ראשי » סגנון » ניו אייג' » מסביב לקוסמוס

השליח: ראיון בכורה עם המורה הגרמני תומאס הובל

בגיל 19 הדממה קראה לו והוא החל לתרגל מדיטציה באופן ספונטני. עכשיו, לרגל ביקורו בישראל, תומס הובל מדבר עם עמיר פריימן על "ריפוי השואה" ועל צורות חדשות של קיום. הבשורה על פי תומאס

אם הייתם נתקלים בתומאס הובל ברחוב יכולתם לנחש, אולי, שהאיש הוא אמן או אדם בעל נטיות פילוסופיות רוחניות. יש בו עדינות, רגישות, קלילות ושמחה שקטה שעבודה רוחנית ותודעה ערה נוטות לפתח באדם.

ואמנם, הובל, מורה רוחני כבן 40 מגרמניה, הקדיש את חייו להתפתחות רוחנית - תחילה בעצמו ובשנים האחרונות ביחד עם אנשים נוספים. בדרך אינטואיטיבית לחלוטין, מבלי שהכיר אפילו את המילה "מדיטציה", החל הובל בגיל 19 לשבת בדממה למשך זמן מה מדי יום. הוא היה אז סטודנט צעיר לרפואה בווינה, חסר השכלה רוחנית או היכרות עם ספר, תרגול או מסורת רוחנית מסוג כלשהו. הוא, בפשטות, ביקש להעמיק אל תוך עצמו.

בהמשך, בזמן לימודי הרפואה, נתקל בספר של וילהלם רייך, ופנה לקרוא את יתר כתביו וללמוד את עבודת הגוף על פי שיטתו. בעקבותיו החל לקרוא ספרים של מורים רוחניים שונים. הוא הושפע מאוד מכתביהם של הפילוסוף האמריקאי קן וילבר ושל המורים ההודים שרי אורובינדו­­ורמאנה מהרשי, ותרגל שיטות שונות של יוגה, מדיטציה והתבוננות.

כשהגיע לגיל 26, התעורר בתומאס הרצון להקדיש את עצמו בשלמות לחקר פנימי, ולהעמיק את הבנתו. הוא החל בריטריט שנמשך בסופו של דבר ארבע שנים, בדירה של בת זוגו בצ'כוסלובקיה. "חשתי קריאה שנבעה מתוכי ושהיה עלי לציית לה", מספר הובל. "לעזוב את החיים הרגילים כדי ליצור מרחב עבור העבודה שהיה עליי לעשות. ישבתי שעות רבות במדיטציה מדי יום וחקרתי בעצמי מצבים ורמות שונות של תודעה. זה היה זמן של לימוד עצמי ושל היטהרות".

בתום ארבע שנים של התבודדות, שמע הובל על מורה רוחני מהאסכולה של אושו שהגיע לעיר, והלך לראותו. המורה, שהכיר בהבנתו הרוחנית העמוקה של תומאס, דיבר עליו בהערכה בפני האנשים שהיו סביבו, ותומאס החל לקבל הזמנות להרצות ולהנחות קבוצות. הקבוצות גדלו והפכו לכנסים, ועד מהרה הוא מצא את עצמו מדבר בפני קהל שמנה מאות אנשים. בשנת 2008 ייסד תומאס את "האקדמיה של מדע הפנימיות", אותה הוא מתאר כ"מרכז מחקר של מיסטיקה לאלף השלישי, בו חדשנות, התפתחות האנושות והידע הנצחי חוברים יחדיו". אלפים השתתפו בקבוצות ובסדנאות שהנחה תומאס במשך השנים, אבל הוא אומר כי רק כמה מאות מהם באמת מחוברים לעבודתו, ועשרות בודדות בלבד מביניהם עובדים איתו באופן צמוד.

