קחו עוד פיינט: סיור במפעל גינס בדבלין
שנת 2009 עומדת בסימן חגיגות 250 שנה למותג הבירה גינס, חגיגות שיגיעו לשיאן ב-24 בספטמבר ברחבי דבלין. נעם עינב ניצל את ההזדמנות ויצא לסיור משכר במיוחד במבשלה הידועה
ומה הפלא? עד תחילת המאה נהגו קברניטי גינס, הבירה הכהה שהיא גאוותה של אירלנד, לייצר בקבוקים ממותגים עבור בתי היולדות במדינה לחיזוק רוחן וגופן של האמהות הצעירות, ומתוך ניסיון להרגיל את העוללים האירים ללגום חלב אם בארומה של גינס.
שנת 2009 כולה עומדת בסימן חגיגות 250 שנה למותג, אולם הן יגיעו לשיאן ב-24 בספטמבר - החל מהשעה 17:59 ירימו המשתתפים פיינט לחיי מייסד המפעל ארתור גינס בערב מיוחד שזכה לכינוי Day.
גם בישראל יתקיימו חגיגות בכמאה פאבים מובילים ברחבי הארץ, במהלכן יחולקו מזכרות רשמיות מיוחדות לשותי גינס, אבל כצפוי, האירועים המרכזיים יתקיימו בדבלין, ויכללו הופעות חיות של אמנים מובילים מרחבי העולם ושלל אירועים בפאבים וברחובות.
שתיית הבירה עבור האירים היא לא רק דרך חיים - היא דת של ממש עם חוקים, מנהגים וברכות. פרגל מוריי, מאסטר בישול הבירה של גינס, מספר כי הטעות הראשונה של השתיין החובב היא לטעום קודם כל טעימה קטנה מכתר הקצף הסמיך שמתנוסס בראש הכוס - ולהירתע מהמרירות המודגשת של המשקה. "הקצף", הוא מסביר, "הוא החלק המריר ביותר בבירה שלנו. אם תחדרו דרך שכבת הקצף בלגימות ארוכות ואחידות, תגלו טעם מתוק ומעודן בהרבה".
ברוח חוקי הדת, הסיור במבשלת הבירה המפורסמת של גינס הוא כמעט תחנת חובה בביקור בדבלין. מדי שנה מבקרים שם כמיליון תיירים, ומדובר באתר המתויר ביותר באירלנד כולה. המבנה, השוכן בלב איזור התעשייה ההיסטורי של גינס, מעוצב בצורת כוס הפיינט של המותג. המסלול המוקפד מוליך את התיירים בשלבי הכנת הבירה - מקטיף השעורה והכישות, דרך בחירת המים, עד ל"גראוויטי בר" המפורסם בראש הגג המגיש משקה אחד בלבד (נחשו איזה) ומאפשר תצפית פנורמית מרהיבה על העיר הנמוכה הזאת.
בין לבין ניתן להתפעל מההיסטוריה של המותג: לראות טיל טורפדו גרמני ששוגר לעבר ספינה של גינס בימי מלחמת העולם השנייה, קמפיינים ומזכרות בני מאות שנים ולהתרשם מפועלו הנוסף של ארתור גינס, שהספיק בין טעימת בירה זו או אחרת לייסד את "ספר השיאים
במבשלה, הממוקמת מרחק הליכה ממרכז העיר דבלין, ניתן לבלות יום שלם או שעה-שעתיים - תלוי כמה אתם מתעניינים בנושא. לפני שתלכו, אנשי גינס ישמחו מאד אם תאכלו צהריים במסעדה ששוכנת במקום (ומציעה מזון סמי-מהיר, טעים למדי ולא מאד יקר, בסגנון המסעדות המפורסמות של איקאה) ובמיוחד אם תרכשו כמה ממאות המוצרים היקרים להחריד הנמכרים בחנות המזכרות.
אחרי שמסיימים את הביקור במבשלה, ניתן להתפנות לדבר האמיתי: בהיעדר אטרקציות של ממש (הן בתחום המונומנטים והן בתחום השופינג), כדאי להקדיש את הביקור בדבלין לסבב פאבים אינטנסיבי. העיר מלאה במאות פאבים, חלקם בני מאות שנים, וחלקם מודרניים להפליא. הפאבים מתמלאים החל משעות הערב המוקדמות ונסגרים לפני חצות. מי שמעוניין להאריך את הבילוי יוכל לעבור מהפאב ללייט נייט בארס, המושכים עד לפנות בוקר.
מרבית הפאבים המתוירים נמצאים באיזור ה"טמפל בר" הנמצא במרכז העיר, וכל נהג מונית או פקיד קבלה ישמח להמליץ לכם על הפאב החביב עליו. אלה ארבעת הפאבים עליהם ממליץ פרגל מוריי, שהוא לא רק מאסטר ייצור הבירה של גינס, אלא אחד האנשים המפורסמים במדינה:
Doheny & Nesbitt's ,Neary's ,McDaid's וגם Toner's.
אם אתם מעזים להיכנס לפאב אירי ולא להזמין גינס, כדאי שתנסו את ה"באלמרס", סיידר תפוחים אלכוהולי ומרענן שנמכר גם מהחבית ומוגש עם או בלי קרח, ויהיה טעים במיוחד לחובבי הקאוות, הבריזרים ודומיהם. כמובן שגם ויסקי אירי הוא אופציה לגיטימית. קוקטיילים ו"לונג דרינקס" (משקאות ארוכים) לא פופולריים כאן, אולי בשל המחיר הגבוה: בין 10ל-15 יורו לכוס משקה.
אם אתם אוהבים לנשנש לצד הדרינק שלכם, כדאי שתביאו סנדביץ' מהבית: בפאבים האיריים המסורתיים לא מוגש כלל מזון, ואלה שכן מגישים אוכל, יציעו לכם בעיקר אוכל אירי מסורתי לא טעים במיוחד.
האירים הם חסידים גדולים של תפוחי אדמה ולא ממש שמעו על תבלינים. נדמה שאפילו המלח שם לא מלוח דיו. תפריט אוכל אירי מסורתי יכלול לרוב סלט עוף, עוגת דגים (שילוב מטוגן ומדליק בין לעטקס לגפילטע) או צ'אודר (מרק מדהים על בסיס דגים ו/או פירות ים ושמנת). למנה עיקרית תוכלו לבחור בין צלי בקר, קדירת טלה או סלמון מאודה.
על הקינוחים לא שווה להרחיב את הדיבור. עם זאת, כדאי לנסות לפחות פעם אחת ארוחה אירית מסורתית. מקומות רבים מציעים חוויה של ארוחה יחד עם שירים וריקודים איריים בתיאום מראש (למשל ב-ploughboys' pub the merry, הנמצא במרחק נסיעה מחוץ לעיר) או סיפורי פולק מסורתיים (למשל ב-brazen head, הפאב העתיק באירלנד). שני המקומות הללו מתאימים בעיקר לקבוצות גדולות או לקהל מבוגר, אך גם צעירים שיכורים דיים ייהנו מהם.
מי שמעדיף לשמור על ספונטניות יוכל ללכת בעקבות האוזניים - פאבים רבים מציעים מופעי נגינה מאולתרים או מתוכננים מידי ערב, ותמיד אפשר להיכנס ולהציץ. גם אם רק תעיפו מבט בלהקה ולא תישארו להזמין משקה, תזכו ביחס חם ובקריצה מהברמן.
מה שמקסים כאן הוא בעיקר המגוון של האנשים המבלים בפאבים - צעירים וזקנים, תיירים ומקומיים. עם זאת, באופן רשמי, הומוסקסואליות לא מתקבלת בברכה בעיר הקתולית, אך במרכז העיר ניתן למצוא ארבעה-חמישה פאבים הפונים לקהילה, אותם ניתן להזהות באמצעות דגלי הגאווה הענקיים התלויים בחזית.
מרכז העיר עצמו קטן למדי, אפילו במונחים ישראליים, ומתרכז סביב שתי גדותיו של נהר הליפי. שם נמצאים מרבית המלונות. ארוחות הבוקר שמוגשות בהם נהנות ממוניטין לא רע בכלל, ולצד פצצות השומן המוכרות ממטבחי הממלכה המאוחדת, מכילות גם מגוון של גבינות, ירקות ופירות המוכרים ממלונות ארצנו.
למרות ריבוי האלכוהול בדמם של האירים, התחושה ברחובות הקטנים נעימה ובטוחה גם בשעות הלילה המאוחרות - וגם השוטרים שגררו נערות שיכורות מהמדרכה עשו זאת ברוך ובעדינות. גם מזג האוויר מצליח לתעתע. רגע אחד השמש זורחת, ובאחר קור כלבים: "ארבע עונות ב-24 שעות", כפי שהקפיד להגדיר זאת נהג המונית שלנו.
למי שמתכנן נסיעה לעיר, מומלץ לשקול בחום לשלבה בטיול ארוך יותר באירלנד הירוקה עצמה או בבריטניה האחות הגדולה. גם הטיסה המפנקת ב-BMI לא הצליחה להפוך את המסע לאירלנד לקצר או נעים יותר, בשל העובדה המצערת שיש לטוס לשם דרך לונדון. כך, במקום להגיע ליעד תוך שעות ספורות, מבלים כמעט יממה בדרכים (תלוי בהפרשי השעות בין שתי הטיסות).
אנשי עסקים, בעלי נקודות טיסה רבות ואנשים שהפרוטה בכיסם, יוכלו לנצל את הזמן בין הטיסות למנוחה בלאונג' העסקים הבינלאומי המפואר שנפתח באחרונה בנמל התעופה הית'רו בלונדון, וליהנות מארוחה קלה, מנוחה ואפילו מקלחת. אבל גם כאן יש קאץ': מכיוון שהבריטים מתעקשים לראות בטיסה לאירלנד טיסת פנים (ולא טיסה בינלאומית), הטסים יוכלו לבקר שם רק בדרך חזרה לישראל, וגם זה רק מכיוון שימי המנדט כבר מאחורינו.
הכותב היה אורח גינס בדבלין
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם