אל תשבו שבעה על לסביות: אוהד אזרחי משיב לרב פרומן
בדור הזה נחשפת לא רק תורת הנסתר, אלא גם נטיותיו המיניות של האדם. ואם כזה הוא האדם – מה זה אומר על אלוהים? ר' אוהד אזרחי משיב לר' מנחם פרומן שהמליץ להוריה של לסבית דתייה לשבת עליה שבעה
אני רוצה לחלוק כאן על דבריו ועל דעותיו של הרב פרומן, ולומר: לא היחסים בין איש ואישה הם עיקר החיים, אלא האהבה! האהבה היא עיקר החיים.
כשאין אהבה הופכים הרי היחסים שבין איש ואישה למערכת של ניוון הדדי, למוות פנימי של הנפש, לכלא של הנשמה, ולאסון שמשום מה התרגלנו לראות אותו כלגיטימי. "העיקר שהם נשואים", יגידו הרבנים והדודות, ויעלימו עין ממות הנשמה במערכות נישואין מנוונות רבות מספור, שרבות מהן קיימות בתוך עולמם שלהם, בעולם הדתי, הישיבתי, ומחוצה לו.
אני רוצה לומר את מה שבעיני הוא מובן מאליו: כשיש אהבה אין זה חשוב מה מינם של האוהבים. תמיד זוהי חגיגה גדולה, נפש האוהבים פורחת, והעולם כולו נשכר מכך.
כשאני אומר את הדברים הללו אני מסתמך דווקא על ספר הזוהר, אשר טוען שיש מילה אחת בת ארבע אותיות שהיא הקדושה מכולם. היא כה קדושה, עד שעולמות עליונים ותחתונים תלויים בה. היא כה קדושה, עד שאפילו השם הקדוש של ה' בן ארבע האותיות י-ה-ו-ה תלוי גם הוא בה. ומהי אותה מילה קדושה בת ארבע האותיות הקדושות? "אל"ף, ה"א, בי"ת, ה"א" אומר הזוהר: אהבה.
שימו לב: אלו אינם דברים שכתב איזה רבי היפי בשנות השישים, אלא דברים שכתבו המקובלים שחיברו את הזוהר במאה הי"ג בספרד. ויש להבינם לעומקם: שם ה' תלוי באותיות המילה "אהבה", ומשמעות הדבר היא שהאהבה היא השורש העמוק של הקיום, העומד למעלה אף מהדתיות עצמה. מעל הכרת האל דרך שמו הקדוש נמצאת הכרת האחדות, המופיעה בנפש דרך חוויית האהבה.
הרב פרומן, כידוע, מנסה כבר שנים רבות להשכין שלום באזורנו, ובמסגרת זו אף נפגש פעמים רבות לא רק עם יאסר ערפאת, אלא אף עם השיח' אחמד יאסין, אביו הרוחני של החמאס. לדעתו של ר' פרומן ישנה שפה משותפת לאנשי הדת, המוסלמים והיהודים, ועל בסיס זה ניתן לייסד שלום במקום לחרחר מלחמה. ובכן, אני בטוח שאכן יש הסכמה בקרב אנשי הדת של החמאס לדעותיו של פרומן ביחס להומואים ולסביות, והם אפילו יהיו מוכנים לעזור קצת בצדדים הפרקטיים הקשורים לעניין השבעה.
מה שחבל לי זה שהאיחוד הדתי בין רבנים ושיח'ים מופיע על בסיס השמרנות המשותפת,
וכך כתב השיח': "לבי נעשה מסוגל לכל צורה: הוא כר מרעה לאיילות, מנזר לנזירים נוצרים, מקדש לפסלי האלילים. הוא הכעבה של עולי הרגל המוסלמים, הוא לוחות הברית וספר הקוראן. אני הולך בעקבות דת האהבה! לאן שגמל האהבה יישאני – זאת דתי וזאת אמונתי". [אבן ערבי, תרג'ומן אל אשוואק]
איזה דברים נפלאים! עם כל היכרותי עם הספרות הרבנית לדורותיה, לא זכיתי למצוא קטע דומה לזה של אבן ערבי ברמת הפתיחות שלו ובהצהרה שדתו האמיתית היא דת האהבה, וזה לא ממש חשוב אם היא לובשת צורה מוסלמית, נוצרית, פגאנית או יהודית. אני שותף לאבן ערבי, רוכב ומקרטע בעקבותיו על גמל האהבה. משום כך אני בוחר לחתן זוגות שאוהבים זה את זה, ולא אכפת לי אם הם בני אותו מין או בני אותו עם, או לא. מה שמשנה זה אם יש קשר עמוק של אהבה בין נשמותיהם.
ועוד דבר הייתי ממליץ להפנים: זה נכון שהשלמות נתפסת בתורה כאיחוד של זכר ונקבה. בסיפור הבריאה הלא נאמר: "זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם". אבל – וזה אבל גדול – ההבנה הקבלית של הדברים איננה מצמצמת את הזכר לגבר דוקא, ואת הנקבה לאישה. בכל אחד מאיתנו יש גם זכר וגם נקבה, ולמען האמת בכל מפגש של זוג הומואים או לסביות שיש בו משיכה מינית, אחד מבני הזוג מגלם באופן טבעי אנרגיה זכרית יותר והשני מגלם אנרגיה נקבית יותר. לכן יש שם משיכה, ולכן מבחינה פנימית גם שם מתקיים האיחוד הקדוש של זכר ונקבה.
אכן, לפעמים דווקא הקבלה יכולה להמציא מזור לבעיות שללא הבנה קבלית של הסוגיה נתקעים אנשי ההלכה ברובד החיצוני של הדברים, שבו נוצר הקונפליקט, ולא מוצאים פתרון. אבל כמו שאמר אלברט איינשטיין – הפיתרון נמצא תמיד ברובד אחר מהרובד בו נוצר הקונפליקט.
אני מצדיע בהזדמנות זו לרב בני לאו, שהתראיין באתה תכנית והזדעק כנגד דעותיו של פרומן. אני מצדיע לו על הבנתו האנושית הפשוטה, שמשיכה של גבר לגבר או אישה לאישה איננה מחלה (כדברי רבה של צפת, שגם הוא הביע את דעתו בעניין) ולכן אין היא זקוקה לרפואה, ואיננה גם משהו שניתן "להתגבר" עליו ולהתאהב בבן המין השני. היא פשוט מציאות, ועם המציאות לא מתווכחים, אלא מנסים ללמוד אותה בענווה ולראות מה יש לה ללמד אותנו.
לא מעט פעמים באו אליי בחשאי אנשים מהמגזר הדתי, שאולצו על ידי מוסכמות החברה להתחתן עם אישה, למרות שבאמת הם נמשכים לגברים. עבורם, לחיות עם אישה זה ממש סיוט! גם עבור האישה זה סיוט לא קטן, כמובן, לחיות עם גבר הומוסקסואל שכפו עליו לחיות איתה בגלל מוסכמות חברתיות שמרניות. הנורא הוא שעל הסיוט המתמשך הזה לא יושבים הרבנים שבעה ואפילו לא "שבעה נקיים". את הסיוט הזה הם מוכנים לטאטא מתחת לשטיח, ולהעמיד פנים שהכול ממש נהדר, "שידוך משמיים". וזו הרי צביעות נוראה ואכזריות גדולה מאד.
כלומר, ההומואים הללו למדו להימשך גם לנשים, והלסביות למדו להימשך גם לגברים. הם הפכו לביסקסואלים. למה? כי בניגוד לדעתם המלומדת של רבנים רבים, משיכה מינית לבני אותו מין איננה סטייה כלל ועיקר מטבע האדם. להיפך, בני האדם הם יצורים מיניים עד מאד, וללא תכנות חברתי של איסורי טאבו היינו כולנו נמשכים מדי פעם לבני שני המינים.
מן הסתם, היתה לנו העדפה כזו או אחרת, אבל בטבע האדם קיימת המשיכה לכל מה שמשדר אנרגיה מינית, המקוטבת לאנרגיה שיש בי באותו זמן. אם יש בי אנרגיה נקבית אמשך לאנרגיה זכרית, ואם יש בי אנרגיה זכרית אמשך לאנרגיה נקבית. זהו טבע האדם מבחינה מינית, ואינני הראשון לומר זאת. לכן, כשהומו עובר תהליך רוחני ונפשי עמוק שבוחן את החסימות והפחדים שלו וכולי וכולי, הוא עשוי למצוא עצמו נמשך גם לנשים פתאום, אבל היות ובטבעו מצויה האפשרות להימשך לבני שני המינים – המשיכה לנשים לא תבוא במקום המשיכה לגברים, אלא תתווסף עליה, וכן להיפך אצל לסביות.
בקיצור, לדת הכתובה יש בעיה רצינית של התנגשות חזיתית בין הקודים השמרניים שלה ובין המציאות הגאה שטופחת על פניה. היא היתה מעדיפה לסתור על לחיי החד-מיניים ושיסבלו בשקט, כפי שסבלו במשך דורי דורות. בשקט ובבושה. אבל ברוך השם ותודה לאל, כשם שתורת הנסתר מתגלה בדורנו ואי אפשר לעצור אותה, כך נסתרות הנפש ונסתרות החברה מתגלות, ואי אפשר כבר להכניסן חזרה לארון. מה שנותר זה רק להתבונן בענווה בבריאה אותה ברא הבורא – בריאה שוקקת חיים, מינית, אירוטית, הומואית, לסבית והטרוסקסואלית גם יחד – ולזכור שבצלם אלוהים ברא את האדם. ואם האדם ככה - מה זה אומר על האלוהים?
ואולי המושגים הדתיים שלנו הם שצריכים להשתנות, כפי שהציע הרב קוק בסוגיות דומות, ולא הטבע? שהרי ידוע אצל המקובלים כבר מזמן שהמילה "הטבע" שווה בגימטריה "אלוהים".
רבי אוהד אזרחי עומד בראש הגן – בית הספר לאהבה וקבלה. הוא מוסמך לרבנות על ידי רבי זלמן שחטר-שלומי שליט"א, וחיבר מספר ספרים ומאות מאמרים בהגות קבלית חדשה.
לשם הבהרה: ר' אוהד אינו נמנה עם הקהילה הגאה, אך תומך במאבקם הצודק לחיות חיי אהבה מלאים ושמחים כאחד האדם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם