ותודה לקולומבוס: אוצרות הטבע של קוסטה ריקה
טיול בקוסטה ריקה הופך את מיתוס גן העדן למציאות: רצועות של חופים בתוליים, מגוון מדהים של בעלי חיים, ים כחול וסלעי גרניט שחורים לצד שימור בלתי מתפשר של הטבע. שבוע קוסטה ריקה
עשרות שנים מאוחר יותר, בעת שהספרדים עסקו בכיבוש האימפריה האצטקית שבמקסיקו ובכיבוש אימפריית האינקה של פרו והאנדים, ניסו רבים להגשים את חלום ההתעשרות המהירה בעזרת מפותיו של קולומבוס. תהליך כיבוש "החוף העשיר" של קולומבוס לא היה קשה. כאן לא היו אימפריות מפותחות ולא צבאות שעלולים היו להוות התנגדות של ממש לסוסים ולתותחים הספרדיים. תוך זמן קצר הושלם הכיבוש, שזכה לכינוי המעודן "התנחלות".
האינדיאנים ששרדו את הקרבות מתו מהמחלות שנשאו הספרדים בגופם. התקוות להשיג זהב קל נגוזו עד מהרה. לעומת העושר האדיר שהגיע מכיבוש האימפריות וממלכות המאיה, היו הממצאים של קוסטה ריקה עלובים. מי שיכול היה לברוח מכאן אל איזורי הכיבוש העשירים יותר, עשה זאת במהרה. אלה שנאלצו לשלוט באיזור נותרו להתמודד עם קרקע עוינת ולא יציבה, מפולות עפר, הרי געש מאיימים, ביצות עתירות יתושים טורדניים ובעלי חיים מסוכנים.
האקלים הלח של חופי קוסטה ריקה הטריד מאוד את הכובשים הספרדים, שהגיעו ברובם מהאיזורים היבשים שבמערב ספרד. בשל עובדה זו התפתחו הערים הראשונות על הרמה הגבוהה, הממוקמת במרכז המדינה, שזכתה לכינוי מסטה סנטרל (Meseta Central), "השולחן המרכזי".
כבר במאה ה-16 ייסדו הספרדים על הרמה הגבוהה את קרתגו (Cartago), שהפכה למרכז אדמיניסטרטיבי. בשנת 1723 החליפה אותה סן חוזה (San Jose), בירתה הנוכחית של קוסטה ריקה, לאחר שקרתגו נהרסה בהתפרצות הר הגעש איראזו (Irazu). סן חוזה השוכנת בגובה 1,150 מטרים מעל פני הים מכונה "עיר האביב הנצחי".
עד להגעת הקפה בתחילת המאה
ממקום נחשל ועני הפכה קוסטה ריקה לאחד היעדים הנחשקים בתיירות הטבע בעולם. אמריקנים עשירים רבים מנצלים את כספי הפנסיה, מוכרים את רכושם בארצות הברית, ומעבירים את מרכז חייהם לקוסטה ריקה. במידה מסוימת יש בכך משום הגשמת נבואתו של קולומבוס. המדינה הפכה סופסוף ל"חוף עשיר" של ממש.
במשך כל ההיסטוריה ליוו התפרצויות געשיות את מהלך החיים התקין שבקוסטה ריקה. לכל אורכה של המדינה נמתחת שרשרת הרי געש, חלקם פעילים וחלקם רדומים. בבוקר ה-29 ביוני 1968, לאחר 468 שנים של שקט, החל הר הגעש ארנל (Arenal) שברכס טילראן לפלוט לבה, אפר וגזים. באחת ההתפרצויות נהרס אחד משני הכפרים ששכנו במקום. השני שינה את שמו לפורטונה (Fortuna), שפירושו "מזל".
הפעילות המחודשת של ההר יצרה גם מספר מקורות מים חמים. במרחצאות באלדי (Baldi) נובעים המים החמים אל מספר בריכות בטמפרטורות שונות. במרחצאות טאבאקון (Tabacon) זורם נהר חם היישר מהר הגעש. הפעילות בהר אמנם משתנה מיום ליום, אך ברוב הלילות אם אין ענן המכסה את הפסגה, ניתן לשבת במים החמים עם קוקטייל פירות ביד ולהביט בזרמי הלבה האדומים הגולשים מהלוע. החומרים הנפלטים מההר מעשירים את הקרקע ויוצרים משטחים פוריים, שבהם מתפתחת צמחייה עשירה.
הר הגעש פואס (Poas), הממוקם כ-60 קילומטרים מסן חוזה, התפרץ לאחרונה בשנת 1995, תוך שהוא פולט אפר רב שכיסה עשרות קילומטרים מסביב. שלוש שנים קודם לכן הוכרז כל איזור ההר כשמורת טבע. מורדותיו הפוריים, המתנשאים מעל לרמה המרכזית שעליה יושבות ארבע מחמש הערים הגדולות של קוסטה ריקה, משמשים איזור חקלאי חשוב בעיקר לגידול קפה, אוכמניות ותותים.
מהלוע בגובה 2,704 מטרים מעל פני הים ניתן להשקיף אל המכתש האדיר והמאיים בעומק 300 מטרים. לבה לא רואים פה אבל האגם הרותח, הפולט אדים ולעתים גם גייזרים, בהחלט מעביר את התחושה שמדובר בהר געש פעיל לחלוטין. הסיבה למספרם הגבוה של הרי הגעש בקוסטה ריקה טמונה בפעילות הגיאולוגית של תנועת היבשות באיזור. קרקעית הים שממערב לאמריקה המרכזית, המכונה "לוח הקוקוס", נדחפת מתחת ללוח היבשתי של אמריקה. הלחץ יוצר חום אדיר, הנפלט בצורה של שרשרת הרי הגעש.
המקום היחיד בקוסטה ריקה שבו ניתן למצוא אוכלוסייה שחורה הוא בחוף המזרחי. הספרדים הביאו לכאן משלוחי עבדים שנחטפו מכפריהם שבמערב אפריקה כדי לעבוד במטעי הבננות שניטעו לאורך החוף. מספר שמורות טבע הוכרזו לאורך החוף המזרחי, והבולטת ביניהן היא שמורת טורטוגרו (Tortuguero) בצפון-מזרח המדינה.
שמורה זו מפורסמת באלפי נקבות צבי הים, המגיעות אל המקום מדי שנה ומטילות את ביציהן בחול הלבן. מעבר לחוף הים, מאופיין האיזור כולו בביצות טובעניות המזכירות את הנופים של יערות האמזונס. בשייט בסירות קטנות בשטח המוצף נגלה שפע רב של עופות, יונקים ובעלי חיים ימיים כמו צבי מים מתוקים ותניני קיימן.
החוף המזרחי המישורי של קוסטה ריקה שונה לחלוטין מזה המערבי. במערב החופים מפורצים הרבה יותר, והנופים המרהיבים של הים הכחול משתלבים ביער ובסלעי הגרניט הגדולים הפזורים בשטח. מדי סוף שבוע נוהרים תושבי סן חוזה מערבה אל שמורת הטבע מנואל אנטוניו (Manuel Antonio), הנחשבת לאחת הפנינים של קוסטה ריקה.
רבים מגיעים לשמורת הטבע רק כדי לשחות בחוף המושלם, שכאילו יצא ממגזין המפרסם את גן העדן, אך גם השוחים לא יוכלו להתעלם משפע בעלי החיים שפשוט איבדו את הפחד מפני אנשים. איגואנות מטפסות על הסלעים והעצים שעל החוף, עצלנים יושבים בגובה עשרה מטרים מעל לשביל, עטלפי עצים נראים על הגזעים באור יום ודביבונים קטנים משתובבים בצל. אפילו את קופי הקפוצ'ין לבן-הפנים המפורסמים, שהדהימו את הספרדים הראשונים שהגיעו לאמריקה, ניתן לראות כאן מקרוב.
מין זה של קופים קיבל את שמו לאחר שהמושל הראשון של קוסטה ריקה עמד על הדמיון בין פרוות הקופים ללבושם של הנזירים מהמסדר הקפוצ'יני הקתולי, שהורכב משילוב של גווני לבן וחום. שנים מאוחר יותר, כאשר הומצא משקה קפה חום הנמזג על משטח של חלב מוקצף, הוחלט לקרוא לו על שם גלימת הנזיר והקוף.
כך קיבל המשקה המפורסם את השם הידוע קפוצ'ינו. כאשר יושבים בחוף מנואל אנטוניו ומביטים מסביב בכל השלמות הזו, רק שתי מילים יכולות לעלות על השפתיים: "פורה וידה" (החיים הטהורים).
הכותב הוא מדריך טיולים, מרצה וצלם המתמחה בנצרות ובתרבויות אמריקה הלטינית והמזרח הרחוק בחברת אקו טיולי שטח
נא להמתין לטעינת התגובות
