ראשי » סגנון » אופנה ועיצוב » אופנה

לא כשרות לפסח: דורית בר-אור ואילנה ברקוביץ' פותחות פה

הן רוצות להיות האישה הקטנה והכנועה, הן חושבות ש-48 ק"ג זה המשקל האידיאלי ובבוטיק האקסלוסיבי שהן משיקות הן מתכננות להיות אכזריות. דורית בר-אור ואילנה ברקוביץ'

לפעמים כל מה שצריך בשביל , צ'יזבט עסיסי הוא כמה גלונים של אלכוהול. עובדה: לדורית בר-אור ואילנה ברקוביץ' יצאו מזה אהבה חדשה וקעקוע משותף. "היינו במסיבה בירושלים והייתה מוזיקה מזעזעת, אז תקלטתי", משחזרת ברקוביץ'.

בר-אור: "והייתה שם חבורת רגאיי. מובן שתוך שנייה הם אחים של אילנה. לא, עם הראסטות והג'יפה - ישר עליה. להקיא!".

ברקוביץ': " היינו שיכורות. מאוד. שמתי את השיר 'אבסולוט בגינרס' של דיוויד בואי, התחלנו לצרוח. תוך שנייה אמרנו 'וואו, בואי נעשה קעקוע של אבסולוט בגינרס'. טוב , היינו באמת שיכורות".

בר-אור: "לא, כל האלכוהול? כמויות. עד עכשיו הקלוריות בתחת שלי. אני חושבת שגמרתי בהקאה".

ברקוביץ': "הקאתי כל הלילה. מאז שילדתי את הילל לא יצא לי להקיא מאלכוהול כמו בערב ההוא. שבוע אחר כך שתינו היינו מקועקעות".

בר-אור: "אני לא זוכרת כלום, אבל אם אפשר היה להתחתן באותו ערב גם היינו מתחתנות".

ברקוביץ': "נפתחנו אחת לשנייה. הייתה ממש התאהבות".

בר-אור: "את קולטת שאני מאוהבת באילנה? היא מספרת איך הכרנו ואני כולי אושר. אנחנו נשואות, כבר אין לנו קראשים על גברים. מה נשאר? קראש אחת על השנייה. וזו פעם ראשונה שיש לי חברה שאני יכולה להחליף איתה בגדים".

ברקוביץ': "גם אני. ואני הכי קמצנית. לא מלווה. חצי מהארון של דודו אצלי".

בר-אור: "אנחנו לא מדברות על זה, אבל כרגע, כל אחת מתפוצצת מבפנים ממה שהשנייה לובשת. מחר את כבר רואה כל אחת עם הבגדים שהשנייה לובשת. אנחנו אותה מידה, אותו טעם. כשאני הולכת לקנות, אני קונה שניים אותו הדבר".

ברקוביץ': "ווי'ר אין לאב, מה לעשות".

אז זהו. באמת אין מה לעשות: בר-אור וברקוביץ' - להלן, הצמד ברקו ודודו - הן אייטם זוגי מבעבע, כולל הטוטאל לוק שמאפיין זוגות טריים, מהמבטים הדביקים ועד לגרופיות קיצונית (דיאלוג לדוגמה - ברקו: "את נראית מהמם". דודו: "סתמי. איזה מהמם. תסתכלי על הפרצוף". ברקו: "מה, מהמם". דודו: "עולב! את מהממת"). בהתאמה , שיחה משותפת איתן היא חתיכת אירוע פח"ע מקסים. בר-אור מציגה דרמות, ברקוביץ' משתתפת בכיף בהצגה. בר-אור פותחת ג'ורה. ברקוביץ' מחממת בכיף את הגזרה. ביחד, מדובר בחטא ועונשה, או בהצגה שוברת קופות. תחליטו אתם.

שנים שהן משתכשכות לכם בתודעה, כשחקנית (בר-אור) וכמגישת טלוויזיה (ברקוביץ'). שנים הן מפגינות בלוטות טעם אנינות במדינה בה החוטיני מסתיים הרבה מעל קו הג' ינס הנמוך מדי. עכשיו, הן מאחדות כוחות. התוצאה: "אבסולוט בגינרס", בוטיק לאופנה עילית שנפתח השבוע בתל אביב, עם קונספט שלא נראה בישראל. והזבניות החמוצות בכיכר המדינה מוזמנות לאכול אבק, ואת כובע הפיליפ טרייסי שלהן - הפאוור קאפל הזה לא יעשה להן חיים קלים.

