ישו הגואל ונערות בחוטיני: ריו של ניגודים
הקרנבל של ריו דה ז'ניירו מתקרב, אך ריו אינה רק קרנבל. חוף קופקבנה, פסל ישו הגואל, שלל המוזיאונים וגם רובע העוני הופכים אותה לעיר ששווה לטייל בה. מאיר בלייך סוקר
חגיגות הקרנבל יחלו ב־13 בפברואר 2010 ויימשכו עד 16 בפברואר. שיאו של הקרנבל במצעד המרכזי של בתי הספר לסמבה, בימים ראשון ושני (14 ו־15 בפברואר) מ־21:00 ועד השעות הקטנות של הלילה. לבד מן המצעדים, מובטחות לשוהים בריו חגיגות בפינות השונות של העיר.
אבל ריו איננה רק קרנבל. זו עיר סואנת, ששימשה במשך עשרות שנים כבירת המדינה - עד שהבכורה הועברה לברזיליה. יש בה מרקם מגוון של תושבים, עושר ועוני, מסורת של עסקים ותרבות, והודות למתנות הטבע היא אתר תיירות מהמרתקים בעולם.
לצד חופיה ונערותיה שלגופן חוטיני, תמונותיה המפורסמות של ריו הן הר הסוכר המשקיף על המפרץ ופסגת הקורקובאדו. שניהם מספקים כמובן נקודת תצפית אידיאלית. אליהם יש להוסיף את המוזיאון לאמנות בת זמננו בניטרוי, מן העבר האחר של המפרץ, שהתפרסם בזכות המבנה הארכיטקטוני שלו, דמוי הפטרייה.
רקדנית בקרנבל בריו
צילום: בלומברג
את ריו כדאי לחוש דרך חופיה. חופי האוקיאנוס קופקבנה, לבלון ואיפנימה הם האטרקטיביים ביותר. אורכו של חוף קופקבנה כ־4.5 ק"מ. זהו חוף שכולם מגיעים אליו כדי לראות, להיראות וגם לעסוק בשלהם: כדורגל, בשר על האש, קלפים, תרגילי כושר ופלרטוטים. חוף איפנימה הוא האופנתי מכולם ושם מתכנסים כל מי שחושבים שמעמדם מחייב זאת. חופי הים מבטיחים גם ארועים, בעיקר בימי סוף השבוע.
בחזרה לעיר. ריו מחולקת
פסל ישו הגואל, ריו צילום: בלומברג
החלק הצפוני הוא הוותיק יותר. הסנטרו, המרכז, משלב את הישן והקולוניאלי עם המודרני; עסקים עם תרבות. כמו בהרבה ערים בעולם, הסנטרו סואן בשעות היום ושומם בערבים. השדרה (אוונידה בספרדית) המרכזית קרויה על שמו של הנשיא ורגס ובה מצויה כנסיית קנדלריה. מקבילה לה בחשיבותה שדרת ריוברנקו ועימה כיכר פלוריאנו, השופעת פעילות אנושית מגוונת ומוקפת בניינים חשובים, הראויים למבט ולביקור.
הסנטרו מארח גם מוזיאונים: המוזיאון לאמנות מודרנית שבפארק פלמנגו (לא ברובע הנושא שם זה, הנמצא דרומה משם), המוזיאון לאמנויות יפות ובו אגף של אמנות ברזילאית, המוזיאון הימי וגם מבנה התיאטרון הלאומי. אל רובעי העוני, הפבלות, כדאי להגיע בסיורים מאורגנים.
נא להמתין לטעינת התגובות
