האנתרופוסופים החדשים: חדשות הרוח של השבוע
האנתרופוסופיה זוכה בשנים האחרונות לאהדה רבה בישראל. אולי מפני שבניגוד לתורות אחרות, דוגמת הקבלה הניו-אייג'ית או הסיינטולוגיה, היא מחוסרת גורו פעיל או ממסד. תומר פרסיקו ערך ביקור אצל תלמידיו החדשים של רודולף שטיינר, בניסיון לברר את ממדי התופעה
את ליל מוצאי שבת האחרונים ביליתי בחורשה ליד הרדוף, הקיבוץ האנתרופוסופי שבגליל התחתון. מאות האנשים שהיו שם באו לחזות במופע הסיום של כיתה י"ב 2 של ביה"ס "ולדורף" של הקיבוץ, כלומר ביה"ס המחנך על פי תורתו של רודולף שטיינר. וכפי שהיה אפשר לצפות, המופע היה כל דבר חוץ ממופע סיום סטנדרטי של שירים תוצרת בית וחיקויי מורים. י"ב 2 העלתה מחזה שלם בשלוש מערכות, דרמה אדירה שנכתבה ובוימה על ידי יונתן לוי (שכתב וערך בעבר באתר זה) ונקראה "קרבן".
המערכה הראשונה היתה למעשה פולחן פגאני צבעוני, בו ספינה ועל גביה כלה וכלובי ציפורים מפליגה אל "אנטי-אטלנטיס", ממלכתו של "מָלְכִּיטָוָוס". הכלה, תוך זימרת-ראפ וירטואוזית במקהלה, עולה כמנחה למלאך הטווסי שבתורו, כגוש מתפרץ של יוהרה, מקבל אותה ומכריז: "עולם: אתה אשתי! זמן-חלל: אתה מיטה! אדם: אתה בתולים! אני מלכיטווס".
לא אכנס לפרטי המערכה השנייה והשלישית, ורק אומר שבצורה מתוחכמת הצליח הבמאי לאלץ גם את הצופים בה להשתתף בטקס העלאת קורבן אדם. המחזה כולו היווה למעשה פרשנות להתייחסות האנושית ללוציפר ואהרימן, שני הכוחות השטניים שעל פי שטיינר על האנושות להתמודד עמם, ואוכל רק לומר שהייתי בשמחה רבה רואה אותו כולו עוד פעם ועוד פעמיים. הביצוע היה מרשים ביותר, החל מהשירה ועד לתלבושות, והמסרים הועברו בצורה חודרת ומעוררת השראה.
ישראל היא אחת המדינות בה חינוך ולדורף זוכה, יחסית לאוכלוסייה, לתפוצה ולחיות הגדולה ביותר. בשונה מתורות רוחניות אחרות (הסיינטולוגיה, הקבלה הניו-אייג'ית), האנתרופוסופיה בישראל מפגינה דפוסי פעילות של תנועה שורשית (grassroots), הבנויה "מלמטה למעלה", כלומר קודם כל
את האנתרופוסופיה פיתח רודולף שטיינר, הוגה גרמני מקורי ביותר שבתחילת המאה ה-20 הקים ארגון ששם לו למטרה לחקור ולהפיץ ידע רוחני. שטיינר האמין שקיים עולם נסתר, מלא בכוחות ובישויות רוחניות, ושכל אדם יכול ללמד את עצמו לגלות ולהבין עולם זה. בישראל הוקם עוד בראשית שנות השמונים ישוב אנתרופוסופי (הרדוף, שבו התקיים אותו מופע), וברור שגלי הניו-אייג' ששטפו את גדות הכרותינו בשנות התשעים הביאו איתם גם עניין רחב ב"מדע הרוח" (כך שטיינר כינה את תורתו).
אחד מסימניה של עדנת האנתרופוסופיה בישראל הוא כתב העת "אדם עולם" , דו-ירחון "לטיפוח תרבות האדם, אמנות החינוך וההתחדשות החברתית לאור האנתרופוסופיה", שהכתוב בו נועד במכוון לא ליודעי הח"ן של התורה, אלא דווקא לישראלים הממוצעים שמשלבים יסודות מסוימים מהתורה בחייהם. כתב העת חוגג עתה גיליון שישי (כלומר שנה להיווסדו), וראיתי בכך הזדמנות טובה לשוחח מעט עם אחד מעורכיו, נועם שרון.
ראשית, האם תוכל לתת תמונה כללית על אזורי הפריסה וההשפעה של האנתרופוסופיה כיום בישראל?
"ניתן לומר שהאנתרופוסופיה צוברת תאוצה בשנים האחרונות בישראל, כשהמנוע העיקרי לצמיחה הוא החינוך. גנים אנתרופוסופיים צומחים כפטריות אחר הגשם, הפריסה הארצית שלהם היא מגוש-שגב שבצפון ועד אילת. אף-אחד לא יודע בדיוק כמה גנים אנתרופוסופים יש בארץ, אך ההערכה היא שמעל למאה. [ביניהם גם גנים 'אנתרופודוסים', שמשלבים את תורתו של שטיינר עם תורת משה – ת.פ.] מבחינת בתי-הספר, יש כיום תריסר בתי-ספר יסודיים, שבעה מתוכם הוקמו אחרי שנת 2000.
"בנוסף אליהם פועל בית ספר תיכון בהרדוף, ובשנה הקרובה עומדים להיפתח תיכונים בר"ג, קריית טבעון וירושלים (בבתי-ספר וגנים אנתרופוסופיים לומדים, להערכתי, כ-4000 תלמידים). הביקוש לחינוך גדול מהיצע המחנכים, וכדי לענות על הדרישה הגוברת לחינוך אנתרופוסופי פועלים כיום ארבעה מוסדות להכשרת מורים שבהם לומדים כ-320 תלמידים בשנה, ואחד מהם, הסמינר שבמכללת דוד-ילין בירושלים, משלב בין תואר אקדמי בחינוך להכשרה כמורה בגישה האנתרופוסופית לחינוך, שנקראת-חינוך ולדורף.
"מעבר לחינוך, יש פעילות בתחום של הטיפול באנשים בעלי צרכים-מיוחדים ומעוכבי התפתחות. שישה מוסדות כאלה פועלים ברחבי הארץ. יש רופאים אנתרופוסופים, ומטפלים בתראפיות שונות שהתפתחו מתוך האנתרופוסופיה. תחום פופולארי במיוחד בשנים האחרונות הוא הייעוץ הביוגרפי.
"לגבי מספר האנתרופוסופים בארץ, קשה להעריך כי פה אתה נכנס לשאלה 'מיהו אנתרופוסוף'. מעטים יגדירו עצמם ככאלה כי אף אחד לא אוהב לשים על עצמו תווית. מצד שני, יש לא מעט אנשים בארץ שמקבלים השראה מהאנתרופוסופיה, ברמה כזו או אחרת. הייתי אומר שיש בארץ כמה מאות אנשים שלוקחים את האנתרופוסופיה כדרך להתפתחות פנימית ולתרגול מדיטטיבי, וכמה אלפי אנשים שמרגישים קשורים לאנתרופוסופיה ומתחברים אליה יותר דרך הביטויים החיצוניים שלה".
איך אתה רואה את השילוב של תורת האנתרופוסופיה כיום בישראל? מהו האידיאל בהקשר זה לדעתך עבור העתיד? מהי החשיבות של תורתו של שטיינר, ומה היא יכולה לתת לחברה בארץ (ובעולם)?
"האנתרופוסופיה משתלבת בחברה הישראלית במיוחד דרך הצדדים המעשיים שלה, כלומר היוזמות השונות והיוזמות החינוכיות בראשן. למרות הגדילה המתמדת של הזרם החינוכי, מדובר עדיין בטיפה בים וביחס לעתיד הייתי שמח לראות גדילה במספר בתי-הספר, בצד שיתוף פעולה טוב יותר עם מערכת החינוך הממלכתית. גישת ולדורף יכולה להיכנס לבתי-ספר ממלכתיים, לפחות אלמנטים מתוכה. הדבר הזה קורה במקומות אחרים בעולם.
"לגבי חשיבות האנתרופוסופיה לחברה – אחת ההגדרות ששטיינר נתן לה היא "שביל של ידע אשר מחבר בין הרוחני שבאדם לרוחני שבעולם". אנחנו נמצאים בעידן שבו החיפוש של אנשים אחר הרוח הוא פנימי וכן מאוד. האנתרופוסופיה היא דרך רוחנית שמיועדת לאדם המודרני, והיא מבקשת לענות על הצרכים הרוחניים שלו, במקום שבו המסורות הישנות כבר לא נותנות מענה. מעבר לסיפוק הצרכים הרוחניים, האנתרופוסופיה מבקשת "להוריד" את הרוח לעולם החומר באמצעות עשייה יום-יומית חדורה במחשבה רוחנית, וכשהדבר נעשה בהצלחה, יש לזה השפעה מיטיבה לחברה".
