מחדרה לפריז: צורי גואטה מעצב עבור הגדולים
תכירו את צורי גואטה, האיש שטיירי מוגלר, ז'אן פול גוטייה, כריסטיאן לקרואה ומארק ג'ייקובס בחרו כמעצב הטקסטיל לקולקציות שלהם, ושעבודותיו במוזיאונים. ראיון בלעדי
בשבוע שעבר זכה מעצב הטקסטיל צורי גואטה בפרס "אנדי" ע"ש אנדריאה ברונפמן, המוענק מדי שנה לאמנים מתחומי הקרמיקה, הצורפות, הטקסטיל והזכוכית. עבור גואטה, הפועל בפריז בתריסר השנים האחרונות, משמעות הזכייה בפרס ישראלי היא בעיקר עניין אישי.
עם תערוכות במוזיאונים כמו "מומה" בניו יורק או מרכז "פומפידו" בפריז, ההכרה המקצועית ביכולתו כמעצב טקסטיל חדשני כבר זכתה לחותמת בינלאומית, למרות שנותר אלמוני למדי במולדתו. גואטה עצמו לוקח את הזכייה בפרופורציות. "מבחינה מקצועית אין לפרס הזה חשיבות בעיניי", הוא אומר בשיחת טלפון מהסטודיו שלו, הממוקם לא הרחק מכיכר הרפובליק בפריז. "יש בירות בינלאומיות שחשוב יותר להציג בהן מאשר בישראל, אבל מאוד חשוב לי להציג במקום שבו נולדתי וגדלתי. יש בזה משהו נעים ברמה האישית. לרוב חבריי ובני המשפחה שלי אין מושג מדויק מה אני עושה, וזו תהיה הזדמנות מצוינת עבורם לגלות את היצירה שלי".
בנוסף לפרס כספי על סך 50 אלף שקל, כוללת הזכייה תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב לאמנות, שתתקיים במאי הקרוב. "אין לי עדיין מושג מה אציג, אבל זו לא תהיה רטרוספקטיבה, אלא תערוכה עם הפנים לעתיד שתראה את החזון שלי בטקסטיל", מסביר גואטה.
החיפוש אחר חומרים חדשים ואחר תחזיות העתיד מלווה את גואטה, 41, מאז סיים את לימודיו בשנת 1996 במחלק קה לטקסטיל ב"שנקר". בעבר עבד במשרד תחזיות האופנה EdelKoort של ההולנדית לי אדלקורט, שם התמקצע במחקר חומרים חדשים ותחזיות אופנה. כיום הוא חתום על המותג Silka Design עם קו תכשיטי הסיליקון SI51 (סימן היסוד של סיליקון), שמזכירים בצורתם אלמוגי ים צבעוניים ונמכרים בעשרות חנויות ברחבי העולם.
ברזומה שלו עבודה משותפת בפיתוח טקסטיל עם מעצבי האופנה טיירי מוגלר, טד לפידוס, ז'אן פול גוטייה, כריסטיאן לקרואה, ניקולא גסקייה מבית "בלנסיאגה" ומארק ג'ייקובס ל"לואי ויטון"-שיחד יצרו אוסף שרשרות לקיץ הקרוב. לדבריו, תהליך העבודה מורכב מדיאלוג, אך עם זאת הוא בעייתי, בשל הניגוד בין המחקר העמוק שנדרש לפיתוח טקסטיל לבין הקצב הדינמי שבו פועלים מעצבי האופנה.
"הפגישה הראשונה היא לרוב עם האסיסטנט הראשי, ובה אני מציג לו את תיק העבודות שלי ושומע על החומרים שהם מחפשים", מסביר גואטה. "הפגישה השנייה מתקיימת עם המעצב הראשי, ויחד אנחנו בוחנים את הדוגמאות. מאוד חשוב לזהות בעיניים שלו מה הכי ריגש אותו ולכוון לשם".
איך , למשל, התקיים הדיאלוג עם ניקולא גסקייה?
"עבדנו יחד על פיתוח טקסטיל לקולקציית אביב-קיץ 2010, שבה ניסינו לייצר כתפיים מודגשות מסיליקון ומחומרים שונים, כמו שכבות עור משולבות בסיליקון. המודלים יצאו מטריפים, אבל בסוף הוחלט לרדת מזה משיקולים כלכליים. רבים מבתי האופנה מנוהלים על ידי תאגידים גדולים, שמכרסמים ביכולת הביצועית של המעצב. יש המון שיקולים כלכליים שמעצב צריך לקחת בחשבון, עד שלא נשארת לו כמעט יד חופשית. הקולקציה כל הזמן עוברת שינויים בהתאם לדרישות הכלכליות, עד שאתה לא מזהה את האמירה שלך".
העבודה
גואטה נולד וגדל בשכונת גבעת אולגה בחדרה, ובגיל 14 עזב את הבית לטובת קיבוץ שמרת שבצפון הארץ. לאחר שירות צבאי כלוחם נ"ט חזר לקיבוץ, שם עבד במשך שנה וחצי, תחילה כמדריך רכיבה באורוות הסוסים ולאחר מכן במפעל הסריגים. ב"סריגי שמרת" התאהב במכונות הסריגה. שנה של עבודה הספיקה לו, ובגיל 22 החליט להחליף את מכנסי הג'ינס המשופשפים ואת חולצת הפלנל המשובצת של הקיבוץ בלימודי טקסטיל ב"שנקר", שם הפך במהרה לכוכב המחזור.
בנסיעותיו לתערוכות הטקסטיל בפריז, בשנה השלישית ללימודיו, הידפק על דלתותיהם של המעצבים טיירי מוגלר, טד לפידוס וקוג'י טצונו, שהזמינו אותו לעבוד עבורם. "זו הייתה נקודת המפנה בחיים שלי, שהכי ריגשה אותי", הוא אומר היום.
עם סיום לימודיו פתח סטודיו קטן בישראל, שבו עיצב הדפסים ויצר פיתוחי בדים עבור מותגים מקומיים כמו "גוטקס" ו"קמרון" של גילי בהט. הקשר הצרפתי נמשך בהתכתבות, עד שבשנת 2000 עזב סופית לעיר האורות. את ההצלחה שלו, כמו גם את השימוש בטכניקות טקסטיל חדשניות, ניתן לזקוף לעבודתו במשרד תחזיות האופנה EdelKoort. לדבריו , תמצית העבודה בחיזוי מגמות היא תרגום תחושה של הלך רוח בצורה פרקטית.
חזית גם את המשבר הכלכלי האחרון?
"צפיתי אותו. לא מהתחום הפיננסי, אלא מהתחום השיווקי. אי אפשר להציע שפע בלתי נדלה וגודש עיצובי לאורך זמן, לכן היה ברור שזה יתפוצץ. עסקים מסוימים הצליחו להציל את עצמם, כמו תעשיית הרכב שהחלה מייצרת מכוניות קטנות. בתעשיית האופנה ההבראה של בתי האופנה נעשית באופן שונה".
באיזה אופן?
"יש בתי אופנה עם ראייה חכמה, כמו 'לנוון', שם ישנו דיאלוג בין הפן השיווקי לקריאטיבי. אם לא מתמודדים עם הלחצים הכלכליים או השיווקיים, זה יכול להוביל לקטסטרופה, כמו אצל כריסטיאן לקרואה שפשט את הרגל, או חוסיין שאלאיין, שנותר נאמן לקו העיצוב שלו, אבל נמצא במצב פיננסי גרוע. יש מעצבים שפרשו והיתר מנסים למצוא כל הזמן את הנוסחאות הנכונות לעבודה. הבעיה בבתי האופנה הגדולים היא שניסיון ההבראה פולשני, מביאים צוות חדש ומפטרים את כל העובדים האחרים. גם את מי שטוב מעיפים. אי אפשר להציג רק רווח כלכלי משנה לשנה, רווח צריך לבדוק על טווח שנים ארוך".
איך זה עובד בעסק שלך?
"אני מודע לתחזיות האופנה, אבל אני לא מרפה מהמחקר החומרי. זה הדבר הכי חשוב למעצב טקסטיל. אני גם מאמין גדול ב'תאונות עבודה', ודווקא מתוך שגיאות נולדו חומרים מעניינים. למשל, בדל סיגריה על שיש בשירותים ציבוריים, או קפה שהשאיר כתם על בד - מהם התפתחו רעיונות להדפסים. היום הרבה יותר מעניין אותי להביא משהו חדש. יש תחושה שראינו הכול-מאקזוטיות של שבטים נידחים ועד טכנולוגיה בהשראת סרטי מדע בדיוני - אבל אותי מעניין יותר מכול ליצור טכנולוגיה טקסטילית שתיראה לנו מוכרת וחמה. מוצר שתיתקל או תיגע בו, והוא יפתיע אותך ויעורר את סקרנותך ".
נא להמתין לטעינת התגובות
