תיאבון מתגלגל: טעים לאכול באוטו
אכילה באוטו היא בדיקה נהדרת לאינטראקציה זוגית, משדרת הרפתקנות ורוח חופשית כמו נסיעה בכבישים הלא נגמרים של אמריקה. מה טעים בנסיעה ומה מלכלך
היות ובמציאות אני עדיין חיה בארץ, מתוך סקירה מהירה של מסעותיי ברכב בארץ הקודש עולה כי ה"לאס ווגאס" הישראלית שלי היא עיר האורות חיפה. מרוחקת מספיק כדי לספר כמה שעות נהיגה אבל לא מאתגרת מדי, נמצאת על קו ישר מתל אביב (נדמה לי), מקדמת את פני המגיעים במפעל חיטה ציורי וטומנת בחובה אפשרויות בלתי מוגבלות. נדמה שמשהו תמיד קורה בחיפה: אליפויות רד-בול, תערוכות, חתונות, לעיתים קרובות אירועים יזומים שנשמעים טוב על הנייר בזכות הלוקיישן האקזוטי.
כך, לפני כמה שנים טובות, טרום עידן הפייסבוק, נסעתי עם חברה לבליינד - דייט זוגי עם שני סטודנטים חיפאים דלי אמצעים שהזמינו אותנו באדיבות לבירה בפארק. בדרך חזרה, רעבות ועצבניות, עצרנו ב"בורגראנץ", שבדיוק השיקו את ההמבורגר החדר עם פרוסת פסטרמה חזה אווז. מחריד ככל שנשמע, ההמבורגר הלח והאומלל הזה, שנזלל בפקק בעקבות תאונת דרכים עמוסת אורות משטרה, היה אחד הדברים הכי זכורים וטעימים בכל קריירה שלי כאכלנית. משהו בתחושה המוגנת
מאז אני מקפידה לאכול באוטו בכל הזדמנות, למרות שבהעדר פקק הריטואל הזה הופך למאתגר ולא בהכרח כייפי. ועדיין, משהו באכילה תוך כדי נהיגה משדר הרפתקנות ורוח חופשית, גם אם היעד הוא אתר הנצחה בתל חי. לחוויה מושלמת, כדאי מן הסתם להקיף את עצמכם בעוזרים נאמנים. למעשה, אכילה באוטו היא בדיקה נהדרת לאינטראקציה זוגית, כאשר הנהג ההרואי תלוי לגמרי בחסדי הנוסע המלווה, שפורס, פותח, נזהר שלא ללכלך ומאכיל. תמיד נוגע ללב לצפות בזוגות שהעלו את התרגול הזה לדרגת אומנות שבשגרה, כאשר היא שולפת משקית הניילון עוגייה או פיסת תפוח והוא לועס בהכנעה. מרגשים לא פחות הן משפחות שמקדישות אקסטרה מחשבה ל"נשנושים" ברכב ומצטיידים מבעוד מועד בקופאות פלסטיק עם פירות, סנדוויצ'ים ושוקולד. אם מישהי אי פעם יבוא לאסוף אתכם לטיול וישלוף ממתחת למושב האחורי קופסה עם אוכל לדרך, דעו שמדובר בבן אדם איכותי.
ברוח האידיליה הזו, הרשו לי להפציר בכם לא לקחת לדרך תותים שטופים, כפי שנעשה בטיול האחרון לחיפה לכבוד ה"ביאנאלה הים-תיכונית" – החברות הסקסיות האלה יטפטפו למוות מהמזלג או לחלופין יהפכו את האצבעות וההגה לעיסת סוכר מביכה. מה כן?
טוסט – מכל משפחת הסנדוויצ'ים, ברכב הכי כדאי לדבוק בטוסט השטוח יחסית ונטול ההפתעות אקרובטיות, שכן כל רכיביו מותכים ומודבקים היטב זה לזה. בהמשך לכך, לכו על טוסט משולשים ולא על בייגל.
תפוח וענבים – מינימום התעסקויות, מינימום מיץ, מקסימום איכות כרסום.
מלוחים יחידניים – מקלות לחם, מקלות גבינת "עמק" (שקולפו מראש), נקניקיות "קבנוס" קטנטנות, רצועות חזה עוף (נוסו בהצלחה, בזהירות ומתוך קופסה) - כל אלה ניתנים לאחיזה נוחה ולא ילכלכו את הסביבה.
תה ירוק של "אריזונה" – בקבוק קטן יחסית ונוח לאחיזה, אריזה בסטייל שיראו גם משולי הכביש, משקה מרווה וטעים.
צאו לדרך!
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם