מרקש אקפרס: קפיצה לעיר האדומה של מרוקו
העיר מרקש שבלב המדבר מציעה מרוקו אחרת מזו שדמיינתם. נתיב נחמני הופתע ממועדוני הגייז ומהאדריכלות האירופית, ולא הבין מדוע הנהגים הברברים נוהגים כל כך לאט
ואז, ברגע אחד, התחלף האזור התעשייתי ברחוב לסוכנויות רכבי יוקרה וחנויות מעצבים, ואיתו אופי המבנים. "הגענו לאזור היוקרתי של העיר", אומר לנו דוד אדרי, ישראלי יליד מרוקו, נציג חברת "ימבטבע" שהנחה אותנו לאורך השהייה. בבת אחת השתנתה המציאות סביבנו ומבני הבטון התעשייתי העירום, הנמשכים לאורך קילומטרים, התחלפו בבנייני קומות המזכירים את הבנייה באירופה בתחילת המאה שעברה. "הכל עשו פה הצרפתים", אדרי מתגאה.
משהו חסר: בדמיוני כיכבה שיירת ג'יפים, חוצה את המדבר, צולחת דיונות ועוקפת גמלים. כשדיברו איתי על מרוקו, הייתי משוכנע שאני עתיד להיחשף לעולם חדש, לא מוכר וצבעוני - אך הנסיעה לאורך אזור התעשייה והמעבר לחלק האירופי של העיר מחקו ברגע את התסריט הרומנטי שנרקם במוחי. הייתי משוכנע שאת שמונת הימים הקרובים אבלה במדינת עולם שלישי עם טוויסט ערבי. אך בלי ששמתי לב, גיליתי שהקסם של ארץ המגרב חדר לעצמותיי ושבה גם אותי, כמו רבים לפניי.

את הדרך למרקש עשינו מקזבלנקה. כביש האגרה בין שתי הערים, כ-200 קילומטר, נסלל לפני כשנתיים על ידי המלך מוחמד השישי. הכביש החדיש הצולח את המדבר נראה כמו כל אוטוסטרדה בכל מדינה מערבית, והשלטים בצדו מורים על 120 כמהירות מרבית. אבל במרוקו, שעתיים נסיעה נמשכות ארבע. "שוואיה, שוואיה", אומר לנו עבדו, הנהג הברברי שהיה צמוד אלינו במהלך המסע, כשמד המהירות שברכבו מצביע על 65 קמ"ש.
עבדו מסביר שהשוטרים במרוקו מקפידים מאוד על החוקים, ואם ייתפס נוהג במהירות מעל 120 הוא עלול לאבד את הרישיון להסעת תיירים. אבל בפועל, הוא נוסע בקושי 60 קמ"ש, וכך גם הנהגים שלצדו. ככה זה בארץ המגרב.
הנסיעה האטית מאפשרת לנו ליהנות מהנוף העשיר של המדבר המרוקאי. לאורך האוטוסטרדה שחוצה את השממה נגלים מדי פעם כפרים ברברים מסורתיים. לברברים תרבות מקבילה לזו הבדואית, והם מעבירים את רוב חייהם במדבר: הם אנשי אדמה ובונים את בתיהם מתערובת
לבסוף, כששרשרת הרי האטלס נחשפת ברקע, נגלתה לעינינו העיר האדומה. מרקש הרומנטית, שוינסטון צ' רצ'יל נהג לקרוא לה "אהובתי". במרכז עיר האבן האדומה נמצאת העיר העתיקה והצפופה של מרקש. ה"מדינה" ("עיר" בערבית), כפי שהיא מכונה על ידי המקומיים, מוקפת חומה וסביבה שכונות ואזורי תיירות. הבנייה נמוכה והעיצוב ערבי קלאסי אחיד, החלונות מוקפים קשתות ומולם נוף דקלים מצוי.
העיר אדומה - וכך גם תישאר. גוון אדמה משולב בוורוד הוא הצבע היחיד שתראו בכל המבנים בעיר. סוג של חוק עזר עירוני. התוצאה: שעות בין הערביים, השמש מתקרבת למדבר העצום שסביב, עצי הדקל מיתמרים וברקע צלילי חלילם של מכשפי הנחשים. תמונות שנראו עד כה רק במחוזות הדמיון הלקוחים מסיפורי האלף לילה ולילה.

מחוץ לעיר העתיקה פרוס השוק הענק והמפורסם של העיר. בעבר נחשב השוק למרכז הקניות של צפון אפריקה, כששיירות ענק של גמלים הובילו סחורה ממנו למרכז היבשת דרך ההרים והמדבר הצחיח.
הגמלים נעלמו מהאזור, וברחובות השוק ניתן לראות בעיקר תיירים אירופים מרוקנים את כיסיהם מול הדוכנים הצבעוניים. הסוחרים המרוקאים מציעים מגוון רב של עבודות אמנות, בדים ותמונות שובות עין, אך צריך להיזהר. בלי שתרגישו תמצאו את עצמכם מוציאים סכומים מופרכים עבור הסחורה.
מלבד ערבית מרוקאית, המוכרים בסמטאות מדברים בעיקר צרפתית ואנגלית שבורה, אך את שפת הכסף הם מבינים היטב וידאגו לדרוש מכם סכומים גבוהים עד פי עשרה ממה שהיו מקבלים ממקומיים.
