תור הזהב: טיול בלתי נשכח באנדלוסיה
האוכל, המסגדים, הכנסיות והפלמנקו. החתימה האנדלוסית מורגשת בכל פינה של הדרום הספרדי. מתקופת הזוהר המוסלמית, דרך ההיסטוריה היהודית ועד הכיבוש הנוצרי - הערים קורדובה, סביליה וגרנדה מציעות חוויה רב תרבותית שלא כדאי להחמיץ
אולם נראה שאת רוב התיירים המטבח האנדלוסי לא מפחיד. המחוז הדרומי של ספרד מושך מיליוני תיירים מדי שנה. חלק נכבד מהם בא כדי ליהנות מחופי הים השמשיים; המיעוט בא כדי לבקר בעריה ההיסטוריות - גרנדה, סביליה וקורדובה.
לתולדותיו של החבל הזה, בייחוד בשנים שבהן שלטו בו המוסלמים, יש הרבה נקודות השקה עם בני העם היהודי. אולם אין זה משנה מאין הגעתם, חיי הלילה התוססים - על ריקודי הפלמנקו, הברים המציעים יין וטאפס ושפע המסעדות - מתאימים לכולם. פאיה כבר אמרנו?
כבר בשנת 711 נפלה קורדובה בידי הכובשים המורים, מוסלמים שפלשו מצפון אפריקה, ונעשתה לבירת חצי האי האיברי כולו. תחת שלטונו של החליף עבד א-רחמן (המאה העשירית) מבית אומיה הוקמו בעיר מסגדים, מבני ציבור, גנים וגם בתים פרטיים שהתהדרו בחצרות פאטיו צבעוניות. שליטי בית אומיה נהגו בסובלנות עם נתיניהם היהודים והנוצרים - והתוצאה הייתה שגשוג כלכלי ותרבותי. החליפות של בית אומיה קרסה במאה ה-11, וקורדובה עצמה נפלה ב-1236 בידי הנוצרים. בתווך, במאה ה-12, פעל בה הרמב"ם.
קורדובה היא כיום עיר צנועה יחסית - כ-300 אלף תושבים. היא יושבת לגדות נהר הגואדלקיוויר ומוקפת ביישובים חקלאיים. לבד מביקור בעיר העתיקה אין לקורדובה אטרקציות רבות, אבל הרובע ההיסטורי ידרוש לפחות יממה תמימה מזמנכם. אתריה הידועים של קורדובה שייכים לתקופת הזוהר שלה. הרובע ההיסטורי שוכן לגדת הנהר מצפון לה, ועיקרו סמטאות צרות שחלקן עמוסות בחנויות מזכרות, הממוקמות בקרבת המזקיטה - האתר החשוב בעיר - ובחודירה שהוא הרובע היהודי.
שורת הקשתות של המזקיטה, הבנויות מלבנים אדומות ולבנות, מוכרת לכל תייר ומדגימה את הכישרון של אדריכלי התקופה המוסלמית בספרד. עבד א-רחמן הקים את המסגד, שאליו נוספה במאה ה-16 כנסייה. לכן אין זה מפתיע שעל המפות המקומיות האתר מצוין כ"קתדרלה מזקיטה". עם הכניסה דרך פוארטה דל פדרון באים אל חצר פאטיו המרושתת בעצי תפוז, וממנה נכנסים
העמודים והקשתות, על שתי קומותיהן, היו שיא תפארתו של המסגד. מתוך 1,300 העמודים המקוריים נותרו כיום 850. נקודת ציון נוספת של המסגד היא המיחרב - הגומחה הפונה לכיוון העיר הקדושה, מכה. גם הקתדרלה הגותית נחשבת ביותר, ואם ברצונכם להתעמק במבוך חדריה ומסדרונותיה כדאי שתצטיידו במפה. מרבית התיירים מסתפקים בהתרשמות כללית, שדי בה כדי להותיר רושם רב.
לא הרחק מהמזקיטה מצוי האלקזר. מצודה זו, ששימשה גם כארמון, נבנתה בידי מלכיה הנוצרים של ספרד לאחר שחרורה מידי המוסלמים. האלקזר מוקף חומות מרשימות ובפינותיו מגדלים. בתווך מצויים אולמות שונים, המקיפים גינות שופעות פרחים וצמחי תבלין. האולמות, שחלקם מעוטרים במוזאיקה, הם קרירים - וגם אם יוצאים לגינה שופעת המים לא מתחממים יתר על המידה (כדאי לבדוק את שעות הביקור כדי שתוכלו לשלב את הביקור במוזקיטה עם הביקור באלקזר).
לא הרחק מהמסגד והאלקזר נמצא הרובע היהודי, על סמטאותיו הצרות והמתעקלות. קרוב לחומה נמתח רחוב היהודים, "ג'ודיוס" בשפת המקומיים, שבו נמצא בית הכנסת מהמאה ה-14. מדובר באולם מרכזי לא גדול שעליו צופה עזרת נשים עם כתובות על קירותיו. בית הכנסת שמור היטב והוכרז כאתר לאומי כבר בשלהי המאה ה-19. לא רחוק משם נמצאת כיכר קטנה בשם כיכר טבריה, או בשמה המקומי פלזה דה טיבריאדס, שבמרכזה פסל הרמב"ם. כיכר נוספת ברובע היא כיכר יהודה הלוי.
הדרך מקורדובה לסביליה לאורך האוטוסטרדה A4 אינה גוזלת זמן רב, אולם סביליה - בירתו של החבל - היא עיר גדולה שמספר תושביה מתקרב למיליון, והתנועה בה בהתאם. כביש טבעת מקיף את העיר (30-SE ו-66-A), היושבת גם היא לגדת הגואדלקיוויר, והירידה ממנו היא בהתאם למיקומו של בית המלון שלכם. שימו לב לכך שלצד הנהר ובמקביל לו יש גם תעלה.
האגדה מספרת שמקימה של סביליה היה הרקולס. עם זאת, ימי הזוהר שלה החלו עם גילוי אמריקה. קודם לכן, כמו מרבית החבל, הייתה העיר נתונה למרותם של השליטים המוסלמים, שהקימו בה מסגד מרשים שממנו נותר מגדל החיראלדה - אחד מאתרי התיירות המפורסמים בסביליה. מכל מקום, בתחילת המאה ה-16 הוענק לעיר המונופול על המסחר של ספרד עם היבשת החדשה, והדרך לעושר נסללה. בתקופה זו, שנמשכה כ-150 שנה, נבנו בעיר בנייניה המפוארים. התדרדרותה החלה לקראת סיום המאה ה-17. לאחר שמחצית מתושביה נקטלו במגיפת דבר, איבד הנמל את מעמדו לטובת קאדיס, היושבת לחוף האוקיאנוס.
ב-1992 אירחה סביליה את התערוכה העולמית (ה"אקספו") במלאות 500 שנה למסעו של קולומבוס, והאירוע נתן דחיפה כלכלית משמעותית לעיר. כך למשל, מעל הנהר נבנו שמונה גשרים חדשים ובהם גשר מיתרים הדומה לזה הירושלמי, פרי יצירתו של אותו מתכנן. עם זאת, לא תידרשו לגשרים הללו כי כמעט כל מוקדי התיירות מצויים לגדתו המזרחית של הנהר. הללו כוללים את הקתדרלה עם מגדל החיראלדה, את האלקזר ואת רובע (באריו) סנטה קרוז.
הקתדרלה והחיראלדה מהווים גם הם שילוב של נצרות ואיסלאם. העיר נפלה בידי הנוצרים ב-1248 ובמשך כ-150 שנה שימש המסגד ככנסייה. ב-1401 הוחלט להרוס את המבנה ולהקים כנסייה רחבת ממדים, ואכן התוצאה היתה אחת משלוש הכנסיות הגדולות באירופה. המגדל, המתנשא לגובה 90 מטרים, תחילתו כמינרט של המסגד וחלקיו העיליים הוספו בידי הנוצרים במאה ה-16.
אל מגדל הפעמונים של החיראלדה אפשר להעפיל. המבנה המרשים של הכנסייה עוטף פאטיו המכונה "חצר התפוזים", שבה נטועים 60 עצי תפוז. הכנסייה עשירה בחדרים ובמעברים, והיריעה קצרה מלמנות את כל אוצרותיה. התקהלויות אפשר למצוא ליד קברו של קולומבוס וגם בחדר הגביעים צפוף. בסופו של דבר שיטוט בתוככי הכנסייה - על המזבחות, הוויטראז'ים, הקפלות, התקרות ומתחם המקהלה שבמרכז - מותירים את הרושם הראוי.
יצירת פאר נוספת של המוסלמים בסיביליה הוא האלקזר, שהוקם כמבצר במאה ה-11 ולאחר הכיבוש הנוצרי נעשה משכן למלכיהם, שהרחיבוהו ועשוהו לארמון שחייבים לבקרו. האלקזר סמוך לכנסייה, מעברה האחר של כיכר הניצחון - פלאסה דל טריונפו. לאלקזר אולמות וחצרות שונים זה מזה, ואל תוותרו על ביקור בכל אחד מהם. בתום הסיור במבנה המרשים נחשפים אל גני האלקזר, השזורים בשדרות פרחים, בריכות נוי, מזרקות ותעלות מים.
לקתדרלה ולאלקזר נושק רובע (באריו) סנטה קרוז, שבעבר היה הרובע היהודי (חודריה). ייחודו הוא בכיכרותיו וברחובותיו הצרים, שבחלקם הנכבד אסורה תנועת כלי רכב. שוטטו וגלו את מכמניו של הרובע ונסו לא להחמיץ את הפלאסה סנטה קרוז - שם נמצא גם מועדון הפלמנקו האותנטי והמומלץ "לוס גאלוס". הוא מומלץ גם אם אינכם חובבי הז'אנר, כמונו. השלטים שברחובות הרובע כבר יוליכו אתכם לשם. רובע סנטה קרוז משופע במסעדות ששולחנותיהן ניצבים ברחוב, ולמרות שהן משרתות תיירים מותר לקוות שתמצאו את זאת שתשביע את רצונכם.
סביליה היא כרך גדול, ועם זאת בין חלקיה התיירותיים אפשר ללכת ברגל. לאורך הנהר מצויים אתרים אחדים: טורה דל-אורו - מגדל השמש שנבנה בידי המוסלמים; לא הרחק ממנו ממוקמת זירת השוורים, שהיא אחת היפות והוותיקות בספרד. מי שחפץ להעמיק ידע יכול להצטרף לסיור מאורגן. רחוק מעט יותר, בקרבת הנהר לכיוון דרום, מצויים אתרים ששימשו ב-1929 את התערוכה העולמית: פארק דה מאריה לואיסה רחב הידיים, העשיר בשבילים ובמזרקות, ולידו הפלאסה דה אספניה. על הכיכר משקיף מבנה מרשים ורב הוד הבנוי בצורת קשת. אוטובוסי התיירים אינם מחמיצים הצצה לעברו, אם כי הוא נטוש ברוב ימות השנה. אם הגעתם לעיר עם ילדים, תמצאו למועיל לבלות עמם חצי יום בפארק השעשועים "איסלה מחיקה".
האוטוסטרדה A92 מוליכה מסביליה לפאתי גרנדה. אחרי הביקור בבירת החבל חשים עם הכניסה לגרנדה שמגיעים לעיר שקל יותר להתמצא בה. בעיר כרבע מיליון תושבים. שני רחובותיה הראשיים, גרן ויה דה קולון וקאלה רייס קתוליקוס, נפגשים בכיכר איסבל לה קתוליקה. אתרי התיירות, כולל גבעות האלהמברה והאלבאיזין (הרובע המוסלמי), נמצאים במרחק הליכה.
כמו קורדובה, העיר נכבשה בידי המוסלמים בשנת 711 והם התיישבו על שתי גבעותיה. גרנדה האריכה ימים בשליטת המוסלמים, עד לנפילתה הסופית בידי איזבלה ופרדיננד ב-1492. גרנדה ידעה כ-250 שנים של שגשוג תחת שלטון השושלת הנאצרית - וזאת דווקא לאחר נפילתן של סביליה וקורדובה בידי הנוצרים.
ארמון אלהמברה, שנבנה במאות ה-13 וה-14 על ידי המוסלמים, שימש בהמשך כמרכז השלטון וכיום הוא אחת מנקודות המשיכה התיירותיות ביותר בעולם כולו. לכן מומלץ בחום להזמין את כרטיסי הכניסה מראש (באמצעות האינטרנט) עוד בטרם יצאתם את גבולות הארץ. מכיכר איסבל מוליך רחוב הקתוליקוס מעלה לכיוון האלהמברה והאלבאיזין. בכיוון ההפוך הוא יוליך אתכם לפוארטה (שער) ריאל, הכיכר המרכזית של העיר.
אל האלהמברה אפשר לנסוע במיניבוס או להעפיל ברגל דרך רחוב קואסטה דל גומרז, שתחילתו בפלאסה נואבה בקצה רחוב קתוליקוס. מסלול ההליכה משתרך לאורך דרך מוצלת, לצד החומה הדרומית של הארמון עד לרחבת הכניסה שבה קופות הכרטיסים. המתחם כולל כמה חלקים: הארמון הנאצרי, המצודה (האלקזבה), ארמון קרל החמישי, כנסיית סנטה מריה ובנוסף החנראליפה שהוא ארמון הקיץ. וזאת יש לדעת: לארמון הנאצרי הכרטיסים הם בהקצבה ושעות הביקור קבועות מראש, ולכן - נזכיר שוב - כדאי לעשות את ההזמנה מבעוד מועד.
לאחר הכיבוש הנוצרי הוסב המסגד של המתחם לכנסייה, ובחלוף שנים אחדות נהרס חלק מהארמון הנאצרי כדי לפנות מקום לארמון רנסנסי בעל חצר פנימית עגולה ורחבת ידיים, המוקפת במבנה בן שתי קומות שלו 32 עמודים. אחר כך ננטש הארמון ורק ב-1870 הוכרז כאתר שימור לאומי. את מלאכת השחזור המרשימה באים לראות אלפי תיירים ביום. הסיור המלהיב הוא כמובן בארמון הנאצרי, על הפסיפס המוסלמי-נוצרי של עיטוריו, קשתותיו, תקרותיו, עמודיו, אריחיו, ברכותיו וגילופי הטיח שבו. מילים לא יתארו את יופיו, וכל שנמליץ הוא קחו את הזמן שלכם.
מהארמון מוליך שביל אל החנראליפה המיוחד בגניו ומזרקותיו. בקצה מצוי מבנה המקיף בריכה ולו אכסדרות עמודים. זו גם נקודת תצפית לעבר העיר והרובע המוסלמי. לסיום, אל תוותרו על סיור בחלקים האחרים של אלהמברה: הקתדרלה והקפלה המלכותית.
נא להמתין לטעינת התגובות
