על שפת התעלה: לדעת את אמסטרדם
גם בירה על גדות האמסטל ביום שמשי היא סיבה מספיק טובה להגיע לאמסטרדם. היסטוריה, אמנות ושמות שאי אפשר להגות - הבירה ההולנדית היא הרבה יותר מרובע האורות האדומים
סקירה תיירותית של אמסטרדם צריכה להבהיר כבר בראשיתה שאין מדובר רק בעיר עם נקודות ציון שיש לעשות עליהן ,V כמו מוזיאונים ושאר מונומנטים. העובדה שהיינו במוזיאון ואן גוך, שוטטנו ברובע החלונות האדומים וביקרנו בבית אנה פרנק - אין בה כל רבותא. בירת הולנד ראויה לכך שכל תייר יקדיש לה ימים אחדים כדי לחוש בקצב החיים הייחודי המאפיין אותה. אמסטרדם היא עיר שמעניקה לתייריה הזדמנות להתענג מן ההיצע המגוון שלה גם בשיטוט בין הרחובות והתעלות, גם בישיבה בבתי הקפה וגם בביקור בחנויות ובגלריות מזדמנות.
אנו מתירים לעצמנו להניח שחלק מהקוראים כבר ביקרו באמסטרדם, ואם אתם עומדים בפני ביקורכם הראשון, תמצאו את דרככם בעזרת מדריך או אתר אינטרנט. עם זאת, בלי פסקה אחת של היסטוריה אי אפשר: אמסטרדם הוקמה על גדות הנהר אמסטל במאה ה-13 ומאז ידעה ימי שפל (תרתי משמע, שכן נוסף לימים עגומים של מלחמות ומגפות, הוצפה העיר לפחות פעם אחת) וימי תור זהב. העיר צמחה תוך כדי מאבק בים ובביצות - ויכלה להם. היא שימשה שער ליצוא וליבוא סחורות לארצות היבשת וגם לעולם החדש מעבר לים. היא נשלטה בידי סוחרים והיתה אבן שואבת למהגרים ולאמנים, שאיפשרו את התפתחות האמנות והארכיטקטורה. במחצית השנייה של המאה ה־20 הפכה אמסטרדם לאחת הערים התוססות ומשכה אליה צעירים מכל חלקי תבל.
ראוי להוסיף פסקה נוספת, הכוללת את 10 המקומות שיש לראותם. 10 המקומות המבוקשים למקומיים ולזרים, לפי נתוני לשכת התיירות ההולנדית, הם: שיט בתעלות, גן החיות ארטיס, הרייקסמוזיאום, ביקור במפעל יהלומים, מוזיאון ואן־גוך, הקזינו, אולם הקונצרטים, בית אנה פרנק, מוזיאון סטדליק ומוזיאון הסקס. המדריך לונלי פלנט הזכיר בעשירייה שלו גם ישיבה בבראון קפה, את המוזיאון הימי, שיטוט באזור התעלות, את שוק אלברט קאופ, את מנזר בחיננהוף וצפייה באנשים בכיכר ליידספלין. מדריך שיחור הכחול־לבן כולל ברשימת המומלצים גם את רובע האורות האדומים ואת המוזיאון ההיסטורי, את המוזיאון להיסטוריה יהודית, את בית רמברנדט, את המוזיאון הטרופי ואת מוזיאון וילט־הולטויסן. למטיבי הלכת וחובבי הדעת נמליץ על מדריך מישלן הירוק.
אנו הישראלים לא נוסעים לאמסטרדם כדי להשתזף, ואת המדשאות והגינות הנפלאות של וונדלפארק נשאיר להולנדים. אבל ימים של מזג אוויר נעים, עם טפטופים אחדים בלבד, מועילים גם לתייר. בימים כאלה יוצאים המקומיים החוצה ומייצרים אווירה כיפית: בתי הקפה מציבים את שולחנותיהם על המדרכות ועל שפת התעלות; חבורות וזוגות שטים להנאתם לאורך תעלת פרינס, לוגמים, אוכלים ומזמרים בקול. כולם חברים של כולם. לכן כדאי להציץ על התחזית לפני שתופסים דיל או טיסת לואו־קוסט.
ההיכרות עם מפת החלק התיירותי של אמסטרדם תקל מאוד את השיטוט בעיר. אפשר לתאר אותה כמניפה הפוכה: בבסיסה (בחלק העליון והצפוני של המפה) היא תחומה בשלוחה של הים הצפוני ובמסילת הברזל; תחנת הרכבת של אמסטרדם היא במרכזו של הבסיס, ואליה מתנקזת התחבורה הציבורית.