סמטאות השוק הסבוכות נשפכות לכיכר ג'אמעה אל פנע, שחושפת את עושרה התרבותי של המדינה. בתי קפה מערביים לצד מקומיים מקיפים את הכיכר שבמרכזה מכשפי נחשים, נגנים מקומיים והצגות רחוב. אם תשבו באחת מהקומות העליונות של בתי הקפה, תיחשף בפניכם התמונה במלואה - עד קצה קו האופק של העיר הנמוכה.
סיור ברחובותיה של העיר העתיקה הוא בגדר חובה. הסמטאות הצרות והישנות של העיר מחביאות פנינים שייחשפו רק אם תסיירו בהן עם מדריך מקומי. דלת עץ בחומה שצבעה מתקלף תוביל למלון בוטיק מפואר ומעוצב בצורה מעוררת השראה. סמטה ברוחב כתפיים, שמרצפותיה שבורות, תוביל לגן צבעוני, לארמון המלך או לעוד אחד ממבוכי הסמטאות השקטות ללא מוצא שתענוג ללכת בהם לאיבוד.
אחת ההפתעות העיקריות של העיר היא סצנת חיי הלילה, שהיא ללא ספק מהמפותחות ביותר במדינות העולם השלישי. בחלק מהמועדונים זכינו לחוויות שכמותן לא חווינו במדינות שנקראות מערביות, בוודאי שלא בישראל. אף שהמדינה מוסלמית, האלכוהול זורם בברים ובמועדונים כאילו היו אירלנד, והמקומיים הם בליינים לא קטנים. בכל רחבי העיר פזורים מגה־ברים מפוארים, חלקם גדולים על הכיס הישראלי.
חלק מהברים פרוסים בכמה קומות, חלקם מוגדרים כדיסקוטק, ותוכלו למצוא כאלה שמתחזקים בריכה השמורה למסיבות פרועות בלילות קיץ חמים. העיר האדומה מהווה גם בית חם לקהילה הגאה, עם מתחמי ענק המורכבים מכמה מועדונים שרוב מבקריהם משתייכים לקהילה ההומו־לסבית. בניגוד לדעה הרווחת, המרוקאים מגלים פתיחות רבה כלפי אחיהם הגאים. כנראה שככה זה במדינה שבה, על פי השמועות ברחוב, בתוך כל אחד מהארמונות שמור גם למלך מקום של כבוד בארון.
שפע האפשרויות סביב מרקש הופך אותה בקלות לבסיס האם של הטיול. מרחק של כחצי שעת נסיעה ממרכז העיר, שעה במרוקאית, תוכלו למצוא את עצמכם למרגלות הרי האטלס האינסופיים. גם אם אינכם מטפסי הרים הרפתקנים תוכלו לצאת לסיור רגלי קל לחלק מפסגות רכס ההרים. אני, שהעדפתי לוותר על חוויית האקסטרים, נשארתי ללגום קפה במסעדה מקומית על גדות נחל קטן שיורד מההר, ולצפות בנשות הכפר כובסות את בגדי ילדיהן במי הנחל, ובגברים שמובילים את הפרדות לגדה.
בהמשך, יחד עם חבר, זכינו לחוויה סוריאליסטית של משחק סנוקר עם מקומיים במבנה מאולתר בנוף הפתוח. אחרי חמישה ימים שהשכיחו מראשינו את תלאות המציאות עזבנו את מרקש והעמקנו דרומה לעיר החוף אסווירה, שילוב של עכו ומיאמי. העיר הציורית, הבנויה על חצי האי באוקיינוס האטלנטי, מנותקת לגמרי מהמציאות המרוקאית שחווינו עד כה, אולי בשל קרבתה לאירופה, חמש שעות נסיעה במעבורת מספרד.
העיר לבנה ומבני האבן בה, כחולי החלונות, משרים תחושה כאילו מדובר באי יווני, אף שאדריכליה ספרדים וצרפתים. כבר מהאוטוסטרדה המקיפה את העיר ניתן להבחין בקווי המתאר השונים והלא-מרוקאיים של עיר הדייגים: מלונות פאר פרוסים לאורך החוף וטיילת ארוכה מלווה את קו הים. גם המטבח האסווירי שונה מבישולי הטאבון המרוקאי, כשדגים ושאר פירות ים הם עיקר התפריט במסעדות.
גם המרקם האנושי שונה מזה של שאר המדינה. נראה שבשל הנסיעה הקצרה והזולה יחסית מאירופה, רוב האנשים בהם תיתקלו יהיו תיירים. עובדה זו הופכת את הרוכלים ובעלי הדוכנים שבעי היורו לאדישים אליכם הרבה יותר מאשר אלו שבעומק המדינה, ובהתאם, עולה משמעותית גם מחיר השהייה.
שמונה ימים בממלכה האפריקאית בהחלט השאירו טעם של עוד. מלבד כל האשליות שבניתי בראשי ונופצו, נותרה אחת נוספת. המדינה אמנם ערבית, ענייה ונמצאת באפריקה, אך רגע לפני שאתם עולים על המטוס, יש להכין את הארנקים. היא נפלאה, רומנטית, יפה ושונה מכל מה שהכרתם, אבל גם תעלה לכם בהתאם.
הכותב היה אורח ימבטבע, הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו ואליטליה במרקש