ובעצם, גם לא לכן. כדי לשים רגל במקדש של השתיים תיאלצו לעבור סלקציה אכזרית: המיקום חסוי, הכניסה בהזמנה מראש והפריטים נראים אש (השתיים לובשות אותם

בתמונות ההפקה שבכתבה זו, להתרשמותכם ). המאושרות (והעשירות) שיגיעו לצד הנכון של הדלת, יזכו לטיפול פרטי מהשתיים, שיכלול בין היתר ייעוץ, סטיילינג, שמפניה ותפירה אישית. בר-אור, שכבר שלחה ידה בעבר בעיצוב אופנה, יצרה את הקולקציה יחד עם המעצבת ליאורה טרגן ("היא גאון!"). לצד הקולקציה שלהן, אפשר יהיה למצוא אקססוריז שהשתיים מייבאות ושאר תופינים. ברקוביץ', מצידה, שותפה לבחירת הפריטים ואחראית לקשרים עם הלקוחות בחו"ל (רוב הקולקציה מיועדת ליצוא). יותר קל לבקע את האטום מאשר לסחוט מהשתיים פרטים זניחים כמחירים, קו אופנתי וכתובת מדויקת.

נגישות? שיווקיות? זה הכי 2004. "אף אחד לא רואה את הבוטיק לפני הפתיחה", מתעקשת בר-אור. "מה הגאונות? אנחנו מפרסמות משהו בלי לפרסם אותו. אין כתובת, אין כלום. זה היופי ".ברקוביץ': "אנחנו יוצרות באזז על משהו שאף אחד לא יוכל לגעת בו. סתם. זו לא חנות קש. נחשוף רק שהיא בנוה צדק, שאנשים לא יקראו ויגידו שאנחנו לא עושות כלום". בר-אור: "שיגידו. כל הגישה והסודיות זו הצהרה: רוצות אופנה? תקבלו אופנה. יש בזה הרבה הומור. וגם בבגדים. אנחנו טובות במה שאנחנו עושות כי אנחנו באות מצד אחד מהמקום של ההערצה הכי רדודה ומפגרת ומצד שני, עם הומור".

נראה מיותר להציג את בר-אור וברקוביץ'. אבל למי שלא נשם כאן בעשור האחרון, הנה כמה נקודות חובה: ברקוביץ' התפרסמה לראשונה בגיל 18, כנערתו של אביב גפן, מיתוג מנג'ס שמסרב להרפות ממנה שנים אחרי גירושיהם. ברזומה שלה הנחיה (בין היתר ב"הכספת", " תוצרת הארץ") ומשחק בטלוויזיה ("הבורגנים", " כוכב זורח מעל הלב" ועוד). כרגע היא מנחה ב"וואי בעשר", שם היא מתפקדת בקוליות כרס"ר סטייל. לברקוביץ' תמיד הייתה אובססיה לאופנה. היא עשתה סטיילינג במדור "הצעקה האחרונה" במקומון "העיר" (שיצרו נילי לנדסמן ותמר קרוון), שניסח השקפה אופנתית מעודכנת בימים של תרדמת מקומית. בנוסף, הובילה קמפיינים לטובל'ה ודפנה לוינסון. בין לבין, עקרה לעין הוד, התפיידה מהתודעה, חזרה אליה וילדה את הילל (3 וחצי). לאחרונה נישאה לכדורגלן אריק בנאדו, ולא פחות חשוב: צבעה לבלונד פלטינה.

ברקוביץ' תמיד הייתה בחורה דעתנית, אבל איך שהוא, אף אחד לא ממש הקשיב. למרות שהיא כבר בת 32 עם קילומטראז' נאה, מעדיפים להכתיר אותה כ"זאתי, נערת הרוק המה זה פרועה מגיל 20". " בשנות ה-20 שלי הכול בא לי נורא בקלות", מעידה ברקוביץ'. "את צעירה ומגניבה וגרה בדירות מתפוררות ועלובות. לא ייחסתי חשיבות לדברים שאני עושה. אבל מגיע רגע שאתה מבין שצריך לתחזק הכול, לקחת אחריות. בדיעבד, עשיתי הרבה טעויות. לא התכוננתי מספיק, לא הייתי רצינית. היום אני הרבה יותר עם הידיים על המושכות".

