כיצד נכבש המערב
המרחבים הירוקים והתעלות של דרום מערב הולנד ממחישים עד כמה האדם כבש את הים. האזור, רובו מתחת לגובה פני הים, באמת היה שם פעם, פשוטו כמשמעו. ביקור צבעוני בזאוד-הולנד ובזילנד
"החניה מותרת לדיירים ואורחיהם בלבד. הקנס על חניה לא מורשית הוא 60 אירו," בישרו לנו. "ומהיכן אתם,"? הוסיפו שאלה. "מישראל," השבנו. בעודנו מתכוננים להתניע ולהמשיך בחיפושינו, שבו אלינו המקומיים. "קחו את כרטיס האורח שלנו, הוא מתיר חניה לארבע שעות. כשתחזרו למכונית, שלשלו את הכרטיס לתיבת הדואר שלנו. ביקור נעים."
ההולנדים כנראה אוהבים ישראלים, וביקורנו התמקד בזאוד־הולנד. חבל ארץ זה, מדרום לאמסטרדם, אפשר להגדירו כחלק מ"חדרה עד גדרה" של ארץ השפלה, עם ערים ידועות כרוטרדם והאג (דן־האך בהולנדית). עם זאת, זאוד־הולנד משופעת בשטחים ירוקים, בנהרות ותעלות, בטחנות רוח ובעונה הנכונה - גם במשטחי צבעונים. כמוקד לטיול הכוכב שלנו בחרנו בעיירה סכונהובן (Schoonhoven). חדרי אירוח ברמת בית מלון עם מארחים נדיבים ושתיים־שלוש מסעדות ראויות לבילוי בערב, עושים את העיירה לבסיס מצויין לטיולים.
סכונהובן, שבה 12 אלף תושבים, ממוקמת לגדות נהר לק. עיון במפה יגלה שלאורך קילומטרים לא הוצבו על נהר רחב זה, הזורם לכיוון רוטרדם, גשרים, והמעבר מגדה לגדה נעשה על גבי מעבורת (בתשלום פעוט). אנחנו התרשמנו מאוד מן החוויה, אך עבור המקומיים זהו עניין של יום יום.
סכונהובן העתיקה מרשימה למדי. כינויה הוא "עיר הכסף," בזכות תעשיית כלי הכסף שלה שתחילתה במאה ה-17 (יש מוזיאון). הרחוב הראשי חובק תעלה ולא הרחק ממנו גילינו מגרש מגודר ונעול ובו ניצבות מצבות עם כתובות בעברית. זהו בית הקברות היהודי מן המאה ה-.19 בהמשך הרחוב מבחינים בשער מרשים, שדרכו עוברים את החומה
תופעת התעלות בהולנד אינה חידוש. אולם רק נחיתה ביום ללא עננים לעבר נמל התעופה סכיפהול מבהירה את היקפן. לרגע היה נדמה שאנו חגים מעל שדות האורז בדרום מזרח אסיה. תושבי זאוד־ הולנד אפילו לא צריכים להקים גדרות - התעלות תוחמות את חלקות הקרקע החקלאית, המשמשת לעיבוד ולמרעה.
עיון בספרי הגיאוגרפיה מלמד שרבע משטחה של ארץ השפלה נמצא מתחת לפני הים. לכן, יש בה סכרים וקירות מגן לרוב. בזאוד־הולנד ובזילנד (פירוט בהמשך) נעשתה מלאכת יבוש הים בהיקף נרחב, וטחנות הרוח נטלו בעבר חלק נכבד במערכה זאת.
האג מארחת את בית המלוכה ומשרדי הממשלה (ובכל זאת אמסטרדם היא בירת המדינה), אך לא לשם כך נוסעים לתייר בה. למעשה, אין הרבה סיבות לעשות זאת, אלא אם כן אתם רוצים לבלות עם ילדיכם במדורודאם (העיר המיניאטורית), לצפות בתמונת פנורמה מרשימה המשתרעת על פני 120 מטר, או לבלות שעות אחדות במוזיאון מאוריצהאוס. אם אתם מגיעים במכונית, סעו בכיוון השלטים לאחד משני החניונים: פליין או מוזיאום פליין.
את מאוריצהאוס לא תתקשו לזהות וזאת בזכות שטיח ענקי הפרוס על הקיר החיצוני של המבנה ועליו הנערה עם עגיל הפנינה, מציורו המפורסם ורמיר. המבנה הלא גדול הזה מכיל את אוסף היצירות המלכותי, שעיקרו ציוריהם של הציירים ההולנדיים מן המאה ה־17 ובהם רמברנדט, ורמיר, ברויחל וויליאם ואן הארט.
