רזות שבא לבכות: מדוע הנשים האסיאתיות רוצות לשקול פחות מ-45 קילו
טיפולים באולטרה-סאונד, בליעת תולעים ואיסור חמור על אימון גופני - הנשים האסיאתיות מתבקשות שלא לשקול למעלה מ50- קילו כדי לא לאיים על הגברים הקטנים שסביבן
אגתה יאו, מנהלת שיווק בת ,22 היא אחת מהנשים האלה. היא התאמצה לא מעט במשך השנים כדי להישאר דקיקה: לקחה כדורי הרזיה, אכלה ארוחות שהורכבו אך ורק מירקות מאודים, והתאמנה בדחיית סיפוקים. "לפעמים אני מסתכלת על אוכל ופשוט מריחה אותו," אומרת יאו כשהיא לוגמת את ארוחת הבוקר שלה, מקיאטו-קרמל עם חלב דל שומן. "אני חושבת לעצמי, נו טוב, יום אחד, כשאתחתן ויהיו לי ילדים, אולי אני גם אוכל לאכול את זה." אחרי החתונה, היא מאמינה, הלחץ לשמור על דיאטה קפדנית ייחלש. "הבחורים פה כל כך קטנים ורזים," היא מוסיפה, "הם צריכים להרגיש גבריים, שריריים, שלא יחשבו שאת יותר גדולה מהם." נשים בכל העולם המפותח מרגישות את הלחץ שמחייב אותן להישאר רזות. אבל הלחץ הזה אינטנסיבי במיוחד באסיה - במקומות כמו הונג קונג, סיאול וטוקיו. כאן מנסות אלפי נשים רזות להפוך לרזות עוד יותר. המומחים אומרים שהדיאטות באסיה קיצוניות יותר מאשר במערב, בגלל התפיסות התרבותיות של יופי. "מספר הקסם הוא 45 קילו, לא משנה מה הגובה שלך או מה המשקל שאיתו את מתחילה," אומרת פיליפה יו, פסיכולוגית קלינית באיגוד להפרעות האכילה של הונג קונג.
ואם זה לא מספיק קשה, הנשים האסיאתיות מקפידות להישאר רזות בלי להתעמל מכיוון ששרירים לא נחשבים למאפיין נשי, אומרת סינג לי, מנהלת המכון להפרעות אכילה. "כשהן רוצות לשלוט על משקל גופן הן פשוט אוכלות פחות או מתחילות לבלוע כדורים."
המרזות בהונג קונג צובאות על מרכזי הרזיה ברחבי העיר. הן מחפשות אולטרהסאונד, טיפולים בחשמל והקרנות באינפרהאדום שיעזרו להן להיפטר מכל סנטימטר של שומן. המועצה המקומית לצרכנות כבר כינתה חלק מהמכונים האלה בשם התואר המצטנע: "מפוקפקים."
והאופנה האחרונה? בולעים טפילים. הצורה החדשה והרדיקלית הזאת של הרזיה נעשתה אופנתית, אפילו שמשרד הבריאות בהונג קונג הוציא אזהרה כבר בפברואר, שלפיה התולעים האלה - שנמכרות באתרי אינטרנט שמקורם בסין - יכולות לגרום לכאבי בטן, להקאות, לשלשולים ובמקרים קיצוניים גם למוות.
באופן לא מפתיע, השיטות הקיצוניות לירידה במשקל שנהוגות ברחבי אסיה גורמות לעלייה במספר הסובלים מהפרעות אכילה. בבייג'ינג, במחלקה לבריאות הנפש של אוניברסיטת פקין, אושפזו למעלה ממאה חולים בשנה שעברה בעקבות הפרעות אכילה. לפני עשר שנים אושפזו כאן 20 חולים בלבד. בין השנים 1998 ל2007- כמעט הוכפל מספר המאושפזים בעקבות הפרעות אכילה בהונג קונג, כפי שעולה ממחקר של לי. באחת המרפאות הגיע המספר ל.128-
הפרעות אכילה נעשות יותר נפוצות גם בקוריאה, אבל רוב הנשים לא מוכנות להודות בכך שיש להן בעיה, אומרת פרופ' מיריאהי קים, פסיכולוגית באוניברסיטת דוקסונג לנשים בסיאול. "בפעם האחרונה שניסיתי להקים קבוצת תמיכה לסובלות מהפרעת אכילה הגיעה רק אישה אחת," אומרת קים. "אז שיניתי את שם הקבוצה לטיפול של אכלני יתר."
"המציאות היא שבקוריאה הרזון נעשה לסטנדרט המרכזי של היופי," אומרת קים. "אנשים מאמינים שאם את סובלת מהשמנת יתר את לא יכולה ללמוד, תיכשלי במבחנים. זאת הגישה כאן. ושוב, אידיאל היופי עומד על 50-45 קילו."
אליזבת, צעירה אוסטרית בת ,26 הגיעה לדרום קוריאה לצורך מחקר לעבודת הדוקטורט שלה, כשהיא שוקלת 64 קילו על 1.73 מטר. "תוך חודש הבנתי שאם אני רוצה שיתייחסו אליי ברצינות, באוניברסיטה ובעיקר
ואם הפקטור החברתי לא מלחיץ מספיק, הקוריאנים גם מאמינים שאישה תוכל למצוא תעסוקה רק אם היא רזה. יותר מזה: היא תוכל להתקדם רק אם היא רזה. היון ג'ונג-לי, סטודנטית בת 25 מאוניברסיטת דוקסונג, אומרת שהיא עושה דיאטות כי היא רוצה להשיג עבודה כתועמלנית רפואית באחת מחברות התרופות. "אם אני איראה טוב אנשים יניחו שאני מצליחנית," היא אומרת. ג'ונג-לי, 1.62 מטר, שוקלת 67.5 קילו מסחררים. "מצד שני, אם אני שמנה אנשים יחשבו שאני עצלנית, שכנראה לא אכפת לי מעצמי."
בניגוד לאחרות, לי אומרת שהיא בוחרת בדרכים בריאות כדי לרדת במשקל. היא אוכלת מזונות דלי שומן ומתאמנת חמש פעמים בשבוע, שעתיים בכל פעם. היא השילה ממשקלה כמעט חמישה קילו ומקווה לרדת עוד .15 "ככל שאת נראית טוב יותר, יש לך יותר הזדמנויות בחיים," היא אומרת.
בשנגחאי, במכון צ'וייאן להרזיה - רשת סינית פופולרית - נשים קונות כרטיסיות לעשרה טיפולים. הן יכולות לבחור בין טיפולים כמו "שאיבת שומן באולטרה-סאונד," שמבטיחה להרטיט את השומן שלך עד שייעלם, או טיפול מקסים אחר שבמהלכו הן מכוסות בעשבים סיניים ובתחבושות, ונכנסות למכונה ששייכת לעולם של אוסטין פאוורס: היא פולטת חום, ולטענת מפעיליה היא משחררת רעלים ועוזרת לרזות. "אנחנו לא ממליצים על פעילות גופנית במהלך הטיפולים, כי אז השומן עלול לפנות מקומו לשריר," אומר מנהל הרשת סיו וונלי. רוב הלקוחות שלו, הוא אומר, הן כלות לעתיד שלהוטות להיכנס כמו שצריך לשמלת הכלולות שלהן. "רק אחרי שאת מאבדת כמות מסוימת של שומן כדאי שתתחילי להתאמן," הוא אומר.
יאו, מנהלת השיווק ההונג קונגית, אומרת שמכוני ההרזיה יקרים מדי: חבילה של עשרה טיפולים עולה בין מאות לאלפי דולרים. היא גם לא בטוחה שהם מצליחים. היא שומרת על המשקל שלה בדרכים הלא יקרות: מינון, מינון, מינון. לארוחת ערב, למשל, היא תאכל שתי כפות אורז עם ירקות ומרק. "הרזיה היא קריירה לכל החיים, אם את אישה," היא אומרת. "זה נכון בקרב נשים בכל מקום, אבל בעיקר בהונג קונג."
....
בהכנת הכתבה השתתפה רות פרל
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם