ראשי » סגנון » ניו אייג' » מסביב לקוסמוס

חתול המוות: החתול שיודע מי הולך למות

הוא פותח את הבוקר בסריקת החולים במחלקה הגריאטרית, בה הוא מתגורר. מי שבחר להתכרבל בחיקו הוא זה שמותו הוא הקרוב ביותר – בדרך כלל עניין של שעות ספורות. זהו אוסקר, יותר מלאך מחתול

למראית עין אוסקר הוא חתול מהסוג שכולנו רגילים לראות בין פחי הזבל ברחוב, ובמקרים מוצלחים יותר על הספה בבית. הוא אפור מנומר ולבן, לא מאוד חברותי, אבל מפורסם הרבה יותר מכל החתולים האחרים.

אוסקר התפרסם לראשונה ב-2007 בקרב הקהילה הרפואית, בזכות כישוריי הסיעוד שלו. הוא היה אז בן שנתיים וחי במחלקה לחולים דמנטיים בבית חולים שיקומי בפרובידנס, רוד איילנד, לאחר שאומץ שם כגור. לאחרונה יצא לאור ספר שמוקדש כולו ליכולותיו יוצאות הדופן.

ד"ר דיוויד דוסה, רופא גריאטר ופרופסור באוניברסיטת בראון, שם לב שאוסקר יודע לפני כל אנשי הצוות הרפואי מי עומד למות. הוא כתב על כך מאמר שהתפרסם בכתב העת לרפואה של ניו אינגלנד. דוסה מתאר במאמר כיצד אוסקר מתעורר בבוקר על השולחן בעמדת הרופאים במרכז המחלקה, סורק את השטח בעיניו ומחליט אצל מי יתכרבל היום. הוא מתעלם בעיקשות מחולים שעדיין נותר להם זמן לחיות ומתמסר רק לאלה ששעותיהם ספורות.

בעקבות המאמר בכתב העת הרפואי, התפרסמה כתבה על אוסקר בעיתון People. מתואר שם אחד המקרים שבו ידע הצוות הרפואי בזכות אוסקר מתי לקרוא למשפחה של החולה העומד לסיים את חייו. מריון מק'קולוך, למשל, הייתה בתרדמת במשך שבוע כאשר החתול קיפץ אל מיטתה, התחכך בה וגרגר בשביעות רצון. כעבור כשעתיים מריון נפטרה, בגיל 84. מקרים כמו זה חזרו פעם אחר פעם, עד שבבית החולים הכירו בכך שההתנהגות של החתול היא מנבא מדויק כמעט לחלוטין של הסוף הקרוב.

הספר של דוסה יצא לאור אחרי חמש שנות "עבודה" של אוסקר במחלקה שבמהלכן, לדברי הרופא, החתול לא טעה כמעט מעולם, ויותר מכך – לא פעם הוא הוכיח לאנשי הצוות הרפואי שהם טועים. לדברי דוסה, אוסקר זכה ב"מתנה": "המתנה של אוסקר היא טיפול רחום. הוא מלמד בכך שהוא משמש דוגמה: הוא חובק את רגעי החיים שרבים כל כך מאתנו מתרחקים מהם".

אוסקר משוטט לו במחלקה, מתעלם מאנשים חיים, ואם דלת של אדם שעומד למות נסגרת בפניו, הוא שורט אותה ומבקש להיכנס. במקרה מסוים, כשאחת האחיות הניחה אותו במיטה של חולה שהצוות חשב שעומד למות, אוסקר עזב את המקום והלך לשבת לצדו של מישהו אחר בחדר אחר. החולה שאוסקר בחר בו מת באותו

ערב, ואילו החולה האחר נותר בחיים יומיים נוספים. בבית החולים חיים חמישה חתולים נוספים, שאף אחד מהם לא מגלה את הכישורים של אוסקר.

בספרו "ביקורי רופא עם אוסקר", ד"ר דיוויד דוסה אינו מציע הסבר מדעי לכישורים של החבר השעיר. הוא חושב שמדובר ביכולת דומה לזאת שיש לכלבים, שיש הטוענים שהם מסוגלים להריח סרטן ולזהות גופי קטון, שהם ביוכימיקלים בעלי ריח ייחודי שמשתחרר מתאים מתים.

קרובי משפחה וחברים של המתים שמחים על נוכחותו המנחמת של אוסקר, ולדברי ד"ר דוסה הם אפילו מודים לו לעתים במודעות האבל שהם מפרסמים בעיתונים. הם פשוט שמחים שמישהו, אם לא הם עצמם, היה ליד יקירם בשעותיו האחרונות.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...