אני מוצא שתפיסת האנתרופוסופיה כגוף של ידע בעל חשיבות ייחודית תלויה בתפיסתו של רודולף שטיינר כאדם בעל חשיבות ייחודית, שהרי רבים מהדברים שהוא אמר אינם ברי הוכחה (לפחות עבור האדם הממוצע), וככאלה אינם שונים מדברים רבים שאומרים מתקשרים או מורים רוחניים אחרים. לכן האמונה בדבריו של שטיינר דווקא סומכת בין השאר על האמונה שעליו, בשונה מאחרים, אפשר לסמוך. מה אתה יכול לומר על שטיינר האיש? מה יש בו שאין באנשים אחרים? והאם אי פעם יגיע אנתרופוסוף כלשהו לרמתו הרוחנית של שטיינר, או שהוא היה יחיד במינו?
"אני מבקש לחלוק על הקביעה שלך שייחודיותה של האנתרופוסופיה תלויה בהכרה בייחודיות של רודולף שטיינר כמורה. שטיינר חזר והדגיש שאמנם מתודת המחקר המדעי-רוחי שממנה נגזרת האנתרופוסופיה אינה נגישה כיום לכל אדם, אך הפירות של המחקר הזה צריכים להיות מובנים לכל אדם וברי-שיפוט בחשיבה היום-יומית שלנו. אפשר לבחון בדרך הזאת את התחומים היישומיים של האנתרופוסופיה, כמו למשל החינוך.
"הוא אמנם נוצר מתוך מחקר רוחני שביצע שטיינר, ואדם שאינו בעל כישורים רוחניים דומים לא יכול לשחזר את אותם מחקרים (ואדם שיש לו את אותם כישורים יכול לעשות זאת, לטענתו של שטיינר). אבל העקרונות של החינוך, לדוגמה, הם דבר שניתן להבנה בחשיבה בריאה של כל אחד, אם הוא יקדיש לנושא מספיק מאמץ. הפירות של החינוך, או של יישומים אחרים של האנתרופוסופיה, עומדים בהצלחה רבה במבחן התוצאה מזה שנים רבות.
"מעבר לזה, אני חושב ששטיינר הוא אחד המורים הגדולים של האנושות, לא רק בעת החדשה אלא בכל ההיסטוריה. שטיינר מיוחד בזה שהוא לקח ידע איזוטרי שלאורך כל ההיסטוריה היה שמור במקדשים ובחברות אוצרות-סוד, ופתח אותו לכולם מתוך עמדה שבשלב ההתפתחות הנוכחי של האנושות ידע כזה צריך להיות נגיש לכל אדם. מעבר לחשיפת הידע האיזוטרי, הוא גם תרגם אותו לכלים מעשיים אשר מימושם מנכיח בעולם הוויה רוחנית. זה מה שהופך אותו לייחודי בעיני.
"אני מאמין שבעתיד יהיו מורים גדולים נוספים, והם יהיו גדולים משטיינר, אבל זאת שאלה טובה אם הם יצמחו בתוך הזרם הרוחני הקרוי אנתרופוסופיה או מחוצה-לו. הרגשתי אומרת שמורה בסדר הגודל של שטיינר לא יצמח בתוך האנתרופוסופיה אלא לידה, או על חורבותיה, וייצור זרם רוחני חדש".
בהמשך לכך, האם האנתרופוסופיה ברחבי העולם מסתפקת בניסיונות לממש את תורתו של שטיינר בזמנים האלה, או שהיא מתפתחת גם מעבר למה ששטיינר אמר (גם אם התפתחות זו היא על פי העקרונות ששטיינר טבע)?
"אם היינו מסתפקים בניסיון לממש את תורתו של שטיינר כפי שניתנה לפני מאה שנים אז האנתרופוסופיה הייתה הופכת לדוֹגמה, מתייבשת ומתה. בראיון לגיליון הנוכחי של 'אדם עולם' אומר פאול מקי, חבר הנהלת החברה האנתרופוסופית העולמית, את הדברים הבאים: "רודולף שטיינר הותיר אחריו מפעל-חיים לא גמור, בבחינת טיוטה. מי שבאים אחריו אמורים לפתח את ההתחלות האלה הלאה.
"האנתרופוסופיה, כפי שאני תופס אותה, היא גישה לחיים, והיא גם ידע, תשתית רעיונית. אפשר לקחת אותה לכל תחום של החיים ולהפרות אותו בעזרתה, וכך קורה היום שהאנתרופוסופיה מפרה מנעד רחב מאוד של תחומים: מבנקאות ועד טיפולי גוף-נפש-רוח. ההתפתחות היא מאוד אינהרנטית לאנתרופוסופיה, ומימוש תורתו של שטיינר פירושו לקחת אותה לתחומים חדשים או להעמיק ולפתח תחומים קיימים".
נא להמתין לטעינת התגובות
