לנצח נצחים: יש דבר כזה אהבה לכל החיים
אוסקר וויילד אמר פעם שאדם צריך להיות מאוהב תמיד, לכן אסור לו לעולם להתחתן. גם פרופ' איילה מלאך-פיינס מאמינה באהבת נצח שבוערת במשך כל החיים, גם אצל נשואים. הכל תלוי באיך שאמא שלכם החזיקה אתכם כשהייתם תינוקות. שיחה נוקבת על אהבה, אלא מה
יום לפני הפגישה עם פרופ' איילה מלאך־פיינס, ישבתי עם חברה על ספסל בפארק הירקון. נפגשנו כדי לעסוק בפעילות הפנאי החביבה עלינו - עישון ורכילות. אנחנו ציניות, מרגישות שכבר ראינו הכול, וממרום גילנו הצעיר אנחנו דנות על עתידנו כגרושות טריות מבעלנו השלישי. אהבת אמת? הצחקתם. לצערי (או לשמחתי) לא התכוננתי כראוי לכתב ההגנה ששמעתי בבוקר שאחרי.
מתברר שדווקא מי שכבר ראתה ושמעה הכול, עדיין מאמינה באהבת אמת שמחזיקה לנצח.
מלאך־פיינס היא פסיכולוגית קלינית, חברתית וארגונית וראש החוג למינהל עסקים באוניברסיטת בן גוריון בנגב. אחרי שנים שעבדה כמטפלת זוגית, ערכה מחקרים ופרסמה עשרה ספרים ולמעלה מ־70 מאמרים, היא עדיין בטוחה במה שבני דורי כבר מזלזלים בו. "מספיק להכיר זוג אחד שיש לו את זה כדי להגיד שיש אהבת נצח, שזה קיים," מסבירה מלאך־פיינס. "אני מכירה זוגות שנמצאים יחד 60 שנה ועדיין מאוהבים."
נדמה לי שאמרת מאוהבים.
"מאוהבים, מאוהבים. הם מצהירים שזו אהבת חייהם."
זה מוזר ומנחם כאחד לשמוע אותך משתמשת בצירוף הזה, "אהבת חיים." יש תחושה שאנשים כבר לא מאמינים בזה.
"אני חושבת שזה השינוי הכי בולט עם הכניסה למאה ה־.21 הפיכתו של העולם לגלובלי על ידי האינטרנט והרשתות החברתיות שהוא מציע, הגדיל את ההיצע ושינה את חוקי המשחק. אני רואה את זה אצל המטופלות שלי. פעם נשים היו אומרות: איפה אני אכיר? היום רוב האנשים שאני מכירה - חברות, עמיתות, מטופלות ומטופלים - מכירים ברשת, זה נעשה לגיטימי. הבעיה שנוצרת היא תחושה של חוסר מיצוי - תמיד יהיה עוד מישהו שלא הכרת. הרשת הופכת את החיפוש לדבר שאין לו גבול, ואנחנו לא בנויים להכיל אינסוף אופציות.
"כשמגיעים אליי מטופלים גברים עם הבעיה הזו, אני אומרת להם: תדמיינו שכל הבנות בעולם עומדות בשורה ארוכה. אתה יכול לעבור אחת־אחת, אבל ברגע שעברת הלאה, אתה לא יכול לחזור אחורה. גם אם תגיע לבחורה ותחשוב שהיא נפלאה ומקסימה, תמיד תנקר בך המחשבה 'מה אני מפסיד בהמשך הדרך.' אם תמשיך ללכת בחיפוש אחרי משהו יותר טוב, יכול להיות שתפסיד את אהבת חייך. במובן מסוים אנשים התמכרו לריגוש שבהתאהבות והם לא נשארים לגלות את האהבה.
"אלברטוני, סוציולוג איטלקי, מדבר על ההבדל בין הפרח לפרי
בהקבלה להבדל בין התאהבות לאהבה".
אבל פרי, סופו להרקיב ולנשור.
"נכון, ולא כל פרח הופך בכלל לפרי. אפשר לדבר על האנלוגיה הזו בהרבה קונוטציות, אבל הכוונה היא לשינוי, התפתחות והבשלה: ההתרגשות מוגבלת בזמן והיא בעיקרה פיזיולוגית, את יכולה לקבל אותו אפקט משוקולד. כשהיא עוברת, אנחנו נשארים עם תפיסה יותר מציאותית של האהוב, וגם באהבה הכי גדולה תמיד יהיו היבטים לא מושלמים. בדרך כלל התכונות ששבו אותך הן אלה שילחצו לך הכפתורים בשלב מאוחר יותר. כשזה קורה, הכי קל לעזוב ולא להתמודד, כי עבודה על הקשר היא גם הזדמנות ודרישה לעבוד על עצמך. בגלל שההיצע גדול, אנשים לא נלחמים ומפספסים. אינטימיות אמיתית וחיבור כן נבנים לאורך שנים, המודל הוא זוגיות של 'שורשים וכנפיים' - תחושה שיש שורשים חזקים, משמע אתם באמת ביחד לתמיד, ובן הזוג מאמין בך יותר משאת מאמינה בעצמך; הכנפיים הן האפשרות לצאת ולממש את עצמך, להיות הכי שאת יכולה."
