ראשי » סגנון » ניו אייג' » מסביב לקוסמוס

יוגים אורבניים: הסטודיו החדש של ענת ואייל

הוא אשטנגיסט, היא איינגריסטית אדוקה. היא בודהיסטית שדוגלת בהתנזרות מהנאות חומריות, הוא לא מתנגד לסמים מפתחי תודעה. אייל צ'חנובסקי וענת צחור פתחו סטודיו חדש ליוגה ואנחנו תפסנו אותם לשיחה בגובה המזרן

 

ברחוב אלכסנדר ינאי, הנושק לשדרות נורדאו בתל אביב, נפתח סטודיו ליוגה. מה חדש? לכאורה שום דבר, בעיר שבה מספר הסטודיואים ליוגה מתחרה במספר הפיצוציות. אבל בכל זאת יש כאן משהו, כי הפעם מדובר בשילוב כוחות של שני מורים שכל אחד מהם משתייך לזרם שונה וכבר צבר לו עננת תלמידים נאמנה משלו.

ענת צחור ואייל צ'חנובסקי הם אולי לא סלבס מהסוג ששותה קאווה עם מאיה בוסקילה בכל מיני השקות, אבל הם בהחלט לא דמויות אנונימיות עבור היוגיסטים של תל אביב. צחור, שהתפרסמה בעבר כדוגמנית ושחקנית, היא מורה לדהרמה בודהיסטית וליוגה בשיטת איינגר, והבעלים של יוגה סטודיובמרכז העיר. צ'חנובסקי מלמד אשטנגה יוגה בסטודיו שלו, יוגה שאלא שביפו, ומטפל בשיטת רולפינג (שיטת האינטגרציה המבנית). פגשתי אותם לראיון בגובה כרית מדיטציה על רצפת העץ של לוטוס,  הסטודיו החדש שפתחו יחד, שאותו הם מגדירים כמתחם יוגה שכונתי.

למרות שהם מסרבים ליישר קו עם הסטריאוטיפ המוכר של "ככה מורה ליוגה צריך להיות", אני מביטה בעיניהם הבהירות של שני אנשים צנומים, זקופים, חשופי קרקפת ויפים - בדיוק לזה ציפיתי. כאן, אגב, מסתיים הדמיון, לפחות במה שגלוי לעין. צחור היא אש, ולמרות שאולי לא תגדיר את עצמה כדעתנית, היא חוזרת ופורשת את משנתה הסדורה על יוגה כדרך חיים, גם אם מנסים לנתב את השיחה למזג האוויר. אצל צ'חנובסקי לעומת זאת, הכול זורם, יש פחות סימני קריאה, ואולי בגלל זה שותפתו היא הדוברת הדומיננטית. 
 
מה הביא להחלטה לפתוח עוד סטודיו ליוגה בתל אביב?

ענת: הרבה זמן אנחנו מפנטזים על משהו כזה. אנחנו מכירים כבר חמש שנים. לכל אחד מאיתנו יש סטודיו באזור מסוים בעיר, ולפני חצי שנה העלינו את הרעיון לפתוח מקום משותף. לפני חודש ידענו שהמקום הזה להשכרה, ושעכשיו זה הזמן. זה הסלוגן שלנו, "עכשיו זה הזמן". קראנו לזה לוטוס, מתחם יוגה שכונתי, כדי להפיץ את זה כמשהו שעושים ליד הבית.

אייל: ככה זה בתל אביב, אנשים אוהבים את זה בשכונה.

אתם שייכים לשתי אסכולות שונות. באיינגר בדרך כלל ממש לא מפרגנים לשיטות האחרות ואפילו אומרים שהן יכולות להזיק. איך זה מתחבר?

ענת: כשאתה בא ללמוד משהו אתה צריך לרוקן. זה נכון שיש דוברים שמקשיחים עמדות, אבל אני חושבת שבנאדם צריך למצוא את הדרך שלו. זה נכון שמי שרוצה ללמוד לעומק לא יכול לערבב.

אייל: לקרישנמצ'אריה, מורה יוגה גדול מאוד מדרום הודו, שנפטר ב-1989 בגיל 101 בדיוק, היה בית ספר ליוגה לנערים. פטהבי ג'ויס לקח את זה לכיוון אחד וייסד את האשטנגה ואיינגר יצר את שיטת איינגר.

ענת: עלתה השאלה איך שני אנשים שהם הכי "הארד קור" עובדים ביחד. בגלל שאנחנו כל כך דומים, אנחנו יכולים להתחבר אחד לשני בלי לפחד. מי שבטוח בעצמו לא צריך

לפחד מאובדן זהות.

אייל: הסטודיו נותן מענה לכל מיני סוגים של אנשים. יש כאן גם מדיטציה, אם אתה רוצה משהו שלם. זה חייב לבוא עם ידע מאוד עמוק. אשטנגה לא נותנת מענה לכולם וגם איינגר לא. הן יכולות להשלים אחת את השנייה. לאיינגר חסרה קצת תנועה, אבל המושג "ויניאסה" קיים גם באיינגר. (פירוש המילה ויניאסה בסנסקריט היא "מסע" או "זרימה" והכוונה כאן היא לרצף תנועתי בשונה משהייה בתנוחה באופן מאוד מדויק כפי שנהוג באיינגר, ש.ש).

נכון שמעט מורים באיינגר יודעים לבנות רצפים, אומרת ענת, אבל איינגר זה לא משהו יבש.

השניים הביאו איתם ללוטוס החדש את "האנשים שלהם" מהסטודיואים שלהם שעדיין ממשיכים לפעול. רשימת המורים של לוטוס ארוכה וכוללת גם מדריכים שמלמדים מדיטציה ופילאטיס. צ'חנובסקי אומר שאפשר לראות את הדמויות הטיפוסיות לכל שיטה, או כמו שצחור מגדירה זאת: "הצד של החתן והצד של הכלה נפגשים ויוצרים משפחה חדשה".

אין משהו בעייתי בערבוב? לא צריך להתמקד במשהו אחד כדי להתקדם בו?

אייל: אני מאוד מוגבל אם יש לי רק אשטנגה בסטודיו שלי. אני אוסיף מדיטציה ואיינגר, אבל התלמידים לא ילכו לאיבוד אם הם בוחרים את מה שמתאים להם.

ענת: החזון שלנו הוא שיש לנו את הכריזמה ואת האש להלהיב אותם לדרך שלנו. אנחנו מציעים לאנשים דרך. אנחנו שמים בפנייך ארוחות שלמות על השולחן, לא רק טעימות, והאדם ייצא שבע.

אייל: יש אנשים שמתאים להם לזגזג. אותי נורא מעניין לתת ייעוץ, זה מפעיל לי מקום לא נודע. במקור בהודו לימדו אחד על אחד. כאן זה יבוא לידי ביטוי בזה שאדם יוכל לקבל ייעוץ אישי.

ענת: מה שאנחנו רוצים ליצור זה לא מקום שמעסיק מורים, אלא חברים לדרך, הסנגהא, מעבר למקום עבודה. נורא חשובה האווירה והבחירה של הצוות.
 
לפני כמה שנים ענת צחור סיפרה בראיון למוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות שהיא לא מקיימת יחסי מין עם בעלה, ד"ר ראובן ברק. גם הראש הגלוח משדר נזירות. ניסיתי לדלות ממנה משהו על החיים האישיים שלה, משימה לא פשוטה. "עולמי זה יוגה",  היא אומרת. "כל מה שאני עושה סובב סביב זה. זה מתחיל בדברים הכי ארציים, גם לנקות את השירותים בסטודיו, לעשות חשבונות. נושא הנזירות הוא נושא מאוד רגיש. זה משהו שאני לא מדברת עליו, אני לא עוסקת בו בפומבי. לקחתי את הנזירות לפני המון שנים. יש את ההסתר, לא לטמא את מה שהוא קדוש.

אייל צ'חנובסקי אינו נזיר. "נזיר בדרכי", כמו שהוא מכנה את זה. "להיות קשוב. יש את תרבות ה- Decaf soy late, יש המון צדקנות בחיים היוגיים הרבה פעמים".

ענת: בגלל זה אני לא מדברת על זה, כי צדקנות זה פומבי.

אייל: אני לא רוצה להכתיב לאף אחד חיים. אני בתשומת לב למה שאני אוכל, למה שאני אומר. אם נסתכל על מנעד היוגים בעולם, נראה שיש שמרנים ויש ליברלים. אם אני אגביל את החוקים אני אגלה את מה שיש בפנים, ויש שיגידו שצריך לנסות את החוקים כדי לגלות את מה שיש בפנים.

אני יודעת שיש דברים שהייתי מצפה ממורה היוגה שלי. לא בטוח שהייתי הולכת ללמוד אצל מישהו שמעשן, למשל.

ענת: יוגה זאת סתם מילה. אנחנו מנסים להגדיר משהו שלא ניתן להגדרה. שנינו נוסעים על אופנוע ושותים קפה שחור. כל אחד הוא יוגי איך שהוא יוגי. אם תראי שמישהו מעשן בשרשרת את תדעי למה הוא מעשן בשרשרת, ותחליטי אם את רוצה ללמוד אצלו יוגה או לא. זה מה שאת חשה מהבנאדם.

אייל: אני מכיר הילר שמעשן המון סיגריות ביום, אבל הוא בנאדם מדהים. אני לוקח אותו ככה.
ענת: אני באה מתוך חקירה. לא לקחתי את הנדרים כאיסורים, הם נולדו בתוכי. אם משהו לא בא לך טבעי, אל תעשי אותו - לא בגלל איסורים ולא בגלל חוקים. אם זה טבעי לך, תחיי כך. גם האנשים הכי קרובים אלי לא יודעים על הנזירות, כי זה הטבע.

אייל: המורה חוקר ומלמד את התלמידים שלו גם לחקור. אנחנו לא גורואים. אנחנו לא מלמדים מישהו מה לעשות.

ענת: אנחנו חברים לדרך. כל האנשים שניסו לקחת נדרים בעל כורכם - אם זה לא בטבע שלהם, איך הם יחזיקו את זה? כשהרגע מגיע, האסאנה קורית, אם הכוונה נכונה, כוונה אותנטית. יש לי חלומות שאני יוגית, שעשיתי דברים, שראיתי דברים. אני מכירה אותם כי הזרעים בתוכי. הכול טמון בנו.

גם אייל צ'חנובסקי רואיין בעבר לידיעות אחרונות, לכתבה עם מורים ליוגה שלכאורה מצדדים בשימוש בסמים. הרושם שהתקבל הוא שצ'חנובסקי מגלגל ג'וינטים בין עמידת ראש לתנוחת הלוחם, מה שאין לו קשר למציאות.

אייל: מה שהתכוונתי זה, שביוגה סוטרא של פטנג'לי יש מה שנקרא "סומא", הכוונה היא למשקה האלים. בעיניי סמים יכולים לעזור לתת הצצה לעולם שהוא מאוד תודעתי, ותלוי באיזה סם משתמשים. זה תלוי בכוונה שלי. אם הכוונה שלי היא נהנתנות, אז בסופו של דבר זה השדה שאפעל בו. אני אקבל את מה שחיפשתי. אם אחפש מודעות, אקבל מודעות. הסמים יכולים להיות זרז למקום מאוד גבוה. זה מסוכן, השאלה איך אתה עושה את זה. אני יכול לעשות אייווהסקה וללכת למסיבה, אבל אני יכול גם לעשות את זה בטקס. גם יוגה היא טקס ויהדות היא טקס. הטקס הוא מסגרת לכוונה ונותן גם אפשרות להגנה. יכול להיות שהמדריך שלי הוא אני, אבל עדיף לעשות את זה עם מדריך אחר. גם יוגה אסור לעשות לבד.

צחור, כמובן, מתנזרת גם מסמים. היא מוסיפה: "כל מה שאני עושה אני עושה בתחום שדה התודעה. באמצעות הגוף אני מעבירה כל מה שאני רוצה בצורה הכי בשרית".

איך אתם מרגישים עם זה שהיוגה הפכה לעוד סוג של התעמלות? יכול להיות שדרך ביצוע תנוחות בלבד אנשים יחוו בכל זאת שינוי תודעתי?

אייל: אם יתרגלו יוגה נכון התודעה תעלה.

ענת: כשמשהו מתפתח, אתה לא יכול להבחין בו. הפוטנציאל של התפוח טמון בעץ. הטעות היא שאנחנו נאחזים בתפוח. אם אתה יכול להבחין בתהליכים, אז אתה יכול להבחין בזה. שום דבר לא חדש אצלי. אין דבר כזה יש מאין. זה יש מיש.

אייל: בכולם יש את זה. בכולם יש אהבה ורצון להתפתח.

על איזו תנוחה הייתם ממליצים למי שיש לו רק חמש דקות ביום?

ענת: מדיטציה. לשבת ולהתבונן בנשימה, להתרכז בפתחי הנחיריים או בבטן התחתונה. להבחין בשאיפה-נשיפה, בתשומת לב מלאה, סקרנות שלמה, אהבה והתלהבות. 

אייל: אם לבנאדם יש רק חמש דקות, זה סימן שהוא צריך לנוח. הייתי משכיב אותו בתנוחת הרפיה. "יש לו רק חמש דקות" זוהי הגדרה נורא מעכבת ונורא עמוסה. זאת הגדרה לא הגיונית.

מה הדבר הראשון שאתם עושים על הבוקר?

ענת: ברגע שאני פותחת עיניים, זה תהליך של מודעות. מודעות גוף ומודעות תודעה. המחשבה שנולדת בי זה, וואוו, איזה יופי! כל יום מחדש. זה התרגול. אני מתפלאת שיש אור. זה כמו להיוולד מחדש.

אייל (בחיוך): אני קם. קצת מתמתח. שותה כוס מים פושרים - זה טוב לעיכול.
 
בשלב הזה צחור אצה לדרכה, יש לה שיעור להעביר, ואני נשארת עם צ'חנובסקי. מעניין אותי להבין אם אין שחיקה כאשר מחזיקים שני סטודיואים ליוגה, מעבירים המון שיעורים בשבוע ובנוסף גם מטפלים (הוא כאמור עוסק בשיטת "רולפינג", טיפול מגע לשיפור היציבה והתנועה). "כשאני פותח את הסטודיו זאת היוגה הכי גדולה שלי, כי אני לא מכיר את זה. יש משהו מאוד יוגי במקום שיש לו שליחות בעיניי", הוא אומר.

"אני חייב השראה כדי ללמד: ספרים, סדנאות, מורים אחרים, אנשים שאני פוגש. היום, כשאני בא ללמד יוגה, אני נוכח, אני שם. אין לי ספקות, אני פשוט מלמד. אין לי בעיות כשאני נוכח. כשאני מתרגל אני יכול להתבונן. כששיעור יוגה הוא חלק מהחיים שלך, אתה בהתבוננות כל הזמן. אז השיעור לא שונה מהחיים, הוא כלי לעשות את החיים יותר מודעים. הרולפינג זה עוד סוג של שיעור יוגה, אבל הוא תחום טיפולי יותר. ליוגה יש המון פנים, והרולפינג בא בעקבות היוגה. אני סוג של אינסטלטור, פותח סתימות ומעמיד דברים במקום, כדי שהחיים יזרמו.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...