הפלישה לנורמנדי: טיול קיץ בצפון צרפת

מסע בעולמם של ז'אן ד'ארק, קלוד מונה, גי דה מופסאן, אלכסנדר דומא, ויקטור הוגו וסמואל בקט לא יכול לאכזב. בדיוק כמו רואן, אטרטה ויתר העיירות המקסימות בנורמנדי

מאיר בלייך | 5/6/2010 8:22

ניצבנו על הגבעה המדושאת, מביטים לעבר לשון היבשה שהוקפה משלושת עבריה בנהר הסיין הזורם בנחת. אף על פי שכבר בילינו לאורך גדותיו ימים אחדים, עדיין לא שבענו. רק שעטת סוס שעצר בקרבתנו גרמה לנו להסב את מבטינו לאחור. מגבו של סוס לבן דילגה עלמה ששיערה מתנופף ברוח. ז'אן ד'ארק", אמרנו בלבנו, מתעלמים מכך שגיבורת הקרבות באנגלים, "הבתולה מאורליאן", לבשה שריון ובגדי גברים.

"אתם רוצים שאצלם אתכם?", שאלה הנאווה. אחר כך שאלה: "מהיכן אתם?", והתשובה עוררה את סקרנותה. התפתחה שיחה נעימה, יש להודות, והצטערנו להיפרד מהנערה, שששבה והעפילה בקלילות אל גב הסוסה יסמין, והתרחקה בדהרה. יום קודם לכן ביקרנו ברואן, בירת נורמנדי, שם הסתיימו חייה של ז'אן ד' ארק ב-1431, כשהועלתה על המוקד לעיני תושבי העיר.

בכתבה קודמת סיפרנו על טיולינו בנורמנדי עילית, לאורך פיתולי הסיין, הנהר הזורם באיטיות מבורגונדי, דרך פריז ועד לתעלת למאנש. למרות חיבתנו לטיולים ברגל בחיק הטבע, לא העלינו בדעתנו שאפשר לסיים ביקור בנורמנדי בלי לצפות בסלעי החוף, בלי שנחלוף בכפרי הדייגים ובלי שנקדיש יום לעיר רואן. ז'אן ד' ארק האמינה מימי ילדותה שבעזרת האל תשוחרר ארצה מעול הכובש האנגלי.

בהיותה בת 13 הצהירה שמלאכים בישרו לה שהיא נועדה להילחם באנגלים ובבעלי בריתם הבורגונדים. היא התעתדה להנהיג את צבאו של המלך שארל השביעי. למ? רות שניהלה קרבות מוצלחים ושחררה את אורליאן, היא נתפסה בידי אויביה, נשפטה למוות בעוון כישוף וכפירה, והוצאה להורג בכיכר השוק של רואן. רק בחלוף 500 שנים היא הוכרה כקדושה על ידי הכנסייה.

אחד משני הצוקים באטרטה צילום: תלמה אדמון

תמונה אימפרסיוניסטית

רואן, היושבת על גדות הסיין רחב הידיים, הייתה בעבר העיר השנייה בגודלה בצרפת, אחרי פריז. היא שימשה כעיר הנמל של הבירה, למרות ריחוקה מן הים. כיום ידועה העיר בזכות 200 בתי קורות עץ שעומדים ברובע העתיק, אשר שוקם לאחר מלחמת העולם השנייה, וכן בשפע צריחי כנסיות הנראים למרחוק. ברואן יש ארבע קתדרלות נודעות, ואחת מהן היא כנסיית ז'אן ד'ארק. כנסייה זאת שונה מאחיותיה בכך שהיא שוכנת במבנה מודרני המזכיר את להבות המוקד עליו הועלתה.

הכנסייה מעוטרת בוויטראז'ים המספרים את סיפורה של הגיבורה המקומית. בכיכר השוק, שם ניצבת הכנסייה, מצוינת הנקודה שבה הוצב המוקד, ובפאתיה, תחת אותה קורת גג, תמצאו דוכנים יוקרתיים של ירקות, בשר, גבינות ודגים-זכר לדוכני השוק של פעם. רחוב השעון הגדול, רחובה הראשי של העיר העתיקה, מוליך מן הכיכר מזרחה ובמקביל לנהר. זהו מדרחוב ססגוני, עשיר בחנויות ממגוון סוגים.

אנחנו גילינו עניין בחלונות הראווה של בתי המאפה לעוגות ולעוגיות המקארון. הרחוב מוליך עד הקתדרלה של העיר. בנקודה מסוימת עוברים ההולכים ושבים מתחת לקמרון השעון (הורלוג'), שהוצב בימי הביניים. הקתדרלה של רואן זכתה להיות מונצחת בציוריו של קלוד מונה (ז'יברני, הכפר שבו חי ויצר מציע ביקור במוזיאון שבביתו ובגן הצמוד לו והוא נמצא בדרך, בין רואן לפריז). זו אחת הקתדרלות הגותיות המפורסמות בצרפת. חדי העין יבחינו שצבעו ומבנהו של אחד ממגדליה שונה מחבריו. הוא נבנה מאבנים צהובות וזכה להיקרא "מגדל החמאה", כי מממני הקמתו נאלצו להרים תרומת קנס על שלא הקפידו בתענית ערב חג הפסחא ומילאו כרסם במוצר החלב המאפיין את נורמנדי.

בניין מרשים נוסף בעיר ממוקם לא הרחק מן הקתדרלה, ברחוב היהודים. זהו ארמון הצדק, פאלה דה ז'וסטיס, שנבנה בפאר ובהדר במאה ה-16. שתי הקתדרלות הנוספות הראויות

לאזכור ולביקור הן אגליז סן מא? קלו ואגליז סנט אואן הנושקת לבניין העירייה, שבעצמו שוכן בארמון עצום ממדים. לא הרחק משם ממוקמים המוזיאון לאמנויות יפות ומוזיאון הקרמיקה הראוי לביקור מפורט. אמנות הקרמיקה הנורמנית היא עתיקת יומין, אך אמנים מקומיים רבים מוסיפים ליצור בחומר חפצי אמנות וכלים יפים גם בימינו, ואלה מוצגים כאן.

במוזיאון לאמנויות יפות Beaux Arts מוצגות יצירות אימפרסיוניסטיות לרוב, אם כי לאו דווקא המפורסמות שבהן. כאן גילינו גם תמונה ענקית, שצילום זעיר שלה תלוי בבית התה "תפוחים ודובדבנים" בעיירה שבה התאכסנו, ז'ומייג'. נראים בה שני בחורים צעירים בלבוש ימי הביניים, שרועים בחוסר אונים על רפסודה השטה בנהר. במתבונן עולים עצב וזוועה וגם התפעלות מן היופי שביצירה המסתורית. "המשותקים מז'ומייג'" (Les Enerves de Jumieges) הוא ציור של הצייר אוואריסט?ויאל לומינה (Luminais) מ-1880. הצייר נשבה במוזרות של הסיפור על שני בניו של המלך קלוביס שמרדו בו בשנת 660. האב ציווה לקטוע את הגפיים של בניו ולהניח אותם על רפסודה שתשוט בסיין לכיוון הים. הנזירים מז' ומייג' משו את השניים מן המים והבריאו אותם. אמם, המלכה באתילד, גמלה למנזר בעושר רב.

לסיפור יש כמובן גרסות רבות החוצות את הגבול שבין העובדה ההיסטורית למיתולוגיה. ספינות המשא היוצאות מנמל רואן עושות דרכן באיטיות לעבר נמל לה-האבר במוצא הסיין לתעלת למאנש. עיר נמל זאת נפגעה אנושות במלחמת העולם השנייה ומרבית המבנים הבולטים שבה הם פרי ארכיטקטורה מודרנית ובעלי ממדים מבהילים. גם לה-האבר מציעה מוזיאון לאמנויות יפות. מן העיר נשקף החדיש והמרשים שבגשרים מעל הסיין רחב הידיים - גשר נורמנדי. תמורת חמישה אירו אפשר להעפיל אליו ולעבור למחוז קלבדוס, וכדאי לעשות זאת כדי לבקר בהונפלר הציורית.

הקתדרלה ברואן צילום: תלמה אדמון

שביל מעל התעלה

בניגוד ללה-האבר, הונפלר, הנמצאת בצד הדרומי של שפך הסיין, לא נפגעה בהפצצות המלחמה, והיא גאה בבניינים הצרים והצבעוניים הצמודים זה לזה סביב הנמל העתיק (וייה באסין). המדרכה העוטפת את המעגן הסגור משלושה עברים, מכוסה בשולחנות של בתי קפה ומסעדות. רחובותיה של הונפלר הם גן עדן תיירותי. יש בהם שפע של מסעדות וחנויות. גם לעיר זאת יש מוזיאון עם היצע אימפרסיוניסטי - מוזיאון בודן, על שמו של אחד מראשוני האסכולה.

רצועת החוף מצפון ללה-האבר ועד לדיאפ מכונה קוט ד'אלבטר (חוף הבהט). היא נמתחת לאורך יותר ממאה קילומטר והדרך הראויה לראותה היא לצעוד לאורך שביל ההליכה הארצי GR21. זהו שביל נופי מן המעלה הראשונה, שרובו מתפתל על גב הצוקים הלבנים הצופים מגובה של כמאה מטרים אל תעלת למאנש. אנחנו הסתפקנו בקטע אחד - המרתק מכולם - ועשינו אותו במכונית, אך הקפדנו לנסוע בכבישים המערביים ביותר, המאפשרים לצפות בים ממרומי המצוקים. העיירה אטרטה (Etretat) היא המפורסמת מכולן בחוף זה בזכות שני צוקיה המצטלמים היטב.

שני הצוקים, פאלז (פ"ה רפה) ד'אמון הצפוני ופאלז ד' אבל הדרומי. אל הצוק הצפוני מעפילים ברכב וממנו משקיפים על זה הדרומי, המרשים יותר. קשת הסלע המתנשאת בלבן מעל פני המים בכחול-טורקיז, וצוק "המחט" הצמוד לקשת, מופיעים לרוב גם בגלויות הנוף המקשטות את החנויות במרכז העיירה הכלואה בין שני הצוקים. ביום המעונן חלקית, שבו ניצבנו על הצוק באפריל שחלף, נשבה רוח קרה שחדרה לעצמות והבריחה אותנו לחיקו החמים של בית קפה על החוף. קיר הזכוכית שגונן על יושבי המרפסת, הבהיר שהמשבים העזים מוכרים למקומיים.

בכיכר המרכזית, במרחק עשרות מטרים מן החוף, אפשר להציץ במבנה השוק המרכזי הבנוי מעץ ומארח חנויות מזכרות ואמנות. אטרטה מתגאה בכך שאחדים מגדולי הא? מנים של צרפת ובהם קלוד מונה, גי דה מופסאן, אלכסנדר דומא, ויקטור הוגו וסמואל בקט, התגוררו ויצרו בה. הדרך המפותלת (D11 ו-D211) מאטרטה לעיירה פקה (Fecamp) מעפילה ויורדת בין ערוצים ועמקים שכפרים יושבים בפתחיהם. מעגני הסירות במקומות אלה מלמדים שהדייגים פינו מקום לבעלי היאכטות.

מגדל החמאה בקתדרלה של רואן צילום: תלמה אדמון

גם במעגן של פקה עוגנות יאכטות רבות. בעבר היה זה נמל פעיל יותר. תהילתה של העיר, והסיבה היחידה לבקר בה, קשורה לכך שליישוב הגיעו בדרך מסתורית טיפות מדמו של ישו. במקום הוקם המנזר בנדיקטי, והעיר הייתה למוקד עלייה לרגל. במנזר זה נרקח שיקוי רפואי שנוסחת היצור שלו אבדה לאחר המהפכה. לימים גילה אספן תשמישי קדושה, אלכסנדר לה גראן שמו, את המרשם הסודי והחליט לחדש את הייצור. ב-1900 הוא חנך במרכז העיר את הארמון הבנדיקטי שהקים.

אל הפאלה בנדיקטין המצועצע נכנסים דרך חצר רחבת ידיים. משמאל ממוקמים מוזיאון היסטורי וגלריה לאמנות מודרנית ואפשר גם לסייר במפעל ליצור הליקר. מימין ממוקמת חנות המפעל המציעה את המשקה המפורסם ושלל מוצרי לוואי. טעימה בכוסית מפלסטיק עולה שני אירו. בצוקים העוטפים את פקה הקים הוורמאכט מערכת של ביצורים כדי לגונן על אירו? פה הנאצית מפני מתקפה מן הים. לפני 66 שנה פחות יומיים, תקפו כוחותיו של הג? נרל אייזנהאוור את הגרמנים בחלק אחר של נורמנדי - בנורמנדי התחתית. לחבל ארץ זה ולחופי הנחיתה ראוי להקדיש ביקור נפרד.