שושלת: דרי המינגווי מנפצת את קללת המשפחה
בדיוק כשכבר הפסקנו להתרגש מכל איט גירל שכובשת שערים הודות למאגר הגנים המשפחתי שלה, באה דרי המינגוויי עם סטייל הורס, חברים נכונים ולוק מצודד. אה, כן, גם סבא ארנסט
על פי הקצב בו משתלטת דרי המינגוויי, ,22 על נישת האיט גירל הלוהטת, מסתמן כי הטרנד של העשור הבא יהיה מעט יותר מורכב וטיפה פחות עממי - ברשותכם נכנה אותו "נינות של גיבורי תרבות בינלאומיים". העדויות על מעלליו של הסופר והעיתונאי האמריקאי ארנסט המינגוויי, סבא-רבה של דרי, מצביעות על טיפוס שלוקח בהליכה אפילו את מיק ג'אגר בכל הקשור לאורח חיים פרוע.
המינגוויי הספיק בחייו להשתתף במלחמת העולם הראשונה, לסקר את מלחמת העולם השנייה, לשרוץ בברים מעושנים בטורונטו, פריז והוואנה, להתבודד ולצוד בספארי באפריקה ולזכות בפרס נובל לספרות ובפרס פוליצר על יצירתו המפורסמת "הזקן והים."
במקביל הוא הספיק להחליף ארבע נשים, חלקן מבוגרות ממנו (ואחת מהן כתבת לענייני אופנה), לנהל רומנים עם מוזות מתחלפות, להוליד שלושה בנים ולטפח, לקראת סוף ימיו, דיכאון והתמכרות לאלכוהול, שהובילו בסופו של דבר להתאבדותו בשנת ,1961 שבועיים לפני יום הולדתו ה־,62 באופן זהה לזה של אביו, קלרנס - ירייה בראש.
נכדותיו של ארנסט, בנותיו של בנו הבכור ג'ון, שמרו על מפלס דרמה גבוה לכל אורך המאה ה-,20 ומימשו את מה שהלך והסתמן כ"קללת המינגוויי." ג'ואן, כיום אמנית בת 60 המתגוררת באיידהו, לא רחוק מהבית בו בילה ארנסט המינגוויי את ימיו האחרונים, החלה לבקר במוסדות טיפוליים עקב בעיות נפשיות כבר כשהייתה בת .16 מרגו, שנמצאה מתה בדירתה בגיל ,41 בצמוד ליום השנה לציון מותו של סבה, התגלתה בצעירותה על ידי היזם ארול ווסטון, שהפך עם הזמן לבעלה הראשון, ופנתה, תודות לגובהה האימתני ויופייה המסנוור, לתחום הדוגמנות. הקריירה שלה נפתחה בחוזה ענק עם חברת תכשיטי היוקרה "פברז'ה" בתחילת שנות
בדומה לסבה ואחותה, גם היא סבלה מדיכאונות חוזרים ונשנים ובעקבותיהם - העלמויות וקמבקים. בשנת ,1990 באחד הקמבקים האחרונים, הצטלמה מרגו למגזין "פלייבוי" - מיתוג שהתגלה כשימושי לאחר שפשטה את הרגל ונאלצה להשלים הכנסה בסרטים ארוטיים סוג ב' וניהול קו ייעוץ כמגדת עתידות, לפני שמתה ממנת יתר של תרופות נגד אפילפסיה. גם מותה הוגדר כהתאבדות.
אימה של דרי, מיוריאל, האחות הקטנה והשחקנית שבחבורה, החלה את קריירת המשחק שלה בגיל ,15 בסרט "ליפסטיק", בו שיחקה לצד מרגו. בגיל 16 אף זכתה לככב ב"מנהטן" של וודי אלן, שם פניה היחודיים הוכתרו כ"אחת הסיבות עבורן שווה לחיות." למרות המועמדויות הרבות לפרסים להן זכתה בתחילת דרכה, הקריירה של מיוריאל דשדשה והתמקדה בעיקר בתפקידים שוליים בסדרות טלוויזיה נידחות. אפשר לומר בביטחון שהישגה המקצועי היחיד מהשנים האחרונות הוא ספר הזיכרונות שפרסמה ב־ 2004 תחת הכותרת ,a Memoir With Yoga Finding My Balance: בו היא מתארת את מאבקה בהפרעות האכילה ואת התחברותה ליוגה ומזון בריא.
מורשת מטלטלת וצבעונית שכזו יכלה לספק השראה לחמש פריס הילטוניות, אבל דרי המינגוויי, שמעדיפה את היצירות הרגישות של סקוט פיצג'ראלד על פני "למי צלצלו הפעמונים" הקלסי של סבא-רבה, לא מתרגשת מהייחוס האגדי. "אני יודעת שמשפחת המינגוויי הייתה די דפוקה, אבל יצאו מזה הרבה דברים טובים," אמרה לאחרונה היפיפייה בריאיון ל"ווג" הבריטי. "הלכתי לבית ספר יסודי על שם המינגוויי, אבל הייתי כל כך קלולס שלא הבנתי מה הביג דיל עם השם שלי. רק כשהגעתי לתיכון והמרצים התחילו להיבהל ממני, האסימון נפל. כיום, שם המשפחה שלי פותח לי דלתות, אבל אז אני חייבת להוכיח את עצמי הרבה יותר."
כמי שרגילה להישאל על דמות מגה-אייקונית שמעולם לא פגשה ולהידרש לדעה על קלסיקות שמעולם לא קראה, המינגוויי מתייחסת לעניין סבא-רבה בקלילות ובאירוניה. בהזדמנות אחת הודתה שעוד לא קראה את כל כתביו כי "הם נורא מדכאים," ובהזדמנות אחרת צוטטה כשהיא מתבדחת לגבי הסטייל המנצח של ארנסט, "לוק של דוב מחוספס כזה, אני מאוד בקטע של זה עכשיו."
המינגוויי, המתגוררת כיום בניו יורק, גדלה בחווה המשפחתית באיידהו, שם, בין רכיבה על סוסים לטיול בשדות, השקיעה בעיקר בשיעורי בלט. כשגדלה, התלוותה להוריה, מיוריאל השחקנית והיוצר הדוקומנטרי סטפן קריסמן (שהתגרשו בשנים האחרונות ), בנדודים בעולם בעקבות הסרטים שצילמו.
את שנות התיכון העבירה בלוס אנג'לס, שם דגמנה לסירוגין, ובגיל 18 התגוררה במשך שנה בלונדון ולמדה באקדמיה למשחק .Rada עם חזרתה לקליפורניה היא הופיעה בתפקידי משנה בסרטים זניחים, ביניהם, באופן אירוני, דרמת הנעורים "ההתאבדות שלי," העוסקת בנער שמחליט לתעד את התאבדותו.
2009 הייתה שנת הפריצה שלה כדוגמנית, כאשר בתחילת השנה ריקרדו טישי, מעצב הבית של בית האופנה "ג'יבנשי," סיכם איתה על הופעה בלעדית בתצוגה שלו בשבוע האופנה בפריז, חודשיים בלבד לאחר שהוחתמה בסוכנות הדוגמנות המובילה .Elite המינגוויי צעדה על המסלול פעם אחת בלבד, לבושה באחד הטרנדים המרכזיים של סתיו - 2009 חצאית עור שחורה.
טריק הבלעדיות היחצני, במסגרתו היא ישבה בשורות הראשונות של מגוון תצוגות מבלי לדגמן בהן, שכן היא "שמורה" ל"ג'יבנשי," התברר כהימור מדויק, שהקפיץ את "הנינה של" לדרגת הסחורה החמה שכל מעצב מעודכן חייב להצטייד בה. המינגוויי התייצבה לצד המעצב האמריקאי אלכסנדר וונג בטקס פרסי ה-,CDFA בעוד פרנסיסקו קוסטה, מעצב הבית של "קלווין קליין," חטף אותה כבת לוויה לאירוע הגאלה האביבי של תיאטרון הבלט האמריקאי שהתקיים בבניין המטרופוליטן אופרה.
עוד באותה העונה, המינגוויי לוהקה לקמפיין של "גוצ'י" לסתיו ,2009 ולסרטון הצגת קולקציית סתיו-חורף 2009 של "הלסטון," אותו בית אופנה אמריקאי שעם אביו הרוחני התהוללה מרגו המינגוויי
אי אז בסבנטיז. בסרטון, ששוחרר לתקשורת כאלטרנטיבה דיגיטלית לקונספט תצוגות האופנה (ושבהמשך הועתק בבוטות על ידי חברת ”הוניגמן“ שלנו), המינגוויי מנצלת היטב את שיעורי הבלט שקיבלה בילדותה ומקפצת על עקבים ברחובות ניו יורק. "לדרי יש את השילוב המושלם של אפטאון ודאון-טאון - מורשת אליטיסטית ושיק קולי," אמרה עליה תמרה מלון, נשיאת "ג'ימי צ'ו," שהצטרפה לצוות המנהלים של "הלסטון" לליהוק הסרטון.
להכרת המעצבים התלוו הטייטל המתבקש "איט גירל" ובאזז שקט אך עקשני בבלוגוספירה. המינגוויי עברה לתפוח הגדול, הפכה לדמות מוכרת בסצינה הניו יורקית והתחברה עם האנשים הנכונים, כמו מעצב האופנה אלכסנדר וונג, הדוגמנית ואשת החברה פופי דלוויגני והשחקנית בקה דיאמונד. בעונה האחרונה היא כבר פתחה את התצוגה של "טופשופ" בלונדון, נעלה את התצוגה של - House of Holland כבוד שהיה שמור עד כה לחברתו הקרובה של המעצב הנרי הולנד, אגנס דין, והופיעה על שעריהם של לא מעט מגזינים, כולל צילומי טופלס להפקה של ,Magazine V ברוח המסורת המשפחתית. ואם זה לא מספיק, הנינה האטרקטיבית נבחרה כפנים של "ולנטינו" לאביב-קיץ ,2010 וכן תצטרף לשחקנית סקרלט ג'והנסון בקמפיין ל"מנגו."
הסטייל של המינגוויי הצעירה, המאופיין במראה שכבות ושילובי פריטים יקרים של "בלמן" ו"רודארטה" עם בגדי בייסיק צנועים, אומנם אינו פורץ דרך, אך הוא זוכה להדים ברחבי הרשת, כולל תשומת לב מיוחדת המוענקת לצבע שיערה. המינגוויי עצמה אמרה פעם כי היא הייתה רוצה להיות גם סטייליסטית, והמעצב פרנסיסקו קוסטה העיד כי "דרי מבינה מה עובד ויודעת לשלב בלי להתאמץ."
סיפור מפורסם שהופץ על המינגוויי, ולאחרונה אף אושר על ידיה, מספר כי בקבלת פנים מישהו פנה אליה והציג את עצמו כסופר. בתגובה המינגוויי מיהרה להתלהב: "באמת? גם אמא שלי סופרת."! תצחקו כמה שתרצו, אבל אם להסתמך על האטיטיוד הרגוע של היורשת, הרקע המשפחתי המתוסבך שלה בכל זאת לימד אותה דבר אחד חשוב - מודעות בריאה לשבריריות של התהילה, שלא הייתה מזיקה לכל ה"בנות של," אלה שהיו לפניה ואלה שבטח עוד יגיעו אחריה. עצמות הלחיים והעיניים הכחולות יעשו את כל השאר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם