ראשי » סגנון » ניו אייג' » מסביב לקוסמוס

אצל טיוהר בטברנה: יובי מחפש הארה, פרק III

הדרך: ללא מסלול מובנה. מפת הדרכים: אותנטיות. הדלק: אמונה. האמצעי: מטוס לקוסטה ריקה. יובי עוזב את הכפור הלונדוני וממריא לפאצ'ה מאמה, כדי לצלול לתוך עיניו של טיוהר

הדבר המבלבל והכל כך מרתק בדרך להתעוררות הוא שאין בה מסלול מובנה. לצערי, אין גלולת פלא שאתה בולע ועיניך נפקחות. אתה מדריך את עצמך, ואני חושב שככל שיותר פשלות קורות בדרך, ככה יותר טוב. יש כוח חזק ביותר באמונות שלך: אם אתה מאמין במשהו, אתה תחווה אותו כמציאות. ואם אתה לא מאמין אז לא משנה אם אלוהים בעצמו יציע לך שלוש משאלות: אתה לא תוכל להכיל אותן.

לאורך כל החיפוש שלי, גם כשלא היו לי מילים להגדיר זאת, אותנטיות היתה מפת הדרכים שהובילה אותי אל הצעד הבא. יצאתי מתוך נקודת הנחה שאני מוכן ויכול ללמוד מכל דבר. הייתי מוכן לנסות כל טכניקה שהוצעה לי והייתי פתוח להקשיב לכל יצור שטען שיש לו משהו לחדש לי בתחום הרוח. בדרך כלל קיבלתי מהר, יחסית, תחושה חזקה אם זה נכון ואם כדאי לי להעמיק עוד.

הימים החורפיים בלונדון נעמו לי. התגוררתי בדירת סטודיו בשכונת קילבורן וניהלתי אורח חיים פשוט, שקט ובודד. הייתי קרוב לזמן תפוגת הוויזה שלי והתגבשה בי ידיעה עמוקה שאני חייב להמשיך ולנדוד, להעמיק במסע לשחרור התודעה. אחרי ההתבודדות הכל כך משככת שהייתי שרוי בה בשנה האחרונה, האמנתי שאני צריך למצוא סביבה עם אנשים משוגעים כמוני, שמקדישים את זמנם למציאת איזו "אמת נשגבת" - ולא לתשלומי משכנתא; חשבת שבסביבה כזאת יהיה לי נוח יותר לקפוץ ראש ולצלול פנימה.

באחד הימים ישבתי באינטרנט קפה לונדוני ופתחתי מייל שנשלח אליי מחבר בישראל. זו היתה הזמנה למסיבת טבע של די-ג'יי טיוהר. כשראיתי את התמונה שלו נזכרתי שלפני שנים, באחד הלילות בהם בהיתי בערוץ 8, הוקרן סרט דוקומנטרי על איזה כפר בקוסטה ריקה שחי בו גורו שנראה לי מסקרן ומוזר. התחלתי להניע את פלאי הטכנולוגיה, ומצאתי את האתר של פאצ'ה-מאמא. מהתמונות שהיו שם הכפר נראה לי יפהפה, ולאחר כמה בירורים על המקום, במהלכם שמעתי שוב ושוב את המילה "כת", החלטתי שזה המקום המושלם לנסוע אליו. איכשהו, תמיד כשמשהו או מישהו מעוררים באנשים התנגדות חזקה, זה רק מסקרן אותי יותר.
הגעתי לסאן חוזה, בירת קוסטה ריקה, ולקחתי מונית לווילת קבלת הפנים של פאצ'ה-מאמא. כבר בשדה התעופה העלה המעבר מהקור האירופאי לחמימות של מרכז אמריקה חיוך על פניי. עשיתי צ'ק-אין בווילה של הכפר וקיבלתי מיטה בחדר משותף עם שש מיטות. שם פגשתי לראשונה את קראנטי.
קראנטי

היה ברזילאי בן 40 פלוס עם שיער חלק וארוך, פנים שעברו הרבה וגוף של נער מתבגר.
הוא הציג את עצמו בעברית בתור "הצ'יף של קיבוץ האמזונס" והתחבב עליי מהרגע הראשון. הוא סיפר לי שטיוהר פגש אותו בברזיל ואחרי שהם טיילו מספר ימים באזור האמזונס, הוא הזמין אותו לתת סשנים על אסטרולוגיה בפאצ'ה-מאמא. קראנטי הזמין אותי להצטרף אליו לכנס השנתי של הריינבו, ובגלל שלא מיהרתי לשום מקום הסכמתי בשמחה.

לאחר נסיעה מטלטלת באוטובוס מקומי הגעתי עם "הצ'יף של קיבוץ האמזונס" לאזור הררי מוקף בנחל, ירקרק ויפהפה - לכנס הריינבו העולמי. קראנטי התגלה כמגנט של אנשים, ובכל מקום שבו הסתובב כולם הכירו אותו ורצו את תשומת לבו. בערבים הלכנו יחד למקום שקט, לשכב על הגב ולצפות בכוכבים. הם נצנצו בחגיגיות יתרה לאור העובדה שהירח היה חסר ופינה להם מקום. קראנטי התגלה כאיש שיחה מרתק, שקשקש המון על הכוכבים והדביק אותי בהתלהבותו.

התברר לי שלפני 20 שנה, כשעבד בעתודה הניהולית של בנק, גילה שהוא חולה בסרטן. אחרי שהרופאים שיגעו אותו באבחונים וסיממו אותו בתרופות, החליט לעלות להרים בברזיל ולהחלים לבד בבקתה מבודדת. ככה הוא מצא את עצמו עם המון זמן פנוי, חוקר ולומד כוכבים ומזלות. אחרי שהבריא החליט לצאת מגבולות ברזיל. הוא הגיע להודו שנים אחדות לפני הסתלקותו של אושו מהגוף, ולקח על עצמו שֵם סניאסי. בשנים האחרונות חזר לברזיל והביא לשם את סצנת הטראנס. הוא ארגן והפיק שם המון פסטיבלים.

עד אז שמעתי מעט מאוד על אושו. קראנטי, שאהב לדבר בצורה בלתי רגילה, חשף אותי לילה אחרי לילה לצ'יזבטים ולמעשיות רוחניות על נוודים, מורים רוחניים וכוכבים שמגלים עתידות. בתום שבועיים של שינה תחת כיפת השמים התשוקה לחזור לפאצ'ה-מאמא בערה בי, והחלטתי לעזוב. קראנטי חיבק אותי והודיע לי ברשמיות שכשיחזור גם הוא לכפר הוא יכין לי מפה אסטרולוגית. ושוב מצאתי את עצמי בטיול של יומיים וחצי באוטובוסים מקרטעים, מתקופת היבוסים, לקצה השני של קוסטה ריקה, לעבר הכפר האקולוגי הרוחני.

הגעתי מותש. איזה חבוב אחד מדנמרק לקח אותי לראות כל מיני זולות שבהן אוכל למקם את האוהל שלי, וערך לי סיור מודרך בכפר. לאחר שמצאנו מקום מבודד, רחוק כרבע שעה ממרכז הכפר, הקמתי את האוהל ששימש לי לבית בחודשיים הבאים. למרות הסאונה שהיתה בתוכו בשעות הצהרים, נפלתי לשינה עמוקה.

לצערי, טיוהר לא היה בכפר ואת השבועיים הראשונים שלי העברתי בהסתגלות ולמידה. המקומיים לא היו מוכשרים באירוח וזה די התאים לי, כי הרי הגעתי לשם לצורכי עבודה רוחנית עמוקה ולא לצורכי בילוי. בהדרגה סיגלתי לעצמי סדר יום שכלל מדיטציות דינמיות של אושו, קריאה מרובה, תנומות על הערסל וטיולים ארוכים ביער הקסום שעטף את הכפר.

אז השתלט על המקום באזזז שבישר שטיוהר נחת בקוסטה ריקה ויגיע לכפר בימים הקרובים. מאותו רגע כל האווירה התהפכה והתמלאה בציפייה והתרגשות מאוד חזקות וחגיגיות לקראת שובו.

באחד הבקרים שכבתי על הערסל, ובהיתי בקופים שהתרוצצו בשובבות על העצים מעליי. כשהסתתי לרגע את מבטי, עיניי הצטלבו בעיניו של טיוהר. חשמל עבר לי בכל הגוף. הוא חייך אליי והרגשתי ממוגנט, עד שהסיט את מבטו. זאת היתה הפעם הראשונה שראיתי אותו. הייתי הלום מתגובתי למפגש. לאחר שהתאוששתי מהאירוע המוזר התמלאתי תחושת ביטחון טובה על שהחלטתי לנסוע עד קוסטה ריקה. הרגשתי שזה המקום הנכון לצלול פנימה, לעבר השלב הבא בהתפתחותי.

ליובי מחפש הארה - הפרק הראשון
ליובי מחפש הארה - הפרק השני

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...