אז זה מסתכם במזל? במפגש מוצלח?
"אחרי הרבה זמן כחוקרת ומטפלת, הדבר שאני הכי משוכנעת בו הוא חוכמת הלא מודע. אני, למשל, לא יודעת עלייך כלום. אבל בשביל לקבל את רוב האינפורמציה במינימום שאלות, אני ארצה לדעת את מי בחרת כבן זוג ומה בחרת כמקצוע. זה אומר משהו משמעותי עלינו. מחקרים ותיאוריות לא מסבירים את 'קסם האהבה,' למה אנחנו מתאהבים דווקא באדם זה ולא באחר. הבחירה אינה מקרית, יש תהליכים לא מודעים הפועלים בבחירת בן זוג והם פועלים מתוך היגיון מסוים".
על פי הגישה הפסיכואנליטית, אחד המקומות שהמזל כן משחק תפקיד הוא המשפחה אליה נולדת. "האגדה מספרת על חסידה שמפילה אותנו על מפתן מסוים," אומרת מלאך־פיינס, "פעמים רבות אנשים מרגישים שהם נולדו להורים הלא נכונים, בבית הלא נכון. בשנים האחרונות יש המון מחקרים שתומכים ומפרשים את תיאוריית ההתקשרות של הפסיכואנליטיקן הבריטי ג'ון בולבי. על פי התיאוריה, ישנו דפוס 'התקשרות' עם המטפל העיקרי שטיפל בנו בינקותנו, ברוב המקרים - אמא. תינוק זקוק להתקשרות אמינה ועקבית וסובל סבל חמור אם היא מופרעת או אובדת. בולבי ותלמידתו, מרי סלייטר איינסוורת, חילקו את סוגי ההתקשרות לשלושה: הבטוחים, שהם 60־70 אחוז מהאוכלוסייה, החרדים והנמנעים. על פי התיאוריה, מערכות היחסים הרומנטיות הבוגרות מכוונות על ידי מודלים פנימיים המעצבים את אמונתו של אדם ביחס להיותו ראוי או בלתי ראוי לאהבה."
איפה זה בא לידי ביטוי?
"לתינוקות ה'בטוחים' קל יותר להתקרב רגשית לאנשים. הם מרגישים שהם ראויים לאהבה והערכה. הם בדרך כלל אלה שמצליחים ליישם את המודל של 'שורשים וכנפיים.' ה'חרדים' או ה'אמביוולנטיים' חשים חוסר ביטחון בסיסי ומחפשים רמה כה גבוהה של קירבה ומחויבות, עד שהם גורמים לבני זוגם להתרחק. ה'נמנעים' לא מאמינים באהבה. הם משתמשים בתירוצים כדי לא להיכנס לקשר, וכשהם בתוך מערכת הם לא מעורבים יחסית. יש הרבה זוגות של נמנעים וחרדים שמשחזרים אחד מול השני טראומות ילדות."
הם לא יגיעו לזוגיות מוצלחת?
"זה לא אומר שזה אבוד. גם זוגות כאלה, עם מודעות ודרך עבודה על הקשר, יכולים להתקרב. אני עובדת עם זוגות שכבר בדרך לגירושים, ובהרבה מאוד מקרים משהו קורה והאינטימיות חוזרת. אחד הדברים שהכי מפריע לאהבה זו תחושה של אכזבה ותסכול מבן הזוג. היו לי מטופלים שכשהם היו רבים, הגבר היה מתרחק ומסתגר והאישה נעלבה באופן אישי. ברגע שהיא הבינה שזה אקט הישרדותי שלו, שאצלו בבית זו הייתה הדרך היחידה להתמודד וזו הצורה שלו לבטא מצוקה
יש כללי אצבע?
קודם כול, יש הבדל מגדרי שכיח. אצל נשים, מילים מתחברות לאינטימיות ואהבה, גברים בדרך כלל מבטאים אהבה במעשים. גבר יכול למלא מכל דלק כאקט של אהבה. למה זה פחות לגיטימי? אז צריך להבין את ההבדלים. שנית, יש מיתוס מאוד מסוכן של 'אם הוא היה אוהב אותי באמת, הוא היה יודע לבד.' זה לא נכון וזה הרסני. צריך לדבר, להגיד מה עושה לך טוב. רוב הסיכויים שבן הזוג שלך ישמח לעשות זאת."
