ראשי » סגנון » אופנה ועיצוב » אופנה

אכזבה גדולה: ככה לא עושים אופנה במידות גדולות

על מי שצריכה בגדים במידות גדולות מ-38 אי אפשר לעבוד עם צילומי קמפיין של אחת בשם נועה תשבי, היא כבר יודעת מה קורה באמת בתא המדידה. אביב לוי רק רצתה לחזור הביתה בשרוולים

איתרע מזלי ונעשיתי שמנה. שנים של אכילת יתר ניבטות ממקומות בגופי, שאלה המכנים אותם "נכונים" בוודאי לא נמנים עם מעצבי האופנה ומכתיבי הטון. תועפות של קלוריות שנאכלו מתוך ייאוש, פחד, התרגשות או שמחה, קנו להם מושב קבע והפכו לשריון מגן ומבודד, מכבידות על ההליכה, ההתרועעות, תחושת ההיות אחת מני רבות. 

באו רוחות (לא עזות, יש להודות) ממהפכות פמיניסטיות שמעבר לים, ולימדו אותי שאני צריכה לשמוח בגוף שלי, שאני שמנה כי אני תוצר חברתי, הפנמה של ערכים פטריאכליים דכאניים. הקולות שבישרו לי שמוטב לי לקבל את עצמי כמות שאני ולא להוסיף דיכוי על פשע, נדַמו מפני נהמת הרוב ההוליוודי, השדוף, המטיף לרזון בכל מחיר.

במקביל מצאו הזדמנויות קפיטליסטיות פלח שוק מתוסכל, שלעולם לא יוכל להתנאות בגופיית-חולין משוק הכרמל בחמישה שקלים או להנות

ממבצעי חיסול מרגשים של רשתות הביגוד ההמוניות. אצו רצו אנשי עסקים ופתחו רשתות ייעודיות לנשים במידות גדולות, כאלה שאיתרע מזלן ונולדו במאה הלא נכונה.

הנשים הגדולות, המלאות, המתאימות (יש שורשים שזה בלתי פוליטיקלי קורקט להשתמש בהם בהקשרים כגון אלה) מעלימות מזה שנים עין מהפוסטרים של נועה תשבי ושכמותה, המעטרים אופנתית את הקירות, ונכונות לשלם סכומים מופקעים, שאחיותיהן השדופות לא חולמות להוציא כמותם ברשתות שלהן.

מפח נפש כמו זה שנכון לי אתמול, כשהקיץ כבר פרץ במלוא עוזו ונאלצתי לסור לאחת מחנויות רשת "עונות", על מנת להצטייד בחולצות קצרות, הרעיד בסימן שאלה את ההתקדמות שהושגה בעשורים האחרונים בתחום. קולקציית הקיץ של עונות מצטיינת אכן בשפע של דגמים נאים מבדים ססגוניים, שהובלו בתקווה ובהתרגשות לתאי המדידה, אך נתקלו במציאות גופנית שלא עולה בקנה אחד עם הפנטזיות של מעצביהם.

למה, שאלתי את המוכרת, שהודתה שאני לא הראשונה שמתלוננת, לחרב חולצה כל כך יפה, שמונחת בדיוק כמעט קוסמי על קימורי הגוף הנדיבים, בשרוולים קצרצרים שחושפים הרבה יותר מטפחיים של זרועות, שרוב השמנות שאני מכירה לא נוהגות לשתף בהם את הציבור? למה לייצר חולצות "בלון", שאפילו עם הרזות שבינינו הן לא עושות חסד? למה לבזבז בד ומרץ יצירתי על "חולצות בטן"?

שורות הדגמים שהובאו אחר כבוד לתאי ונמדדו, בעוד אני הולכת ומתמרמרת, הוכיחו מעל לכל ספק, כי את הדגמים לשמנות מעצבים אנשים רזים, על פי אמות מידה רזות, כדי שיתאימו לדוגמניות רזות (זה הזמן לצאת בהכרזה: נועה תשבי אינה שמנה).

האכזבה הצורבת שנרשמה בסניף "עונות" הבהירה שאנשי העסקים לא מכבדים את קהל היעד שלהם, שרוצה ומוכן להשקיע ממיטב כספו כדי להתלבש, אבל לא מוכן שיעשו ממנו צחוק. מסע הקניות שהסתיים בידיים ריקות עורר געגוע לרוח הפמיניסטית, זו שמדברת בעד נשים שבאות בכל המידות, ומבקשת להילחם בדיכוי הפטיטי מאחד-השורות.

הביקור ב-Oh-not עורר שאלות על תבונתם הלקויה של קברניטי הרשתות במידות גדולות, שמעתיקים אופנת רזון, בלי להתחשב בתכונות הגוף הדשן, ומבלי להיענות לדרישותיו. אלה מבריחים את לקוחותיהם אל התובנה הנשמעת פה מזה שנים, שבגדים במידות גדולות אפשר באמת לקנות רק בחו"ל.

את תגובת עונות לא ניתן היה להשיג.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...