בשנים האחרונות חולק הובל את חייו בברלין עם האמנית הישראלית המוערכת יהודית סספורטס.
הוא אומר שמאז ומעולם חש קשר חזק לישראל, שהתחזק עם ביקוריו התכופים כאן בעקבות סספורטס. "אך ביקור זה שלי בארץ שונה מהקודמים", הוא אומר, "כי אני מרגיש שעכשיו מתחילה העבודה שלי כאן". תומאס הגיע לארץ לפני מספר ימים וישהה פה כשבועיים, תחילה עם קבוצה של כשלושים מתלמידיו האירופאים ואחר כך כדי לפגוש פה אנשים ולהעביר ערבים פתוחים לקהל.

את המניע לשמש כמורה רוחני הוא מגדיר כ"אהבה עזה ורצון לתת השראה לאנשים אחרים. בנוסף לכך, מסיבה כלשהי נופלת עליי בהירות מסוימת כשאני מדבר עם אנשים בסיטואציה קבוצתית. הקדשתי זמן רב לחקירה עצמית של התעוררות והתפתחות רוחנית, וגיליתי שיש להן מעין מדע פנימי, שאותו אני רוצה לחלוק עם אחרים."

אבל איך אתה תופס את מטרת החיים הרוחניים והתרגול הרוחני?

"אני חושב שעלינו להיות זהירים כשאנו מגדירים מטרה, במיוחד בסביבה קפיטליסטית, בה אנשים נוטים לחשוב על מטרות כעל 'דבר מה שאוכל להשיג לעצמי', וזו ממש לא הגישה הנכונה כלפי חיים רוחניים ותרגול רוחני. אבל עכשיו, כשהבהרתי זאת, אני יכול לומר שמטרה אחת היא להפוך מודע להתניות הישנות שאנו מזדהים עמן ולהתעלות אל מעבר להן, כדי לגלות צורות חדשות של קיום, רחבות ופתוחות יותר מאלו שאנו כבר מכירים. כתוצאה מכך אנחנו גם מגלים את הקרקע הנצחית של החיים,

וחשוב יותר, את הדחף היצירתי שמאחורי כל מבני התודעה.

"לקבוצות רוחניות ולדרכים רוחניות רבות יש משיכה עזה לריקות ולדממה, אבל הדבר שהכי מעניין אותי הוא כיצד ניתן לבטא את הדממה שבתוך התנועה ואת התנועה שבתוך הדממה. במילים אחרות, אני מעוניין לא רק בגילוי הרובד העילי של מי שאנחנו, שהוא מודעות נצחית, אלא גם כיצד הוא מתבטא בחיים, מרגע לרגע, ואיך הוא מופיע בתהליך היצירתי או האבולוציוני של החיים ובכל הרמות והמבנים שנובעים מתוכו."

שמעתי שאתה שם דגש חזק על אינטגרציה של כל חלקי האישיות, כך שאף חלק לא נותר מאחור - אם אפשר לומר זאת כך.

"כן, ואני מדבר על אינטגרציה של חלקי האישיות שמופיעים בחיי היומיום שלנו, כיוון שאלו הם החלקים שבאמת חשוב לחבר. אני לא זקוק לעשר שנים של חיטוט וחיפוש אחריהם, כיוון שהם מופיעים במצבים יומיומיים, בדינמיקות של היחסים שלי עם אנשים, בכל פעם שאני נתקל במכשול, בכל פעם שאני מתחיל לפעול באופן לא מודע כלפי אנשים אחרים ומבחין בכך. בכל מקרה כזה עליי להתבונן במה שקורה.

"כמו כן, הניסיון שלי הוא שבדרך כלל, כשאדם מספר לי שהוא נתקל בקיר בחייו, אני מוצא שם פוטנציאל התפתחותי שנתקע. יש שם פוטנציאל שלא הצליח להיפתח, שלא הצליח לבטא את האינטליגנציה הטבועה בו, וזה יצר מתח במערכת הגופנית והנפשית. כך שאספקט אחד של העבודה שלי הוא שחרור האינטליגנציה ההתפתחותית שקיימת בשלבים שכבר עברנו, אלא שהיא נותרה חסומה ולא באה לידי ביטוי. אתה מבין מה אני אומר?"

אני חושב שכן. אתה יכול לתת דוגמה לכך?

"בהחלט. ניתן להשוות זאת לעץ שמתחיל לצמוח מתחת לגג של מוסך, ואז פורץ מתוכו וממשיך לצמוח לשמיים. אתה לא צריך לכוון את העץ כיצד לצמוח – האינטליגנציה של העץ עצמו יודעת כיצד עליו לצמוח. אבל העץ זקוק לתנאים המתאימים כדי להביא לידי ביטוי את האינטליגנציה הזאת. באותו אופן, אם אתה חי בסביבה ובמבנים תרבותיים שתומכים בביטוי של האינטליגנציה שבך, אתה תהיה אדם מאושר, יצירתי ומלא אנרגיה.

"אבל אם המערכות הללו לא תומכות באספקטים מסוימים של האינטליגנציה שלך, אז היא לא תבטא את מלוא הפוטנציאל שלה. במקומות שבהם היא נתקעה ונחסמה אתה תחוש את היעדרה מחייך, בדרך כלל כאי התאמה בין המחשבות והרגשות שלך לבין המצבים בהם אתה נתקל. לפיכך, בכל פעם שאנו מוצאים אי התאמה כזו בעצמנו, פירוש הדבר הוא שקיים שם פוטנציאל התפתחותי תקוע, לא מודע, שקורא לנו להבחין בו ולשחרר אותו.

אני אוהב את העובדה שאתה לא מדבר על פתרון בעיות כדי שנוכל להיות נורמליים, אלא על שחרור פוטנציאלים כדי שנוכל להיות יותר מנורמליים. זהו מניע שונה מאוד לחקירה עצמית.

"נכון. אם אני יודע שהמתח שאני חש בנפשי לא מצביע על משהו שלילי, אלא על אינטליגנציה שרוצה לצאת לחופשי, שקוראת לי לשחרר אותה כדי שתוכל לתרום לחיים, אז אעשה ברצון כל שעלי לעשות כדי לשחרר אותה. לא בגלל שאני רוצה להרגיש טוב יותר, אלא מפני שזו תהיה תרומתי לאנושות, ואני אפילו חש שזו חובתי לעשות זאת."

האם נראה לך שאזורי הצל האלו, הפוטנציאלים החסומים, נקבעים בעיקר על ידי ההיסטוריה האישית שלנו או על ידי התרבות שבה גדלנו?

"אני סבור שעל ידי שניהם. ההיסטוריה האישית וההיסטוריה התרבותית משולבות זו בזו באופן כה הדוק, וההתניות האישיות מושפעות בעוצמה כה רבה על ידי התרבות, עד כדי שלרוב קשה מאוד להפריד ביניהן. אני חושב שעלינו לבחון מחדש את האבחנות שמפרידות בין האספקטים הפסיכולוגי, התרבותי והרוחני - וליצור מפה שהפיצולים הללו לא מתקיימים בה.

"אני גם סבור שאנחנו מתקדמים לעבר הרמה הבאה של תובנה קולקטיבית, שתעסוק בעיקר באינטגרציה ובהתמרה של הצללים שלנו לכדי מבנה בריא יותר של החברה. נראה לי שזהו תהליך שמופיע כעת בעוצמה בתודעה האנושית, ושהוא יתרחש ברמה קולקטיבית. אנחנו רק צריכים לטפל בחסימות שקיימות ברמות הנמוכות יותר של האבולוציה כדי שנוכל להתקדם לרמות הגבוהות יותר, אחרת תמיד נימשך אחורה."

איך אתה רואה את זה בא לידי ביטוי ביחס לנאציזם ולשואה?

"ברור שבגרמניה יש צל קולקטיבי חזק, שבא לידי ביטוי במספר גדול של בני אדם. בסדנאות שעשיתי הוא הופיע שוב ושוב, בדרך כלל בתום יומיים שלושה של עבודה אינטנסיבית, ואני הבנתי שעליי להתמודד איתו בגדול. לשם כך יצרתי אירוע שאני קורא לו 'ריפוי השואה', והשנה אנחנו עומדים לערוך אותו בפעם הרביעית בגרמניה, בנוכחות כאלף משתתפים. מה שקרה בגרמניה הוא כל כך קשה, שנדרשת המון עבודה רק על מנת להתחיל להתמודד איתו. אבל אין לי ספק שבגרמניה אנחנו לא יכולים לחפש התעוררות רוחנית ובו בזמן להזניח את החלק הזה. זה לא יעבוד. אנחנו צריכים להתבונן בו, וזהו חלק בלתי נפרד מהמסע הרוחני שלנו."

אני שואל את זה גם בגלל הקשר בין השואה לבין הקמת המדינה שלנו, וגם משום שלישראל יש את הצל שלה – העובדה שנישלנו את תושבי הארץ הזאת והשתלטנו על אדמתם, בין אם זה נעשה מסיבות מוצדקות ובין אם לא.

"כן, אני חושב שאנחנו לא יכולים להתעלם מהקשר הקרמתי בין הקמת מדינת ישראל לבין השואה, וגם בין הקמתה והעובדה שתושבים ערבים רבים עזבו את בתיהם ונהפכו לפליטים. אבל קיימים גם מרכיבים רבים וחשובים אחרים, שהופכים את המצב כאן למורכב מאוד. יש לך פה מדינה מודרנית ומאוד צעירה – העם הישראלי נוצר בעצם רק ב-60 השנים האחרונות, ממהגרים שהגיעו וממשיכים להגיע לכאן מכל רחבי העולם. ועם זאת, יש לכולכם תחושה חזקה של שייכות למקום, של היותכם משפחה אחת. יש לך מצב של מלחמה מתמשכת, כשברקע נמצאות הדתות הגדולות – יהדות, נצרות ואסלם, ונוספת לכך העובדה שישראל נמצאת במרכז תשומת הלב של העולם. כל זה יוצר מצב מורכב מאוד.

"אם נצליח להבין את הדחפים האבולוציוניים שרוצים להתבטא באנושות ואת תפקידם ביצירת תודעה תרבותית קולקטיבית, הסכסוך הישראלי-ערבי יתחיל למצוא את פתרונו. ואם נצליח להשיג זאת בישראל, אז נוכל להשיג זאת בעולם כולו. אני חושב, לכן, שזהו מקום מאוד מעניין ומאתגר, ושאם נצליח לעשות שינוי בישראל האנושות כולה תרוויח מכך הרבה."

בגלל המורכבות הגדולה הזאת, האם לא עדיף פשוט לעזוב את ההיסטוריה מאחור ולהתחיל ליצור עתיד שונה וחדש, בלי שום קשר למה שקרה קודם?

"אני חושב שיש אמת מסוימת בכך, כי אנשים שיוצרים נתיבים חדשים של תודעה בעולם – כמו עסקים חדשים, שיטות חינוך חדשות ושיטות פוליטיות חדשות – יוצרים אפשרויות שכוח המשיכה שלהן גדול מזה של הנתיבים הישנים. זה מאוד מאוד חשוב. ועם זאת, אני חושב שאנחנו צריכים גם לזהות את המקומות בהם אנרגיה התפתחותית לכודה בלא מודע, כיוון שקיימת בנו משיכה מגנטית חזקה למקומות האלו, והם שואבים הרבה מהאנרגיה שלנו. עלינו לעשות את שני הדברים – לתמוך באנשים שהאנרגיה שלהם משוחררת ויכולה לזרום קדימה ולהביא לידי ביטוי פוטנציאלים עתידיים, ובאותה עת גם לפנות את הסלעים הגדולים שבנהר, כדי שלא יאטו או יחסמו את הזרימה."

ביום ב' ה-1 בפברואר בשעה 19:00 יתקיים ב"אינטגרל דוג'ו" ברח' האחים מסלאויטה 7 בת"א, מפגש עם תומאס הובל. לפרטים: טלפון: 03-5624164  ובדוא"ל

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...