לתפוס את הגלים: טיול אחרי תואר בקוסטה ריקה
מיקי אביר סיים רק בגיל 27 את התואר הראשון, אך הוא לא ויתר: במקום לחפש ישר עבודה, ולפני שחזר מובטל אל ההורים אחרי חמש שנים בירושלים, הוא נסע לחופשת חלומות בקוסטה ריקה
אני פוסע לעבר המים ודורך על חול לבן נקי ובתולי. מביט ימינה וכבר לא משפשף את העיניים אלא באמת מבין כי לשמאלי שלוש יפהפיות אקזוטיות משתזפות תחת קרני השמש כשהן ללא חלק עליון. אני מחייך. ממשיך לכיוון הבר הסמוך, מבקש מחוליו הברמן מרגריטה, שותה וחושב עד כמה החיים יפים. קוסטה ריקה. פשוט חלום.
השעון מצלצל בשעה 6:00 בבוקר. אני מתעורר בעצלות תוך ניסיון ארוך מידי למצוא את הכפתור הארור שמכבה את המכשיר השנוא. מדליק את המחם ומכין קפה. "אני חייב להתעורר ולהיות במיטבי היום", אני מדקלם לעצמי בלחש תוך כדי הליכה למקלחת. תוך כמה דקות אני יוצא מהבית בירושלים לכיוון האוניברסיטה העברית למבחן האחרון בתואר הראשון.
"אני חייב לעבור אותו, בבקשה רק לעבור", אני מתפלל לעצמי ולכל מי ששומע. אני יוצא לרחוב, רואה את כל הביצה הסרוגה של קטמון שהיוותה עלילה לסדרה "סרוגים" יוצאת לכיוון תפילת שחרית, מסתכל עליהם, לרגע חושב אולי ללכת ולהצטרף למניין זכר לימים אותם העברתי בישיבה תיכונית, אבל דוחק הזמן לא מאפשר זאת.
אני מניע את המכונית ונוסע לכיוון הר הצופים אל המבחן האחרון בתואר בכימיה. חמש שנים של סיוט מתמשך העברתי כדי לקבל אותו, וכעת אני שואל את עצמי: "מה חשבתי? מה עלה בראשי כשנרשמתי ללימודי כימיה מכל המקצועות בעולם?
בדרך מתקשרת אליי החברה, שואלת למה יצאתי בלי לומר לה "בוקר טוב". לך תסביר לה שלא רצית להעיר אותה. במקום שהיא תאחל לך בהצלחה, אתה נאלץ שעה להסביר לה שבסך הכול הכוונות היו טובות. בסוף היא עדיין כועסת, אבל מתרצה כשאני מבטיח לה שאבשל לה ארוחת ערב.
כשנגמר המבחן חשתי תחושת הקלה. יצאתי בהרגשה טובה וידעתי שהצלחתי לסיים את התואר. למעשה, אפילו יותר מזה – ידעתי מה משמעות הדבר: ששבוע הבא אני עולה על מטוס לעבר קוסטה ריקה. קפצתי מאושר והלכתי ל"רמי לוי", הרגשתי נדיב אז רכשתי שתי חתיכות של סטייק משובח. התפללתי שזה אולי ירכך את המכה של יעל כשאומר לה שאני נפרד ממנה לשלושה חודשים ונוסע למרכז אמריקה.
כעבור שבוע של בכי מצד יעל שהסתיים בהטחה משותפת כי כשנחזור נפגיש אותה עם ההורים, מצאתי את עצמי בנמל התעופה בן גוריון ממריא לסן חוזה. את הטיול התחלתי בחברת טיול מאורגן עם קבוצה של תשעה אנשים בגילאים של החל משנות ה-28 ועד ל-60. ידעתי שכעבור כמה ימים אפרד מהם וארבוץ על החוף ללא מעש, אז העדפתי לפחות בימים הראשונים להיות במסגרת קבוצה ולראות אתרים שלא הייתי רואה לבד.
התחלנו את הטיול בשמורת טורטוגרו, שהיא הפארק הלאומי של המדינה. זהו איזור קסום שמעניק הזדמנות לחוות את אפריקה גם בצד אחר של העולם. השמורה שוכנת לחופי הים הקריבי, ונחשבת לאחת מאיזורי ההטלה החשובים ביותר בעולם של צבי ים. בנוסף, המקום משופע מים שעוברים בתעלות רבות.
בפארק עצמו יש מגוון עשיר של בעלי חיים שרובצים סביבך. קופים מטפסים על עצים, עצלנים, תנינים שמחכים למנת הבשר היומית, טפרים ומינים רבים של עופות מים: שקנאי חום, נחשון, מיני אנפות ועוד. בתור חובב בעלי חיים פיזזתי סביב החיות וצילמתי מכל הבא ליד.
שהות בפארק מעניקה תחושה מבלבלת כאילו אתה חי בתוך ערוץ נשיונל ג'אוגרפיק. בלתי נתפס להאמין שהמראות שרואים מבעד למסך הטלוויזיה קיימים במציאות בצורה כל כך מדויקת. מפליא להאמין שהפעם זה לא ריאלטי ערוך היטב, אלא מציאות אמיתית שאתה עומד מולה ומשתהה.
משם המשכנו בשייט על נהר הקולורדו המהווה גבול טבעי בין קוסטה ריקה וניקרגואה. השיט היה אתנחתא למפגן הטבע שהיה בבוקר, ולמען האמת היה די משעמם, אבל נתן הזדמנות להכיר את שאר חברי הקבוצה. תוך כדי השייט הסתבר שהאישה המרשימה עם היהלומים הנוצצים הייתה למעשה אלמנה מרירה, ונאלצנו לשמוע מפיהם של שלושת הזוגות בשנות ה-30 לחייהם על האקזיט המוצלח שבעקבותיו הם גרפו מיליונים.
למחרת נסענו להר הגעש פואס, שמאז התפרצות הלבה האחרונה בשנת 1995 נותרה בו מעיין צלקת עשנה, הפולטת מידי פעם גז ואפר. מתחת להר שוכן אגם בצבע טורקיז הנראה כאילו לקוח מאגדות האחים גרים. האגם ממוקם בתחתית הלוע, ונופלים אליו מפלי מים צלולים היוצרים מחזה צבעוני כאילו הוא לקוח ממיוזיקל בברודווי.
עזבנו את ההר לטובת הר געש אחר, הפעם הר הגעש המפורסם ארנל שהתפרץ בשנת 1968 ועדיין פעיל ומזניק לאוויר מטחי זיקוקי די נור טבעיים כל רגע. הביקור במקום היה באמת יוצא דופן. עם ההגעה להר אתה לא יכול שלא להיבהל מזיקוקי הדי נור היוצאים ממנו וצובעים את השמיים בשלל צבעים צבעוניים, אבל עם התארכות השהייה באתר אתה לא יכול שלא להתמכר לצבעוניות ולמחזה המיוחד.
שמורת מונטה ורדה בפי המקומיים, שנודעת גם בשמה "ההר הירוק", נחשבת לאחת מהשמורות היפות באמריקה. זהו היכל ירק עשיר בעצים עטויי שרכים, סחלבים מדהימים ומיני צמחים נוספים גדלים בתוכה. האטרקציה המרכזית בשמורה היא גשר חבלים תלוי על צמרות העצים המאפשר הליכה לאורכם בגובה רב כשמתחת תהום עמוקה. שמורת מנואל אנטוניו לא פחות יפה לדעתי, ויש בה רצועות חוף מהיפות בקוסטה ריקה.
ביום השמיני נפרדתי מהקבוצה. הבנתי שהגיע הזמן לפרוס כנפיים ולחיות כמו כל מטייל ישראלי מצוי ופשוט ללכת לאיבוד. תוך חיבוקים רפים נפרדתי לשלום בחוף "טמבור" מחבריי המשעשעים לקבוצה. שאר החברים המשיכו לאתר הנופש היוקרתי ברצ'לו, ואילו אני לקחתי אוטובוס וירדתי לחלק התיירותי של החוף. אל החלק הזה מגיעים צעירים וצעירות, יפים ויפות מכל העולם, כדי לתפוס גלים וליהנות מחדוות הנעורים.
מאז הגעתי לחוף עברו ארבעה ימים. אני לא זוכר הרבה מאותם ימים. מרוב מרגריטות נדפק לי הזיכרון. כנראה שרביצה מתמשכת בשמש עם אלכוהול ביד לא בריאה לעור הפנים. קניתי בכמה דולרים מתייר שגר כאן כמעט שנה וכעת חוזר לבריטניה את הגלשן שלו, ואני עסוק כל היום בניסיון לתפוס גלים ובעיקר מליפול מהם ללא הצלחה.
בין לבין תפסתי שיחה עם מקומית בשם חאוניטה שלא יודעת מילה וחצי באנגלית, אבל יודעת לדקלם קללות בעברית – רמז לשהות קודמת של בני טובים ישראלים. בינתיים החברה נפרדה ממני במייל ואת שמחת החברים שמתחננים כי אחגוג עם בנות מקומיות אני מיישם הלכה למעשה.
מעבר לכך, אני פשוט נהנה מהחופש ומתעלם מאלו שדואגים לעדכן על נפילות הבורסות בעולם. עד שאני חוזר לא רוצה לשמוע כלום, יהיה לי מספיק זמן לרחם על עצמי כשאחזור לארץ ואתחיל לחפשה עבודה ברצינות.
מיקי אביר נסע עם חברת אקו טיולי שטח לחופשה בקוסטה ריקה
נא להמתין לטעינת התגובות