אוסקר וויילד אמר ש"אדם צריך להיות מאוהב תמיד, לכן אסור לו לעולם להתחתן." אך למרות שיעורי הגירושים הגבוהים, רובם המכריע של אלה שיכולים בוחרים להינשא. "המודל הנפוץ בעולם הוא עדיין מודל של שידוך ולא של בחירה רומנטית. מחקרים מראים כי בעוד בקשרים רומנטיים האהבה יורדת לאורך השנים, בקשרי שידוך האהבה עולה ועולה. הציפייה היום היא שאדם אחד ימלא את כל הצרכים שלנו - האינטלקטואליים, הרוחניים, הפיזיים והאינטימיים. זה סטנדרט גבוה, וכאן מתחיל מעגל האכזבה, שיכול להוביל למקומות לא בריאים."
בגידה, למשל?
"למשל. במחקרים אחרונים מצאו ש־55 אחוז מהגברים ו־25 אחוז מהנשים בוגדים. האחוזים גבוהים, אבל זה לא כולם. אנחנו חיים בעולם שמציע הרבה הזדמנויות, וגברים בדרך כלל יותר פתוחים למערכת יחסים מינית חסרת אינטימיות. ישנו מודל של 'חלונות וקירות,' שאומר שבין בני הזוג צריכים להיות חלונות, דיבור פתוח וגלוי, והקירות הם בין הזוגיות לעולם החיצוני. ברגע שיש לך חלון עם מישהו שעובד איתך או מישהי שמתעמלת איתך במכון, לפתח חטאת רובץ. וחטאת ירבוץ."
ועד כמה זה הרסני?
"מאוד הרסני. לפעמים יותר ממוות."
ישנם זוגות שבוחרים לפתוח את הנישואים באופן מוצהר. זה מקל?
"עבדתי עם הרבה זוגות שהחליטו לפתוח את הנישואים. היו כאלה שהצליחו לגרום לזה לעבוד, ואצל חלק זה עבד פחות טוב. הייתה לי מטופלת שסיפרה שלה ולבעלה היו ימים קבועים שהוא היה יכול לצאת והיא יכלה להביא בני זוג הביתה. מצד אחד זה נפלא, היא מצליחה להתרגש ולחוות דברים חדשים. מצד שני, כשלה אין אף אחד והיא רואה את בעלה מתרחץ ומתלבש לקראת מפגש, זו תחושה נוראית. אצל זוג אחר, הגבר היה היוזם של המהלך. הוא אמר שאחרי גיל 50 נשארו לו מספר מוגבל של זקפות והוא רוצה לנצל אותן בחוכמה. אשתו הסכימה, אך לא רצתה לקחת בזה חלק בעצמה. הוא שכנע ועודד אותה, וכמובן, בסופו של דבר, כשהיא התרצתה ושכבה עם אהבת נעוריה, היא נפתחה לעולם חדש והוא לא יכול היה לשאת את זה. זוגות רבים מחליטים להכניס מישהו שלישי לקשר. בגלל שבדרך כלל הגבר יוזם, מכניסים עוד אישה. קרה לא פעם ששתי הנשים התאהבו, משהו בקירבה הנשית והסולידריות משך אותן."
אם בכל זאת מחליטים לפרק את החבילה, בסבב ב' יש סיכוי לקשר נכון יותר?
"הרבה פעמים אנשים משחזרים את הנישואים הראשונים שלהם גם בנישואים השניים. הם עוזבים בגלל בעיה מסוימת וחוזרים על אותה בעיה בדיוק. בחלק מהמקרים אנשים מבינים רק בקשר השני את מקור המשיכה שלהם לבן הזוג הראשון: אישה שנמשכה לגבר נרקיסיסט, למשל, מצליחה למצות את המשיכה הזו ולהמשיך הלאה. בקשר הבא אפשר לעלות מדרגה ולייצר זוגיות נפלאה ועמוקה. הכי טוב אם אפשר לייצר מספר מערכות יחסים עם אותו בן זוג, לפתור נושאים ולהתקדם בתוך הזוגיות עצמה."
את ספרה "התאהבות" מקדישה מלאך־פיינס "לישראל, כמובן." התחושה היא שכדי להיות סנגורית כה נחרצת של האהבה, החוויה צריכה להיות אישית. "אני לא אדבר על הזוגיות שלי," היא מסתייגת, "אבל אני יכולה להגיד לך שההורים שלי בני 90 והם אחד הזוגות הכי אוהבים. זוג יונים."
אז מה המרשם?
"אני ממליצה להאמין באהבה וללכת תמיד עם צו הלב. לא סתם קוראים לזה - Falling in love אדם הולך לתומו ולפתע נופל לאהבה. יש לנפילה הזו בסיס חזק של בחירה של הלא מודע. תאמינו בו".
נא להמתין לטעינת התגובות
