עם שלל ההמצאות והפטנטים שיש, אין על הקולפן הפשוט משוק הכרמל שעולה שני שקלים. את הקולפן הזה, שמקלף את המלפפון הכי יפה ומחזיק הכי הרבה זמן, פשוט אין למצוא כאן. הדבר הכי קרוב שמוצע נמכר בסופר המפורסם זברה'ז ועולה בערך פי 20 – והוא גם מחליד תוך שבועיים.
ובכן ילדים, הדבר הכי פשוט שאפילו לא שמים לב אליו מרוב שהוא טריוויאלי – הוא הנעלם שלנו בשיעור של היום. כן, יש פדים להסרת איפור וכאלה שמסירים לק, ויש גם צמר גפן שמגיע בריבועים מסודרים ולא נעימים. אבל אם אני רוצה סתם צמר גפן רגיל בלי כלום, פשוט ולא מתוחכם – כזה לא נמצא בסביבה. את זה עוד לא המציאו באמריקה.
חוץ מכל אלה יש עוד הרבה דברים שאין כאן. פירות יבשים למשל (יש – אבל הם לא טעימים כמו בישראל), קורנפלור, ממרח תמרים ועוד כהנה וכהנה. לרוע המזל, האמריקאים אפילו לא יודעים שהם זקוקים למוצרים האלה.
אז אני מרימה את הכפפה ופונה בפנייה נרגשת לכל היזמים האמריקאים: הדברים האלה נדרשים. תעברו על הרשימה ותתחילו לייצר, ובתמורה אני אפילו לא מבקשת אחוזים. רק סמרטוט רצפה.
נא להמתין לטעינת התגובות