בשתי קומותיו של המוזיאון 18 חדרים בלבד. הנערה וציורו המופלא הנוסף של ורמיר, נוף בדלפט, תלויים עתה בחדר 15. יצירותיו של רמברנדט ובהן דיוקן עצמי שצויר בהיותו בן ,65 תלויים בחדרים 9 ו־;10 אנו התרשמנו גם מציורו של ואן הארט בחדר .8 המוזיאון סגור בימי שני.
אם כבר הגעתם להאג וביקרתם במאוריצהאוס, הציצו במתחם הסמוך, הביננהוף, המכיל את בנייני הפרלמנט שמקיפים חצר פנימית מרשימה, אם כי חסרת ייחוד כלשהו. כדאי מאוד לעשות מאמץ קטן נוסף ולצפות בתמונת הפנורמה מזדאך. יצירתו של אמן בשם זה, 14 מטר גובהה ו-40 מטר קוטרה, המתארת כפר דייגים משלהי המאה ה־ ,19 ממוקמת בבניין יחודי המוקדש ליצירה, במרחק הליכה ממאוריצהאוס. בדרככם לשם תוכלו להציץ על ארמון בית המלוכה.
יום אחד מטיולנו החלטנו להקדיש לזילנד, חבל הארץ הדרום־מערבי של הולנד. בדרכנו עצרנו לביקור של בוקר בדורדרכט. שיטוט ברחובותיה של עיר אירופית בימי ראשון בבוקר מעניק חוויה שונה בזכות השקט והרוגע הנסוכים סביב. בודדים מוציאים את כלביהם לטיול, אחרים עסוקים בריצה וגם זוגות אחדים יוצאים לטיול בוקר של אוהבים. כערים נוספות באיזור זה, היתה דורדרכט עיר נמל סואנת עד שרוטרדם השתלטה על הסחר הימי. כיום היא מסתפקת בנמל יאכטות ובתעלות רחבות המשמשות גם הן לעגינה.
בלשכת התיירות המקומית יציעו לכם מפת מסלול הליכה, שמסומן גם ברחובות. נציין כאן את ההוף, החצר הפנימית, שבה התאספו לראשונה ב-1572 נציגי 12 ערים (ללא אמסטרדם) וקיבלו החלטה להתא חד, בראשותו של הנסיך וילם לבית אורנג,' למאבק בכובש הספרדי.
זילנד משמעותה "ארץ הים." הגבול בין הים ליבשה בחבל ארץ זה לא היה ברור עד שלאחר השיטפון של ,1953 שבו נספו למעלה מ-2,000 בני אדם, הוחלט לסכור את הדלתא, המנקזת רבים מנהרות אירופה אל הים. הפרויקט הושלם ב-1996 והוא כולל 3 גשרי יבשה, המותירים את הדלתה פתוחה לגאות מי הים. רק כאשר יש חשש להצפה, ננעלים הסכרים. מדובר במפעל עצום וגם מי שאיננו מהנדס יתרשם מן הביקור על אחד הסכרים ובתצוגה המרתקת שלצדו. את האתר "דלתא אקספו "Neeltje Jans תמצאו על כביש .N57 אם אתם מלווים בילדים, תגלו שם אפשרויות רבות להעסיק אותם. כנראה זאת הסיבה למחיר הגבוה יחסית של כרטיס הכ ניסה (18 אירו).
סיומו של הטיול היה גם חלקו המפתיע. בירת זילנד, מידלבורך, והיא עיר מקסימה. לבאים ברכב נמליץ לנסוע למרכז העיר לכיוון האבי (Abbey), המנזר, שם יש סיכוי שתמצאו מקום חניה (הצטיידו במטבעות עבור המדחן). המנזר ניצב במרכז העיר העתיקה, המוקפת תעלות. זהו מתחם רב מימדים המארח את מינהלת המחוז, 3 כנסיות ושני מוזיאונים.
לחצר הגדולה שבתווך יש כניסות אחדות. אל תחמיצו את כנסיית ניוקרק, שבה עוגב ענקי. מדרחוב הקניות, שחנויותיו היו פתוחות ביום ראשון, מוליך לכיכר העיר - המארקט - שמעליה מתנשא בית העיריה. בימי חמישי מתקיים שם שוק ססגוני, אליו מתקבצים חקלאי האזור. בדרככם חזרה תבחינו בוודאי בשטחי החקלאות הנרחבים, שיצר האדם שכבש את הים.
