אלגנטית ומפנקת: שיט בלגונה הגדולה בוונציה
הנה דרך חדשה לראות את איטליה: מתוך יאכטה. דובי זכאי שכר אחת באזור ונציה (אל דאגה, אחרי הדרכה של שעה כל אחד יכול להשיט ספינה של שמונה טון) , תפס שמש על הסיפון ובין עגינות באיים ציוריים לשיוט בנהרות מפותלים הוא הבין סוף סוף למה זכתה עיר התעלות לתואר מלכת הים האדריאטי
מחבר הספר ג'ון ברנדט, מי שהיה העורך של "ניו יורק מגזין", מתאר את חייו בוונציה ועוקב אחר חקירת השרפה הגדולה של בית האופרה "לה פניצ'ה". בתוך כך הוא מספר על חיי הוונציאנים, תושבי האיים משסביב לעיר התעלות, והעיקר - מקרב את הקורא לנפלאות הלגונה הגדולה.
הלגונה באמת גדולה. יש בה יותר מ-80 איים, חלקם לא מיושבים, וונציה עצמה מגיחה כחצי אי אל הלגונה וממוקמת במרכזה. ההתיישבות באיזור החלה בשנת 400 לספירה, והמתיישבים הראשונים היו אלה שמצאו מסתור באיים המבודדים מפני אטילה ההוני. מאוחר יותר הם פיתחו אימפריה ששלטה על ימים ויבשות, וונציה הפכה למלכת הים האדריאטי עד שבמאה ה-16 דעך כוחה.
הלגונה שמקיפה את ונציה מופרדת מהים האדריאטי בסכר טבעי של איים צרים וארוכים, כשהאי לידו מתייצב כנקניק ארוך מול ונציה ובו מנהלים שועי העיר והעולם חיי עושר ורווחה. בסמוך אליו נמתח אי רזה במיוחד, אי הדייגים העני פלסטרינה. בקצה הדרומי של הלגונה מזדקרת כעוקץ עקרב עיר הדייגים קיוג'ה, המכונה גם ונציה הקטנה בגלל הסמטאות הצרות ותעלות המים שלה.
כלי הרכב הנפוץ ברחבי הלגונה הוא סירת מנוע, ורוב התושבים מתניידים בעזרתה כך שרק מעט מכוניות מזהמות את האוויר. בשביל המסע שלנו שכרנו יאכטה מצוידת היטב ומפנקת והתחלנו אותו בעיירה זעירה בשם קורסייר, הנמצאת על גדות נהר הסילי בצפון הלגונה שגולש בזרם מתון אל מפרץ ונציה, עוקף אותו באלגנטיות ומתחבר אל הלגונה בתעלות רבות.
קורסייר טבול בנוף פראי, מרחק כארבע שעות נסיעה מזרחית למילאנו ודרומית לעיירה טרוויסו. על אחד מיובלי הנהר נחבאת חברת "לה בוט" (La Boat) הנמצאת במעגן קטן טבול בצמחייה סבוכה ועצים שנושקים למים. מנקודה זו יוצאות ספינות הנהר למסע בלגונה. הספינות מצוידות היטב ונועדו לנהיגה עצמית, כך שאין צורך ברישיון משיט או כל רישיון אחר - אחרי הדרכה של שעה כל אחד יכול להשיט ספינה של שמונה
התחלנו במסלול של שבוע בספינה מפנקת עם מטבח מצויד היטב, שלושה חדרי שינה עם שירותים צמודים, סלון מרווח שהופך לחדר אוכל, שני סיפונים לשיזוף ושתי עמדות נהיגה. "לה בוט" מציידת את הלקוחות גם במפות מפורטות, ואפשר לבחור את הנתיב הרצוי - להרחיק עד קיוג'ה או להמשיך דרך נהר הברנטה אל העיר פדואה, וכמובן להגיע לוונציה ולאיים אחרים שנמצאים בדרך. בשבוע הפלגה אפשר להספיק את הכול, על אף שהספינה מספיקה לעבור רק כ-15 קילומטרים בשעה.
שכרנו ספינה מדגם "אלגנט", וכשמה כן היא. כבר בתחילת הדרך, במורד נהר הסילי, למדנו להכיר את נהיגת הספינה, ואני ממליץ לכם לשכוח שאתם נהגים מצטיינים בכביש - בספינה הכללים אחרים. לכן כדאי לנצל את מורד הסילי עד למפגש עם הלגונה כדי לטעום מהתנהלותה במים.
מורד הנהר מכוסה בצמחייה פראית, שמורת טבע ענקית בה משתלבים מימיו עם יובלים הנכנסים לתוכו. על גדותיו ממתינות חווילות ענקיות, שתוכלו לראותן ולהבין שיש אנשים שחיים טוב. לצד כל אחת מהן אפשר להבחין במוסך נושק למים לשם מוכנסת הסירה הפרטית, וכן בשדות חקלאיים של חיטה וירקות. את השטח מעטרים עצים ענקיים שנהנים מכמות המים הבלתי מוגבלת. בולטים ביופיים עצי דולב עצומי ממדים, שיזף וגם צפצפות שבימים אלה כבר מתכסות בעלים רעננים.
הזרם המתון של הנהר מאפשר הפלגה נעימה ואימון עוד לפני שמגיעים למעגנים וללוקרים, שתפקידם להעלות או להוריד את מפלס המים כדי להשוות את גובה המים בנהרות ללגונה. לעתים יכולה להגיח מולכם ספינה, והמפגש איתה יניב הרמת יד לברכה וגם אולי יישור של כובע הקפטן שבטח הצטיידתם בו.
ליד היישוב הזעיר פורטגרנדי נפרדים מערוצו המסודר של הנהר ועוברים אל מסתרי הלגונה הענקית של ונציה. המעבר יפגיש אתכם עם ה"לוקר", שכן הנהר גבוה יותר מגובה הלגונה. אל הלגונה מובילים שבילי מים המסומנים בעמודים כבדים של עץ, והספינה חייבת לשוט בין העמודים. סטייה קלה מהדרך המסומנת עלולה להיגמר בשקיעת הספינה באדמה הטובענית של הלגונה. חילוץ מהבוץ כרוך בהבאת ספינת גרר גדולה של מכבי האש המקומיים, וחשוב לדעת שהאיטלקים ממש לא אוהבים לעשות עבודה מיותרת.
האיטלקים יודעים לחיות טוב ומקפידים שיהיה להם מספיק זמן לזה. בשעה 12:30 הם זונחים כל עיסוק לטובת הפסקת צהריים, שלעתים מתארכת עד שעה 16:00, אחריה יש עוד שעת עבודה אחת ובזה מסתיים היום. למרות חביבותם הרבה ושפת הגוף העליזה, העבודה קצת מפחידה אותם ולכן כדאי ללמוד להסתדר לבד עד כמה שאפשר בלי להזדקק לעזרתם.
על האיים מתנשאים כפרים מיוחדים. בשנים האחרונות מוסיפים האיטלקים עוד איים מלאכותיים. הם מסבירים זאת בשאיפה להעלות את מפלס המים, אך הסיבה האמיתית היא ככל הנראה הצורך בעתודות נדל"ן נוספות, שסביב ונציה מגיעות למחירי עתק.
"... הלגונה נראית כמו אגם שלו, אבל בעצם היא בוגדנית מאד. צריך לדעת הכול על הזרמים, הערוצים, השרטונים, הגאות והשפל, הגדלת המהירות, מה מסמנים המצופים ופנסי האיתות... בטוח שכל אנשי הסירות יבחינו בסירה זרה בלגונה - הם מכירים את כל הסירות" (מתוך "עיר המלאכים הנופלים").
אנחנו מגיעים לעיירה הקטנה בורנו, אי סמוך לאי מורנו (שם נמצאת תעשיית הזכוכית המפורסמת). בורנו הפך להיות מוקד עלייה לרגל לתיירים - בכל יום ממלאים את האי הצבעוני התיירים ולקראת ערב מתפנים ממנו בגלל שאין בו מלונות. מלב הלגונה נראית בורנו כעיירה מיוחדת, כל בית בה בצבע אחר: אחד צהוב חמה והצמוד אליו חום כהה ולצדו אדום אש, ומיד אחריהם מפתיע בית בצבע כחול ים.
מגדל הפעמונים המקומי הצמוד לכנסייה מתקנא במגדל העקום בפיזה והוא מנסה לעלות עליו בזווית העקומה שלו. את האי הקטן מאכלסים דייגים שלווים, שבשנים האחרונות רבים מהם עוברים לתעשיית התיירות המתפתחת.
היאכטה שלנו עוגנת בתעלה המרכזית ונקשרת אל עמודי עץ כבדים בשולי התעלה, סמוך לגשר שמוליך לאי מזורבו. באי בתי מגורים יפים ובמרכזו בית קברות שנחשב לאחד היפים באיטליה. משני האיים יוצאים עם ערפלי הבוקר דייגים אל עבודתם.
בשעה 7:00 מגיעה "הוופורטו" - ספינת ברזל מיושנת שמשמשת כאוטובוס בין האיים ולוקחת את תושביהם למקום עבודתם. בכלל, בכל שעות היום מתקיימת תנועת הספינות ומי הלגונה שוקקים כלי שיט: מהטרגטו - מונית לבעלי אמצעים, ועד לספינות הזבל החלודות שאוספות את הפסולת מהאיים כשהן מלוות בעננה של שחפים.
השיט בספינה האטית שלנו מוליך אותנו לתחומה של ונציה. המים סוערים מתנועה רבה של כלי שיט שחותכים אותנו בצורה משוללת רסן ויוצרים אחריהם גלים של מים שמעניקים נדנוד המזכיר את הים הפתוח.
הכניסה לוונציה מותרת רק לוופורטו, האוטובוס הימי, ולמוניות השיט. הספינה שלנו עוברת קרוב לוונציה ויש שני מעגנים לספינות, אך העגינה שם בתשלום. עדיף להשאיר את הספינה באי קרוב, כמו למשל בלידו, ולהגיע משם בעזרת הוופורטו אל ונציה היישר אל כיכר סן מרקו.
המסלול עוד ארוך וכולל את חופי לידו והאיים הסמוכים, ביקור בוונציה, מערכת הגשרים הנפתחים על נהר הברנטה בדרך לפדואה וגם חיי התרבות העשירים של הספינה. לפתע מסתבר שיש זמן לקרוא, להתבונן בטבע, ליהנות מהציפורים ובעיקר לתת לנפש רגעים יפים של שלווה.
◄ טיול בספינה יכול להיות נינוח יותר, בעיקר כי כל הבית נמצא איתך.
◄ כדי להפעיל את הספינה נדרשת הבנה מינימלית בשיט. כדאי להקפיד ולשמוע את ההערות וההדרכה בזמן קבלת הספינה. בקשר לניווט אל תדאגו - מציידים אתכם במפות מפורטות.
◄ כדאי להשוות את מחיר הספינה למחיר כלי הרכב ובתי המלון כדי לדעת מה יותר משתלם. באופן כללי שיט בספינה זול יותר מאשר חופשה עם כלי רכב ובתי מלון. מחיר השכרת ספינה שמתאימה לשלושה או ארבעה זוגות עומד על 2,900 יורו.
◄ טנק דלק מלא מאפשר שיט של שבוע ללא צורך בתדלוק.
◄ כמעט בכל מקום אפשר למלא מים במכל ענק של 700 ליטר, כך שאין צורך לשמור על משמעת מים.
◄ אפשר להכין ארוחות בספינה (זה מה שאנחנו עשינו), למעט יומיים שבהם לא יכולנו לעמוד בפיתוי שהעמידו בפנינו מסעדות דגים ופיצרייה איטלקית אמיתית.
◄ רוב מקומות העגינה נמצאים ממש במרכזי הכפרים, כך שאין צורך מיוחד באופניים אך אפשר לשכור אופניים ולקשור אותם על הסיפון.
◄ מתאים למשפחה עם ילדים בוגרים שמשיטים יחד את הספינה, או לחבורה של שלושה או ארבעה זוגות שמתחלקים בהוצאות. יש גם סירות מיוחדות שמותאמות לזוגות.
◄ רצוי לקנות הרבה יין, והכי טוב לרכז קנייה אחת בסופר הקרוב ושם לקנות אותו יחד עם נקניק או גבינות. המחיר סביר בהחלט. דגים אפשר לקנות מהדייגים עצמם.
◄ בארץ אפשר להזמין טיול כזה בחברת "תשוט"שנמצאת במרינה בהרצליה. לחברה יש מחלקה מיוחדת שמציעה מסלולי שיט נהרות (ללא צורך ברישיון) בלגונה, סביב ונציה ובמקומות שונים בעולם.
נא להמתין לטעינת התגובות