בר-אור, לעומתה, נראית במבט ראשון מסיפור אחר לגמרי: כנערה פרועה חרכה את מועדוני תל אביב ונחתה היישר לבית הספר למשחק של יורם לוינשטיין. שם פגשה את השחקן יובל סגל, בן זוגה דאז והיום אזכור שמלווה כל ריאיון. היא עשתה חיים, שיחקה וכיכבה בשלאגרים בתיאטרון ובסדרות טלוויזיה (ביניהן "שמש", " אהבה זה כואב" ו"על קצות האצבעות", בה גם כתבה) ובקרוב תשתתף בסדרה "חסמבה". בשנים האחרונות, בר-אור, כבר בת 35, נמצאת בזוגיות עם איש המועדונים זיו שני, אותו היא מכנה "בעלי" ("התארסנו, לא התחתנו. אין לזה ערך בעיניי. חוץ מהעובדה שחצי מהרכוש שלו שלי. אני הידועה בציבור שלו. זיו, אכלת אותה. חבל").

בר-אור היא ממתק לנרקומנים של סטייל, כולל צל"שים ממשטרות האופנה ותפקוד כפרזנטורית לדורין פרנקפורט. העונה היא הצטלמה לקמפיין הקיץ של מיקה בשן, שיתפרסם בסוף החודש. את אלו היא מאבזרת באישיות מבעבעת ופה עסיסי. ולמרות הרזומה העשיר, בדיוק כמו ברקוביץ', יש מי שמעדיף למתג אותה כאושייה ברנז'אית. אייקון אופנה. דמות. אבל נכון לרגע זה, נראה שזה מעניין לשתיים את הישבן.

דודו: "בחיים לא הסכמתי לספק כל כך הרבה מעצמי. לא תקבלו ולא יימאס, זה העניין. יכולתי ליפול אלף פעמים. הציעו לי טלנובלות, מועדון לילה, ולרגע נורא התפתיתי, כי זה כסף ופרסום. אבל לא. אני ואילנה באנו ממשפחות טובות, ויש לנו את הפריווילגיה להגיד לא".

ברקוביץ': " מבין שתינו, אני הדרמטית, המתלוננת. היא החרוצה".

בר-אור: "על מה את מדברת? אני הכי עצלנית-עושה חצי ממך, בלי ילד. אבל למה זה מפתיע? אני באמת לא מבינה איך אנשים תופסים אותך ואיך תופסים אותי".

ברקוביץ': " כי את עם הפה הגדול, שאומרת הכול. חושבים שאת יצור פרא".

בר-אור: "לא מבינים שזו פיקציה? זה מה שאני מוכרת ונהנית למכור. שיקפצו לי. אין, אני, הקריירה הבאה שלי היא בדובאי".

ברקוביץ': " אבל בחיסול בדובאי. יש לנו כביכול אימאג' של נערות מועדונים, זה הכי רחוק מאיתנו. אמרו לי היום באולפן:'את נערת הרוק הפמיניסטית'. הא ? בואו אליי הביתה, תראו מה זה נערת רוק ".

בר-אור: "יצאתי מבצפר למשחק, קרעתי את התחת שש שנים בתיאטרון. החיים הכי לא זוהרים. עולב. אני לא אשכח אותי ואת דובל'ה נבון במילאנו, ישנים מאחורי הקוליסות ומעירים אותנו בבעיטות כשהסצינה מתחילה. אנשים שוכחים שזאת עבודה קשה, אבל כבר אין לי כוח לנסות לשנות: זה מה שאתם רוצים ממני? זה מה שתקבלו".

את מתגעגעת לתיאטרון?
"בטח שאני מתגעגעת למקום שבו אוכל לשחרר את הרסן, את האנרגיות. במקום זה אני עושה הצגות בבית, או במסעדות. זה השואו הקבוע של דודו. וקהל חינם הוא הכי קשה".

מה קורה בשואו של דודו?
"הוא מתחיל בדיאלוג ונגמר תמיד במונולוג. שלי. ואז בדרך הביתה אני שואלת את זיו איך הייתי. הוא לא מבין מה אני רוצה. זה הכאב היחידי שלי, קיבלתי אולטימטום, הבן זוג שלי לא מוכן להתחתן עם מישהי שלא נמצאת בבית. לא שגמרתי עם תיאטרון, אבל כרגע בחרתי בזוגיות. אני רוצה להתבגר קצת. מכינה את עצמי לתפקיד של מרתה ב'מי מפחד מווירג'יניה וולף'. אבל כיום אני לא מוכנה לשחק באיזה תיאטרון זיבי".

שתיכן זגזגתן בין קריירה עיקרית לעיסוק באופנה. יכול להיות שלא ידעו איך לאכול אתכן? שזה נתפס כלא רציני?
בר-אור: "רוצים לחשוב שאנחנו מזדיינות בשירותים? אין לי בעיה. אבל יושבות כאן שתי בחורות שהן 15 שנה בתודעה. עובדה".

ברקוביץ': "ועדיין, תמיד כתוב בטוקבקים:'מה עשית בחיים שלך?' ושאני נראית כמו שרה נתניהו עם קעקועים. פעם היה לי קשה עם זה. היום זה מצחיק אותי. לא יודעת למה אני קוראת את זה. זו סטייה".

בר-אור: "מה, את סתומה? מה את קוראת? הרי זה ילדים מחוצ'קנים בני 12 או חברים ששונאים אותנו. ויודעת מה? כל הכבוד, את מייצרת משהו. מדברים עלייך. הפסיכיאטר משה קרוי אמר שיש הרבה אנשי חושך ומעט אנשי אור. אנשי חושך הם ערפדים מוצצי אנרגיה. וזה מה שיש בעיר הזו. צריך לשלם לנו לא על משחק ולא על הנחיה - על השראה! וגם אם אנחנו מייצרות פיקציה, אנחנו עדיין עושות משהו שמדברים עליו, לטוב ולרע".

אגב פפראצי, אילנה, סביב ההיריון לא עשו לך חיים קלים.
ברקוביץ': "זה לא כיף. בעבודה קשה ובהרבה זיעה הצלחתי להוריד את המשקל שהוספתי, והפפראצי לא עזרו. אבל בואי לא נהיה צבועות. לא משנה כמה את שוקלת, את אף פעם לא תהיי מרוצה. גם אם תהיי 48 ק"ג. עצוב, אבל זו האמת. אני לא אוהבת את עצמי בטלוויזיה. היו שנים שהייתי רואה את עצמי וצורחת. כיום אני יודעת שאני שחקנית גרועה, בניגוד לדודו. בהנחיה, לעומת זאת, אני סובלת בשקט. לא אוהבת לראות את עצמי, אבל אין לי ברירה. זה גם עוזר באופן מוזר עם כל תסביכי הגוף: יש במצלמה תרפיה. את רואה את עצמך באופן יומיומי, אז את מתעסקת עם זה פחות ".

האובססיות האלו משתפרות עם הגיל?
"לא נפטרים מכלום. החרדות שם, האובססיה שם. רוב הבחורות הן דפוקות. מה שיש עם הזמן זו השלמה. לא מתוך נירוונה, אלא מהבנה שאין ברירה. כיום אני חושבת שאני די סבבה, אבל הייתי רוצה להיות יותר רזה, יותר שרירית".

בר-אור: "הרי יש תמיד את הדברים שההורים משלמים? רופא שיניים, פסיכולוגית. אז אימא שלי אמרה לי: למה אני צריכה לשלם לך על הפסיכולוגית? אמרתי לה: אימא חמודה, שברת? שילמת".

כאמור, בשנה האחרונה ברקוביץ' התחתנה בשנית ("כשהתחתנתי בפעם הראשונה הייתי בת 18. מבחינתי , אריק הוא בעלי הראשון והיחיד. אני אדם טוטאלי, רואה רק אותו"). בר-אור, מצידה, הצהירה על כוונתה למנף פרויקט דומה. אבל רק תזכירו להן זוגיות, וייצא מהן האדם הקדמון. במילים אחרות, שתי הקרייריסטיות המשויפות האלו רק רוצות נבוט בראש, ויאללה למערה. "שתינו הכי ביתיות בעולם. אוהבות את הבעלים שלנו, אוהבות להיות בבית", מתפייטת ברקוביץ'. " וזה לא התברגנות. לגבי דודו יש מיסקונספציה, חושבים שהיא רק מבלה. שתינו גומרות את הערב בסמסים עם הבעלים בבית".

בר-אור: "בעלי עשה לי שיחה שמפריע לו שאני לא יוצאת בערבים. עושה לי שיחות שאני כבר לא מגניבה, ששמע עליי סיפורים בבוהמה, אומר: 'הייתי בטוח שיעני אני הולך לחגוג, קיבלתי מישהי שב-12 בלילה ישנה'. אמרתי לו: אתה מפגר? עברנו את התקופות האלה".

בגלל שלא בא לך על חבורת ילדים על אקסטות? בגלל שמיצית?
"לא ראיתי אקסטות שנים. ברגע שאני רואה אנשים עם הלסתות התפוסות? גועל נפש! אנחנו קובעות לצאת ומסיימות בפיג'מה. הרצון של אילנה ושלי זה להיות הנשים הקטנות בבית".
ברקוביץ': "וכנועות".

בר-אור: "די לקחת את הפמיניזם על הגב שלנו. מה רע בלפנק את הבעל? להיות האישה הקטנה זה לא בושה. אישה שנראית הכי מגניבה, בעצם הכי רוצה לענג את הבעל, להתברגן. זאת שאומרת לך:'אני משפיטה את בעלי', היא סתומה, כי תוך שנה הוא בוגד בה. גבר, חמודה, ברגע שאת משפיטה אותו, יקבל את הביטחון שלו במקום אחר. גבר רוצה להרגיש גבר. לי יש חוק: אני חוזרת לפני בעלי הביתה, פותחת לו את הדלת ואומרת לו: וולקאם בעלי היקר. אילנה עושה את הקריירה שלה, אבל היא האישה של אריק בנאדו. אני האישה של זיו שני. ואנחנו נשים למופת. חוחטיות. זו מילה חדשה שהמצאתי. זה כמו קוקטיות בצרפתית, אבל בגלל שאנחנו חיים באל-ג' זירה, זה הפך לחוחטיות. ואילנה, היא בכלל פטמה. פטמה ברקוביץ'. והיא האימא הכי קולית. יש לה את הילל, הילד המושלם, שאלוהים, אם אתה שומע אותי, תן לי ילד כמוהו. הילד גאון, יש לו ביטחון וחוצפה. ביום שישי הוא בא ונתן לכל אחת פרח. הוא יזיין פה את כל העיר".

אז בא לך להביא ילד.
"כמעט לא סובלת ילדים של אחרים, אבל הוא בדרך. בעזרת השם, תצא לי מפלצת קטנה. זיו כל הזמן רוצה בן ואני אומרת לו: מה תעשה עם בן שיגדל בסטודיו עם שבע תופרות, ואם הוא ייצא הומו? וואי, וואי. שתצא ילדה טובה, שדומה לאבא".

אילנה , איזו אימא את?
"די רגועה. כל החרדות וההיסטריות נעלמות כשאת יולדת. זה כמו אוטו חדש או נעליים חדשות - בהתחלה את היסטרית, ואז את אומרת: יאללה. ואני לא מאמינה שהשוויתי עכשיו את הילד שלי לאוטו. אבל אני לא זוכרת את עצמי לחוצה. אני אימא די נורמלית, חמודה לפעמים, מפלצת לפעמים. בדברים הקטנים. אולי האתגר הכי גדול שלי זה לסנן את ה'לא'. הכי קל לי להגיד לא. לא לאכול קרטיב לפני ארוחת צהריים, לא לבעוט באוטו".

בר-אור: "אני ה אדם הכי חרדתי שקיים. בטוח לא אהיה אימא קולית. אני אנטיתזה לכל מה שאני נראית. לא מגניבה, לא נונשלנטית, היסטרית, פרנואידית. פולנייה. מסכן הילד שלי".

החברות הטרייה בין ברקוביץ' לבר-אור היא מז'אנר ה"לעזאזל, איך לא חשבנו על זה קודם". מעבר לעובדה שיחד הן מייצרות פינג פונג מילולי מענג, יחד עם מרירות שבעה מהשואוביז, יש עוד נושא זעיר שמחבר ביניהן: אופנה. או ליתר דיוק: אובססיה מטורללת לאופנה. "אנחנו מכירות שנים", מספרת בר-אור. "פעם הצטלמתי אצלה בבית לפיילוט. ואיזה בושות עשיתי, אני מתה. אף אחד לא דיבר איתי אחרי. קיללתי שם מישהו מההפקה. ואז אילנה התחתנה ב'שלוותה', שזה מקום של בן הזוג שלי, אז לא היה לה נעים לא להזמין אותי. ובגלל שהיא לא הזמינה אף אחד, זה נראה כאילו אני החברה הכי טובה שלה. כל הגיא פינסים אמרו'והנה, החברה הטובה דורית בר-אור'. ולא נעים, ראיינו אותי ושאלו:'מה דעתך, אילנה ונישואים שניים?'. לא זכרתי. אמרתי מה פתאום נישואים שניים? ראשונים. מגינה עלייך, כאילו את בתולה! ".

ברקוביץ': " הפפראצי שידכו בינינו, אבל נפגשנו בכלל בשכונה. דודו שאלה אותי איפה קונים הל ובאה אליי לקחת. התחלנו לדבר על בישולים כמו עקרות בית".

בר-אור: "כמה אפשר לדבר על בישולים וגברים? אילנה אמרה: 'בואי נעשה עם הבגדים משהו'. אבל שתינו קמצניות על בגדים. ככה התחיל הרעיון של הפרייבט מיטינג. אילנה בעצם רצתה את הבגדים חינם". תגדירו את הקונספט של החנות. בר-אור: "זה כמו לבוא לארון הפרטי שלנו. בעצם, אני מעצבת כדי שיהיה לי ולאילנה מה ללבוש. זה אגואיזם מוחלט".

ברקוביץ': " ההפך מאגואיזם. בגלל שכולן רוצות ללבוש מה שדודו לובשת, היא אמרה: עכשיו אני אתן משהו ממני לעולם". רוחני . ומה צפוי ברמת הקו? "קשה להגדיר. אלו הבגדים שהכי מחמיאים לנשים. תוך כמה שנים דודו תהיה המעצבת הכי גדולה בעולם. זה משהו שהוא טיימלס, פרייסלס".

בר-אור: "הבגד נתפר עלייך, את מחליטה על הבד, זה חלום. יש שמפניה, חברותה נחמדה, אילנה, אני. אין מוכרת. הדברים לא חשופים וצמודים, אלא סקסיים. אריסטוקרטיים. אישה צריכה להיות מאוד בטוחה במיניות שלה בשביל בגדים כאלה. הייתי רוצה לראות את רונית אלקבץ, למשל, בבגדים שלי. היא מספיק דרמטית. וגם חברתי יעל פוליאקוב. אבל חייבים אישיות. זה לא'מנגו' ו' זארה'". אפשר לדבר על טווח מחירים? בר-אור: "לא ממש". ומי קהל היעד? "נשים צנועות, עם סטייל, מבינות אופנה, רזות, יפות ועם כסף". כמוכן . בעצם, את מעצבת לעצמך. "רק לעצמי. ולאילנה. היא ההשראה שלי. ואין אצלנו מידות. כולן סמול. עכשיו את מבינה למה הבגדים שלי מחמיאים? ". ברקוביץ': " די, זה לא נכון דודו. הרבה בחורות בכל מיני גזרות יכולות ללבוש את זה וזה ייראה טוב". בר-אור: "יש מידות. אבל 38 זה האקסטרהאקסטרה לארג'. אם אני יכולה לסתום ולא לאכול - אז גם את יכולה".

את חוששת מלקוחות שיעשו לך את המוות?
"אין לי לקוחות מוות. התבלבלת. ברגע שמישהי תגיד לי:'זה לא משמין?', אני אומרת לה:'זה מאוווד משמין, חמודה. תורידי את השמלה עכשיו וצאי מפה. אני לא זבנית, מתוקה. פסיכולוגית, לא פה. את התסבוכים שלך תשאירי בבית. אם אין לך הבנה מה את לובשת? תעופי'. אני לא באה לדחוף. אם היא לא מבינה מה היא קונה, לא צריך".

אילנה , נראה שתצטרכי לרסן אותה.
ברקוביץ': " לא צריך לרסן שום דבר. אני מרססת". בר-אור: "אילנה נראית נחמדה, אבל היא יותר נאצית ממני. אל תשכחי שהיא הגרמניה. והא גם חולת ניקיון".

מה האסון האופנתי הכי גדול בישראל, לדעתכן?
"נשים שלא יודעות מה המידה שלהן. אני תמיד מבקשת מידה אחת יותר. ומסביב יש נשים שלוקחות מידה אחת קטנה מדי והג'ילדות יוצאות להן מהצדדים. ראית אותי פעם עם צמוד? זה לא עניין של רזון. להפך. הבגד צריך לנשום. אומרים לי: תני טיפ על אופנה. אין לי טיפים. המוטו הוא שאני קונה בגד שאני יכולה להירדם איתו. את צריכה להגיע למקום כאילו ירדת ממטוס פרטי ולחזור ממנו כאילו יצאת מהשירותים".

והאופנה הישראלית?
ברקוביץ': " דווקא האנשים בפרונט לא יודעים להתלבש, לצערי הרב".

בר-אור: "האמת היא שלא בא לי על הבגדים של אף אחת בארץ, חוץ משל אילנה. ובחיים לא אשאל מישהי מאיפה הבגד. נראה לך שמישהי ששאלה אותי מאיפה הבגד שלי תשמע את האמת? בחיים לא. אלא אם אני עיצבתי. מאיפה החוצפה?".

ברקוביץ': " תגידי שזה מהמעצב האהוב עלינו, לורנס קונינג".

הא ?
בר-אור: "פעם התקשרו אליי מעיתון לשאול מאיפה המכנסיים. אמרתי שזה של המעצב הבלגי האהוב עליי, לורנס קונינג. המצאתי. והכי מצחיק? שאנשים בשיא החוצפה עונים שהם מכירים. אין, זו בדיחה".

ברקוביץ': " מה עוד זוועה? מכנסיים שהתחת יוצא החוצה".

בר-אור: "והסטייליסטים הפרטיים? אם את מפורסמת ואין לך טעם, את לוקחת סטייליסט. אבל אם הדברים לא מתאימים לאישיות ואת לא יודעת להחזיק את הבגד ועומדת כמו פקאצה, זה עלוב. הבגד צריך להיות נונשלנטי. אנשים כאן מתפרסמים ונראים כמו תחפושת לפורים".

ברקוביץ': " ודווקא כשהאנשים האלה מתלבשים בעצמם למכולת, זה יותר מגניב מאיך שהם נראים באירועים, שזה מזעזע. נינט, למשל - וגדי אלימלך הסטייליסט שלה, מקסים - כשהיא יוצאת מהצל שלו, היא נראית סבבה. יורדים עליה כל הזמן ולא צריך. אצלה זה עובד כשהיא באמת מתחברת לבגד".

בר-אור: "20 שנה גדלה בקריית גת, ואז באה לתל אביב. . . לא בקטע רע! מצפים ממנה לשיר הכי יפה, להתלבש הכי טוב, לשחק-כאילו די. היא קיבלה כל כך הרבה מתנות. והיא יפהפייה, אז כאילו, מה? מסכנה. טוב, לא מסכנה. הכרתי יותר מסכנות".

ברקוביץ': " והכי מגעיל זה חולצות בטן, למי שלא יכולה להרשות לעצמה".

בר-אור: "זה גדול. הכי בננה רמה. וככה אני קוראת לאילנה. בואי לא נטעה אף אחד: החלום שלי ושל אילנה עם כל הבגדים והמוכרות והכול זה לשקול 48 ק"ג וללכת עם גופייה וג'ינס. מה זה סטייל ובגדים? זה ברגע שאת לא במשקל הנכון. והמשקל הנכון זה 48 ק"ג, מתוקה. אוי, הייתי לא מזמן 48 ק"ג".

בתור אדם בוגר? ! ! !
" כן. הייתי שם רבע שעה. רבע שעה על המשקל הטוב. צמה, צמה, צמה".

ומקיאה ?
"הקאה זה פיקציה. גמרנו עם זה בגיל 16. זה לא מרזה. אם את רגילה להקיא, זה לא עושה כלום. זה הנורא. שגם בזה אין לי כבר תקווה".

ומה מפחיד אותך?
"מיינסטרים. זה נוראי. אני רוצה שיגידו שיש לי טעם זוועה. אם כולם מסכימים שיש לי טעם טוב, זה אומר שאין לי טעם. אני בטוחה שיש אנשים שחושבים שיש לי טעם רע. אז שיגידו".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...