לטיולנו הראשון מסכונהובן לא נדרשנו למכונית השכורה. בשעת בוקר המתנו על המזח, ברוח סוחפת, לספינת הנהר שתיקח אותנו להפלגה בת שעה לקינדרדייק. זהו אתר שימור מוכרז בידי אונסקו, בזכות 19 טחנות הרוח הפזורות לצדי תעלות וביצות. טחנה אחת פעילה לטובת התיירים, ויש במקום שפע שלטים עם הסברים וגם שתי חנויות מזכרות. לביקור כזה די בחצי יום, כשאת מחציתו האחרת מומלץ להקדיש לעיירה שכנה.
חאודה (כותבים "גאודה"). העיר והגבינה, מרוחקת 16 ק"מ מסכונהובן. השילוט הוא כה מדויק, כך שאי אפשר לשגות. את הגבינה המפורסמת אפשר לקנות בכל מקום ולכן הכנסייה של העיר, סנט־יאנס קרק, היא המצדיקה את הביקור בה. רק כדאי לזכור שבימות השבוע מוסדותיה של העיר, וגם חלק מחנויותיה, נסגרים בשעה 5 אחר הצהריים. ייחודה של הכנסייה גדולת הממדים הוא בחלונותיה העצומים, המשמשים אכסניה לוויטראז'ים שעוצבו החל מהמאה ה־.16 אל תופתעו אם תראו מבקרים אחדים מצטיידים במשקפות כדי להעמיק מבט.
בצמוד לכנסייה ניצב המוזיאון המקומי - מוזיאון בית החולים קתרינה - והכניסה כלולה בכרטיס. מן הצד האחר שלה, ברחוב ירושלים, תמצאו יד זיכרון ליהודי העיר ועליה הכתובת "הילודים להמית, המתים להחיות." בדיקה מאוחרת העלתה שהביטוי מקורו במשנה.
גם כיכר העיר, המארקט, אחת הגדולות בהולנד, המצויה בטווח של 3 דקות הליכה מן הכנסייה, צריכה לזכות לביקורכם. ייחודה הוא בכך שבמרכזה ניצב בניין יפהפה, הסטאדהאוס, הוא בית העיריה שנבנה במאה ה־.15 אנחנו התרשמנו כאן, וגם בערים אחרות, מתריסי העץ הצבעוניים שכולם פתוחים באורח זהה. מאחורי בית העיריה נמצא מבנה נוסף הראוי למבט, הוואך .(Vaag) מוסד כזה תמצאו גם בערים אחרות, שהרי במדינה של סוחרים היתה חשיבות לבית השקילה. בחאודה שקלו גבינות, ועיטורי הקיר של הוואך יעידו על כך. לקפה ולבירה התרווחו במוסד הוותיק ,Zalm בכיכר המארקט.
זאוד־הולנד עשירה בערים נוספות הראויות לביקור ונמנה כאן את הידועות: האג, רוטרדם, ליידן (בירת אזור הצבעונים הפורחים באביב), כרוניחן, דורדרכט, ולא נתעלם גם מאוטרכט השכנה. אנחנו דיללנו את הרשימה ודילגנו על חלקן, כדי להשאיר משהו לפעם הבאה.
דלפט, שהוזכרה בראשית הדברים, ניצבה בפסגת הרשימה בזכות חיבתה של הצלמת לאריחים הכחולים־לבנים שפרסמו את העיר. מקורם של האריחים ושאר פסלונים ויצירות (כולל אסלות) הוא בסין והם יובאו להולנד בימי תור הזהב, במאה ה־.17 אלא שסין שקעה במאבקים פנימיים, היבוא נקטע ואת החסר מילאו הקדרים המקומיים. סמוך לכיכר המרכזית, בקרקשטראט ,14 תמצאו סדנה המאפשרת הצצה להליך הייצור. כאן המחירים גבוהים, לעומת חנויות המזכרות, שם הם שווים לכל נפש, אלא שחלק מן התוצרת הזאת מקורה - איך לא - בסין. אנו בחרנו לקנות את המזכרות בחנות הכנסייה, הניוקרק, הצמודה למארקט.
דלפט היא עיר שנועדה לשיטוט רגלי בין סמטאותיה ותעלותיה. התחילו במארקט, שבה בולט הסטאדהאוס, והקיפוה (בשבת מתקיים ברחובות המקיפים את המארקט שוק עשיר במיוחד). עוד כיכר שנציין היא הבייסטנמארקט, שם אפשר ללגום ולאכול בצל עצי הדולב. רוב מבני העיר העתיקה מקורם במאה ה־17 וחלקם מצא ביטוי בציוריו של ורמיר, שהוא בן העיר. למגינת ליבם של פרנסיה של דלפט, ציוריו תלויים במוזיאונים הגדולים של אמסטרדם והאג.
נא להמתין לטעינת התגובות