מן הבסיס ודרומה פרוסות בקשת תעלותיה החשובות ("חראכט" בהולנדית. וזאת יש לדעת: ה־G הכתובה נהגית כ-ח'): סינגל, הרנחראכט, קייזרחראכט ופרינסחראכט, שהן התעלות העתיקות יותר. מקיפה אותן טבעת נוספת, צעירה מהן, הכוללת את ליבאנסחראכט ואת סינגלחראכט (להבדיל מסינגל). זו האחרונה נושקת לרחוב הטבעת החיצוני של המרכז, שלו שני שמות: נסאוקאדה בחלקו
החלק המתויר ביותר של העיר, לפחות בידי מי שהגיעו אליה לביקור בתולים, הוא בתוך הטבעת הראשונה. ההתחלה היא ברחוב הראשי, הדאמרק, המגיע לכיכר המרכזית - כיכר הדאם עם האובליסק, ולידה ארמון המלוכה והכנסייה החדשה; ממזרח לדאמרק נמצא האודר זיידה, הרובע הישן, על רחובותיו הצרים המארחים בין השאר את רובע האורות האדומים, שכמעט איבד את ייחודו כאשר נעשה דומה לרחובות הזימה בערים גדולות אחרות. כמו כן תמצאו שם רבים מבתי הקפה שמציעים שאיפה חוקית. כאן צפוף ביום ובערב - וכאן נמצאת גם כנסיית האודקרק המרשימה.
ממערב לדאמרק נמצא הניואה זיידה, הרובע החדש. נוסף למוזיאון ההיסטורי של העיר והבחיינהוף (החצר החבויה במנזר) השווים ביקור, התיירים מחפשים שם את מדרחוב הקניות, קאלברסטראט, וכן את בניין מאחנה פלז'ה, שהוסב מבניין הדואר המרכזי לקניון עירוני. אמרנו "מאחנה" למרות שכותבים "מאגנה." אם עייפתם מקניות, המלצתנו היא לנוח בקפטריה שבחצר המוזיאון ההיסטורי של אמסטרדם.
כפי שרמזנו בתחילת הדברים, אמסטרדם המוצלחת מתחילה מעבר לטבעת הפנימית, באזורי התעלות. סינגל היתה התעלה הראשונה, ועם בוא גלי המהגרים ותור הזהב של הולנד במאה ה־,17 פרצה העיר מעבר לחומותיה מערבה. אדמה יובשה ונבנו התעלות הנוספות - הרן, קייזר ופרינס, שהיא ככל הנראה הפופולרית מכולן.
הסוחרים העשירים נטשו את מגוריהם, שהיו צמודים למחסנים, ועברו לאזורים החדשים, לבתי מידות שנבנו לגדות התעלות שזה מקרוב נכרו. אזור זה זכה לייחוד תיירותי ולשם 9" הרחובות". חיפשנו במדריכי טיול ישנים - ולא מצאנו את המונח הזה. מקור שמו של הקטע האמסטרדמי הזה הוא ברחובות המחברים בין התעלות, וגבולותיו הם הרחובות ליידססטראט (המחבר בין כיכר דאם שבמרכז לכנסייה המערבית, ווסטקרק, ולבית אנה פרנק (וראדהויזסטראט) המתחיל בכיכר המלכים, קוניגספליין, ובשוק הפרחים ומסתיים בליידספליין). בשני הרחובות הללו עוברים קווי טראם אחדים.
סיור במתחם 9 הרחובות מאפשר הצצה על המבנים הקלאסיים של אמסטרדם - אלה שרואים בתמונות. אין זה מפתיע שכל סיורי הספינות בתעלות אינם מדלגים על פני פינה זאת של העיר. זה המקום להמליץ על השיט, גם אם אין זה ביקורכם הראשון בעיר, שכן תמיד יימצא חידוש כלשהו (כ־12 יורו לשיט בן שעה היוצא מתחנת הרכבת).
במתחם 9 הרחובות חיים יחדיו הולכי רגל, רוכבי אופניים וגם כלי רכב. האחרונים מעידים על המרחב הניכר יחסית שבין הבתים לתעלות. את פינות הרחובות ואת הגשרים מנצלים בעלי בתי הקפה, הברים והמסעדות כדי להציב שולחנות. יש להם די והותר לקוחות, כי רבים הם המשוטטים כאן בין הבוטיקים לגלריות האמנים, בין חנויות הגבינה לחנויות העתיקות. כאן לא תמצאו את הרשתות המוכרות ואפילו לא חנות מזכרות. קחו את הזמן ואל תוותרו על ישיבה לצד שולחן עם כוס בירה לשפת התעלה. גם לשם כך נוסעים לאמסטרדם.
אנחנו עדיין בחלקו המערבי של אזור המרכז. מעבר לתעלת פרינס ועד תעלת הסינגלגראכט הוקם רובע נוסף, יורדאן (Jordaan). בעוד הסוחרים האמידים נהנו מהמרחב שבין התעלות, לכאן עברו לגור בני מעמד הפועלים - חופרי התעלות שחיו שם בצפיפות ובתנאים לא קלים. בשנה האחרונה למלחמת העולם השנייה, בחודשי החורף, כשבעלות הברית היו בעיצומה של המערכה על גבולות גרמניה, נותרה הולנד כבושה בידי הנאצים, שלא הוטרדו מן המחסור במזון ובחומרי הסקה, שהיה מנת חלקם של המקומיים. מבני עץ רבים ברובע יורדאן פורקו כדי לשמש כחומר בעירה.
רק בשנות ה־70 של המאה הקודמת נעשתה ברובע עבודת שיקום רצינית ונבנו מבני דירות צנועים, שאוכלסו בידי אוכלוסייה צעירה שכללה אמנים וסטודנטים. רובע זה מרושת ברחובות צרים המזמינים את התייר לתעות. כך מגלים בוטיקים ושאר חנויות, ובשעת צורך יימצא מקום לשבת בו ולשתות קפה ביום או לסעוד ארוחת ערב.
המתחם של התעלות, הנושק ממזרח לשני הרבעים שהוזכרו לעיל, הוא הקטע הדרומי שלהן, בפסגת המניפה. בתחומו נמצאת ליידספליין, שניצבת במרכז חיי הלילה הממוסדים בעיר. ביום תמצאו כאן את אמני הרחוב, המתפרנסים מטוב לבם של התיירים. כיכר רמברנדט, הסואנת גם היא בערבים ובלילות (בימים אלה משפצים אותה) מצויה בקצה האחר של אותו מתחם דרומי. בקרבת הכיכר נמתחת בניצב אחת התעלות היפות של העיר, רחולירסחראכט, המתגאה ב־7 גשרים המוארים בשעות הלילה. מקביל לה ממזרח הנהר אמסטל.
מעבר לנהר אמסטל, אם תלכו מזרחה מכיכר רמברנדט לא תתקשו להבחין בבית העירייה ובאופרה העירונית. בדרככם לשם הציצו ימינה (דרומה), ותראו את הגשר המפורסם של העיר, המאחנה ברוך. בחצותכם את הנהר תגיעו לכיכר ווטרלו ותמצאו שוק פשפשים סואן, את ביתו של רמברנדט ומעברה הדרומי של הכיכר את המתחם היהודי, הכולל את בית הכנסת הפורטוגלי המרשים, שנבנה במאה ה־,17 ואת המוזיאון להיסטוריה יהודית. שווה ביקור.
האזור האחרון שנציץ בו הוא אודזאוד, הדרום הישן. מדובר באזור המרכזי שמעבר לכביש הטבעת הפנימית. כאן שוכנת קריית המוזיאונים עם הרייקסמוזיאום, מוזיאון ואן גוך והסטדליק מוזיאום. הרייקס, האוצר ממיטב יצירות האמנות של תור הזהב (ובהן ורמיר ורמברנדט) מצוי בתהליך שיפוץ ממושך, וכדי לא להפסיד הכנסות (כרטיס עולה 11 יורו) הוחלט להציג את מיטב היצירות של המוזיאון באגף אחד. זאת חוויה מרוכזת ששום חובב אמנות לא יחמיץ.
את כל המקומות שתוארו עד עכשיו אפשר לגמוא ברגל. אם בחרתם להתגורר במלון מרוחק קמעה, שעשוי להתברר כזול ומודרני יותר, הוא יהיה נגיש אם תוודאו שקו טראם עובר בקרבתו. נציע לכם לרכוש כרטיס יומי ב־7 יורו אצל הקופאי שעל הטראם. אם נסעתם 3 נסיעות ביום, הכרטיס כדאי (מחיר נסיעה אחת הוא 2.60 יורו) - והמפה חינם.
נא להמתין לטעינת התגובות
