הגורו הווירטואלי במרחבי הכלומיות
למחפשים רוחניים באינטרנט מגיע גם גורו מאותו הסוג בדיוק. בלי זהות, בלי גוף, בלי קול, הוא רוכש מצפן ונודד במרחבי הכלומיות של הרשת, עולה על שאלות של גולשים
האם תוכל לספר על המסע הרוחני שלך? (יואב, 29)
לפני בערך 6 שנים ראיתי שידור חי בטלוויזיה של אדם אחד מהצפון הרחוק. הוא תיאר את הצפון הרחוק היטב, ובתוכי עלתה תחושה ודאית שהוא אכן שם, בצפון, ושגם אני יכול לראות את הנופים הצפוניים המופלאים.
כדי להגיע לצפון, הוא אמר, רצוי להשתמש במצפן. הלכתי לחנות מטיילים, ושם מצאתי סוגים שונים של מצפנים: משוכללים כאלה עם מלא כפתורים, וגם פשוטים בתכלית. מצפן שעושה גם רטט, ואחר שמחובר ללוויין. היה שם אפילו מצפן אחד בלי מחוג! הבנתי שתחום המצפנים הגיע רחוק. המוכר בחנות היה בעל ידע מרשים, וניכר שהוא מכיר את כל המצפנים ויודע מה כל אחד עושה ואיך משתמשים בכולם. כמעט התפתיתי להפוך מומחה למצפנים, אבל אז נזכרתי שמה שאני הכי רוצה זה בכלל להגיע לצפון.
מזייף בעליות. מצפן SXC
אז בחרתי לי מצפן אחד, והתחלתי ללכת לכיוון שאליו הוא הצביע. בדרך הוא פתאום התחיל לזייף, אז נכנסתי לחנות אחרת, לקחתי מצפן אחר, והמשכתי בדרכי. הלכתי והלכתי, עיניי נעוצות כל הזמן במצפן, ואז פתאום נתקלה רגלי בסלע, נפצעתי והתחיל לרדת לי דם. הבנתי שטוב להיעזר במצפן, אך רצוי להישיר את המבט קדימה.
אחרי קילומטרים רבים של הליכה, המצפן עדיין היה תקין והצביע היישר אל הכיוון הנכון, אבל לי כבר נמאס ממנו. הייתי מתוסכל, כי מרוב התעסקות במצפן לא הבחנתי בנופים היפים שבצדי הדרך, לא אמרתי שלום לטיילים שחלפו על פני, וכלל לא ראיתי את הציפור שליוותה אותי ממרום מעופה. זרקתי את המצפן, והמשכתי ללכת. כבר ידעתי לבד את הכיוון.
חודשים עברו, ושאלות חדשות החלו לעלות בי: מה לעזאזל יש בצפון הזה, שאני כל כך רוצה אותו? ולמה אני הולך כל הזמן? מכיוון שלא ידעתי את התשובה, התיישבתי לי על ספסל, ולא עשיתי כלום. ואז פתאום ראיתי אותו, את האיש מהצפון הרחוק, עומד ליידי ומחייך.
"היי, אתה", אמרתי לו, מה אתה עושה כאן? אתה לא אמור להיות בצפון הרחוק?
הוא שתק קצת, וחייך עוד קצת, ואז אמר:
"הצפון הרחוק הוא סדרת ריאליטי, ואתה השתתפת בה בהצלחה. ברכות מכל צוות ההפקה!".
ניערתי את הראש. התמונה שעל המסך היטשטשה. מגע כורסת הטלוויזיה היה נעים, וביתי היה חמים. "חתיכת תוכנית ריאליטי" הרהרתי בהתפעלות, וקמתי להכין לי כוס תה. בדרך למטבח, על השידה, ראיתי שני מצפנים משומשים, מכוסים בעפר ובשלג. כוס התה הייתה, לראשונה, מתוקה.
משייט במרחבי האין. הגורו הווירטואלי
עיבוד מחשב: צילום
כיצד אדם יכול לראות את המקור או ה"אין" שמאחורי כל התופעות בעולם? האם יש לזה תרגול ייעודי? (צ'אנדרה, 48)
אני הוא המקור, אני הוא האין. לכן תרגול אינו אפשרי מבחינתי. אינני יכול, אפילו אם ארצה, "לתרגל" את מי שאני.
אם תגיד לביבי נתניהו לשבת כל יום ולתרגל להיות ביבי, הוא יוציא סיגר משובח, יצית אותו, ויצחק עליך. "אני כבר ביבי", הוא יאמר. "אני הכי ביבי. אני קם בבוקר ובלי לעשות כלום מייד אני ביבי. לעזאזל, אפילו בשנתי אני ביבי, חולם חלומות ביביים. אני פשוט כל הזמן ביבי לגמרי, וזה נפלא. לא?".
יש אני. ביבי צילום: ראובן קסטרו
אבל נגיד שביבי היה מאמין, משום מה, שאיננו ביבי. או שהוא צריך לתרגל כדי לראות או לחוות שהוא ביבי. הוא היה יושב בחליפתו במרפסת ביתו, בתנוחת לוטוס, עוצם עיניים, ומנסה להתחבר לביביותו.
מצד אחד, ברור שזה מיותר. אפילו מגוחך. אבל מצד שני, אם ביבי מאמין ממש חזק שהוא לא ביבי, ושהוא חייב לתרגל כדי לדעת מי הוא, אז אולי רצוי שהוא יתרגל. אולי יום אחד במרפסת הוא באמת יתעורר, ופתאום יגיד: אני כבר ביבי, דאם איט. מה היה כל הסיפור הזה?
לפני כמה שנים נסעתי לטיול בהודו ונכנסתי בשלב מסוים לקטע של מדיטציה. עשיתי כמה קורסים של מדיטציה ויוגה ברצף, שגרמו בסופו של דבר לשלב די ארוך של חזיונות. במשך כמה ימים לא הבחנתי בין ממשות לבין דמיון. מובן שנתקפתי חרדה ופחדתי שאני משתגעת. סוף הסיפור לא כל כך חשוב. מה שחשוב הוא שבאחרונה קראתי על משהו שקוראים לו משבר רוחני, ואני תוהה אם החוויה שלי היא משבר שכזה. (תום, 26)
כולנו חווים, כל הזמן, חוסר אבחנה בין ממשות לדמיון. זאת למרות שרובנו חושבים, רוב הזמן, שאנו חיים ב"מציאות" ברורה שאינה קשורה לדמיונות שלנו כלל. "אני זקוק לאהבה" – האם זו מציאות או דמיון? "פגעו בי בעבר, ולכן כך אני מרגיש כיום" - מציאות או דמיון? "אני ישראלי" – מציאות או דמיון? "ישנה מציאות, וישנו דמיון, ויש ביניהם הבדל ברור" - מציאות או דמיון?
בכוחה של המדיטציה להצביע עבורנו על כוחו של המיינד. וזו
גם מהותה. כלומר, דרכה אנו יכולים לראות שלמיינד שלנו – המחשבות, והרגשות שנוצרים בעקבותיהן - יש כוח אדיר של יצירת מציאות. דרך הכרת הכוח הזה נפתחת עבורנו, בבוא היום, האפשרות להתעורר. ולהתעורר הוא להכיר בכך שהמציאות שלנו, כפי שאנו מספרים אותה וחווים אותה - כולל כוכב ההצגה, הלוא הוא "אני" בכבודי ובעצמי - אינה אלא עוד חזיון.
מה שחווית באותם ימים מיוחדים בהודו היה בעצם הדגמה מעולה לאותו כוח רב עוצמה. הלוא כן?
חום עולה מכפות הרגליים. אני מרגיש איך הוא מטפס אל הראש, ואז פורץ בקללות על המאניאקים המעזים להפר את שלוות הנפש. ומה עם חמלה? עזוב אותי ממודעות, זה רק מחליש אותנו אל מול אלה שאין בהם חמלה, ואין בהם מודעות. אומרים לי להתעורר מהסרט שלי? אבל בסרט יש אויב שמאיים לפגוע בי ובכולנו, ולא שמע על הארה או מדיטציה, והוא לא הולך להתעורר בקרוב. (אור-לב, 37)
מגובה אפס אני רואה טרוריסטים ערבים. חיות אדם שנואות, פוגעות ברוע ובאכזריות בחיילי התמימים, ילדיי יפי הבלורית.
מגובה עשר אני רואה בני אדם - אויבים זה לזה. בלבם סכסוך ופחד ובידיהם רובים, להגן מפני הפחד ולהכאיב בשם הסכסוך.
גובה מאה SXC
מגובה מאה אני רואה כוכב לכת יפה. יצורים רבים ומופלאים בו. רובם חיים בהרמוניה חסרת אלימות, וזה יפה. חלקם טורפים זה את זה כאינסטינקט, וגם זה חלק מאותו יופי. ומעטים הורגים זה את זה בגלל מחשבה. אותו יופי, אבל עומד על הראש.
מגובה אלף אני רואה תודעת ענק מסתורית, מתקיימת בתוך אנשים, ובתוך חיות, ובפעולות ובמחשבות ובי, והיא משחקת את משחקיה המעניינים, שיש בהם לידה ומוות, חיבוק ואגרוף, ומטפורות על גבהים ומלחמות.
מגובה רב אין חקר איני רואה דבר. אין עוד ערבים, וגם לא יהודים, לא בני אדם ולא חיות, אין הורג ואין נהרג, וגם טוב ורע אין, וגם לא מודעות.
וכשאני מניח את העט, אני רואה שיש ואין. אין-ערבים הורגים ונהרגים על ידי אין-יהודים, ואין-אני יכול להגביה עוף אל גבהים אין חקר, או להמריא בגיחת תקיפה באפאצ'י, וחמלה יש, וגם הבנה, ושקט יש ומנוחה, ויופי גם.
בדרך הרוחנית אני לומדת להטיל ספק במחשבות שלי יותר ויותר. הכול הופך, בעצם, למשהו שלא בטוח שהוא אמיתי. אז על סמך מה אני יכולה לשפוט מה טוב לי ומה לא? וכשאני הולכת בדרך רוחנית מסוימת, איך אני יכולה לדעת אם היא אמיתית או שקרית? (סיוון, 32)
כשנאמרת אמת מצלצלים הפעמונים
כשנאמרת אמת מרגישים שם בפנים
כשנאמרת אמת אוהבים את הדובר
כשנאמרת אמת משהו מתעורר
כשנאמרת חארטה מתייבש השכל
כשנאמרת חארטה מכינים ת'חבל
כשנאמרת חארטה רואים פיצול
כשנאמרת חארטה מתחיל הבלבול
אבל האמת שנעים לשחק במילים
האמת שמסעיר לשבור ת'כלים
האמת שמותר לתעות ולפנות
אפילו שלוש מאות ושישים מעלות
שאלות לגורו הווירטואלי אפשר לשלוח במייל, בציון שם פרטי וגיל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם