אם כבר מונדיאל: טיול בדרום אפריקה שלא הכרתם
ה"סווטו", רובע השחורים שבפאתי יוהנסבורג בו דוכאו המהומות בתקופת האפרטהייד, הוא כיום אתר תיירות ששווה לבקר בו. דרום אפריקה מפתיעה את התייר, ולא רק בזכות המונדיאל
בעבר נאלצו התושבים להתגורר בגטו השחור. עתה הם בוחרים לגור שם. אמנם נותרו שם מתחמים שדייריהם עדיין חיים בדלות, אולם מאז שהשלטון עבר לידי הרוב השחור, הממשלה בנתה שיכונים ובתי ספר, נסללו כבישים והוקמו גנים ומדשאות. התושבים מתאספים שם בימי חופשה למסיבות ברביקיו. האמידים שבהם, המתגוררים בווילות עם בריכת שחייה, חוגגים בחצר הפרטית.
סווטו הוקמה כ-15 ק"מ דרום מערבית ממרכז יוהנסבורג (ומכאן שמו של המקום: South Western Townships) כדי לשכן בה את הכורים השחורים. המתחם העירוני צמח במהירות וזכה לפרסום עולמי ב-1976, עת פרצו שם מהומות שדוכאו בכוח בידי משטר האפרטהייד. 600 הרוגים נספרו בתום האירועים האלימים.
בני סווטו רגילים היום לתיירים. הללו באים לראות ברובע אורלנדו את בתיהם של זוכי פרס נובל, דזמונד טוטו ונלסון מנדלה (שביתו נהפך למוזיאון האפרטהייד בנוסף לזה הממוקם ביוהנסבורג), וגם את ביתה של גרושתו, ויני מנדלה. הסיורים המאורגנים עוצרים גם במוזיאון הקטור פיטרסון, סטודנט שנורה למוות בידי המשטרה במהומות 1976, ובבית החולים ע"ש כריס האני שהוא הגדול בעולם. עובדים בו למעלה מ-15 אלף אנשי צוות. גם קניון "מפוניה" עם קירות השיש, בתי הקפה והבוטיקים האופנתיים מופיע על מפת הטיולים.
מגרש הכדורגל "סוקר סיטי" מהווה אטרקציה תיירותית בכל ימות השנה בזכות העובדה שיש לו חלק בהיסטוריה של הרפובליקה. באצטדיון הזה הופיע נלסון מנדלה עם שחרורו ב-1990 ושם נערכה ב-1993 לווייתו של כריס האני, שהיה אחד מראשי המאבק באפרטהייד. הרצח של האני זירז את השיחות לעיצובה של דרום אפריקה החדשה ושנה לאחר מכן פינה הנשיא הלבן, פ.וו. דה קלרק, את מקומו למנדלה.
ב-1991, כשביקרתי בדרום אפריקה כאורח הממשלה, היה ברור שהמדינה, שהוחרמה אז בידי רוב מכריע של מדינות תבל, עלתה על נתיב שאין ממנו חזרה. המארחים ביקשו אז להציג לאורחי יריד התיירות השנתי את פניה הנעימים של המדינה. יוהנסבורג וסווטו לא היו על המפה הזאת. עובדה זו העצימה את הסקרנות.
בערב, לאחר
בית החולים, שאז טרם נקרא על שמו של כריס האני, בלט למרחוק. המדריך הסביר שגם 2005 המיטות לא מספיקות עבור 1.5 מיליון התושבים, ולכן רבים נאלצים להתאשפז במסדרונות. סווטו צמחה לממדים של 40 קמ"ר, מכוסים בבקתות, פחונים וגם בתים חד קומתיים, שכונו קופסאות גפרורים.
השיטוט ברחובות חשף אלפי מבקשי עבודה בתחנות איסוף, ואלפים אחרים המנסים למצוא פרנסה לצדי הדרכים: ספר שהציב כיסא על אם הדרך, מכונאי שהניח מגבה לתיקון תקרים וכלי עבודה נוספים, וסתם רוכלים שפרשו שמיכה ועליה מרכולתם הזעומה. והיו גם וילות מפוארות של עשירי העיר השחורים. כבר אז היה ביתו של מנדלה אתר תיירותי.
גם כיום מנסה דרום אפריקה למשוך תיירים, והמונדיאל הוא חלק מן הקמפיין הזה. דרום אפריקה מנסה לפתות את התייר של 2010 עם עשר סיבות. בראש הרשימה מובטח לתייר שאפילו מחיריה של התיירות היוקרתית שווים לכל נפש. ואכן, אם מחליטים לבלות במה שנראה לנו ולהם כאטרקציה מספר אחת של המדינה, כדאי לעשות זאת בסגנון לוקסוס.
האטרקציה היא פארק הספארי, קרוגר פארק, המהווה כיום חלק משמעותי מ-Transfrontier Park Great Limpopo. שטחו של קרוגר פארק הוא כשטחה של מדינת ישראל. כיום, עם צירופו לפארקים שכנים בזימבבווה ובמוזמביק, והסרתן של גדרות הגבול, שטחו מגיע ל-35 אלף קמ"ר (הכוונה היא להגיע למאה אלף קמ"ר, כשרק חמישה אחוזים מהם ייפתחו לסיור מבקרים).
קרוגר פארק יעניק למטייל טעם אמיתי של טבע פראי בתנאי שהתייר יבחר לשהות באחד הלודג'ים. בעלי החיים אינם מגיחים לדרכים הראשיות של הפארק וכדי לראותם צריך לחדור לשבילים נסתרים בסוואנה הענקית. רק צבאים, איילות וקופי הבאבון, המחפשים קרובים אנושיים, קרבים לפסי האספלט המשמשים את התיירות העממית. כדי לראות את חמשת הגדולים - האריה, הנמר, הפיל, הקרנף והבאפלו - וגם לביאות עם גוריהן, צ'יטות וג'ירפות, עדיף לשהות באותם לודג'ים, המעניקים שירות מלכותי לאורחיהם: ארוחות מסביב למדורה, היצע של יינות דרום אפריקאיים מפורסמים, ביתנים מאובזרים כמו בסרטים וגולת הכותרת - ג'יפ לנדרובר עם מדריך וגשש, המכירים את מקומות המסתור של חיות הפארק, ביום ובלילה.
למן הרגע שהם מאתרים זנבו של הולך על ארבע, אין הם מרפים. הג'יפ שועט בדרכי עפר, דורס שיחים, מטפס על גבעות והכל כדי להעניק לתייר את הצילום שיפאר את קירות ביתו. הולכי הארבע הללו מביטים ברכב שממול כבחיה גדולה, כשהיא מאיימת, הם בוחרים לסגת. עם זאת, קרוגר פארק אינו השמורה היחידה בקצה היבשת. לצד פארקים לאומיים יש גם שמורות פרטיות.
דרום אפריקה התיירותית אינה רק ארצם של בעלי החיים. יש בה עושר של נופים: מדבריות, רמות הרריות, נחלים, מפלים ודרכים מתפתלות לחוף הים. כדי לחוות מן השפע הזה נדרשים ימים רבים, בשל המרחקים ממקום למקום.
"דרך הגנים" היא נתיב הטיול המפורסם מכולם, לאורך 200 ק"מ לחוף האוקיינוס ההודי. רכסי הרים הנמזגים אל תוך החוף הזהוב, מפרצים כחולים, נהרות עשירים במים, יערות ירוקים, משטחי פרחים עתירי צבע, ערים ועיירות, הכל כלול, אם כי לא ייחודי. העיר המככבת על מפת התיירות של המדינה היא קייפטאון, שנהנית מנוף הר השולחן המביט עליה ממעל. בנוסף לכך היא קרובה למפגש האוקיינוסים שבקייפ פוינט, בקצה חצי האי כף התקווה הטובה. האם יש משהו מיוחד מבחינה ויזואלית באותה נקודת מפגש? התשובה היא לא. מדובר בצוק ככל הצוקים. למרות זאת, קייפ פוינט מושכת רבבות תיירים ששמעו על "כף התקווה הטובה" בילדותם והם רוצים לראות את המקום במו עיניהם.
אחת הדרכים המקוריות להגיע לשם מקייפטאון, המרוחקת 64 ק"מ, היא ברכבת ובמונית ולאו דווקא בטיול מאורגן. קו הרכבת הדרומי מאפשר לעלות ולרדת בתחנות השונות. הוא מוליך מתחנת הרכבת המרכזית של קייפטאון לסימונ'ס טאון (כ-28 ק"מ). תחנה אחת, ניולנדס, היא למרגלות הר השולחן, התחנה הבאה, מואיזנברג, עוצרת בחוף הגולשים המפורסם בעיר. המשכה של הנסיעה משם מעורר השתאות, משום שהמסילה נושקת לאוקיינוס ההודי, ובחודשים יולי-נובמבר יש סיכוי לראות לווייתנים לאורך החוף.
אפשר גם לרדת לחופי הרחצה ולצלול (בחודשי הקיץ, מפברואר עד אוקטובר). החל מתחילת חודש יוני אפשר לרכוש כרטיס משולב בחברת המוניות "גרין קאב", שתמורת כ-80 דולר מציעה נסיעה מסימונ'ס טאון וכניסה לשמורת הפינגווינים בחוף "בולדרס", ובהמשך נסיעה וכניסה לשמורת קייפ פוינט.
תצלום הר השולחן הוא הפופולרי ביותר מכל תצלומיה של דרום אפריקה. ההר בעל המבנה הייחודי מתנשא לגובה 1,085 מטר . מקובל לעלות אליו ברכבל, אך אפשר לעשות זאת גם ברכב וברגל. 11 נקודות תצפית ממוקמות על ההר, ואפשר לראות מהן את העיר, את שני האוקיינוסים - ההודי והאטלנטי - וגם את האי רובן, שבו היה כלוא מנדלה.
מאז שחרורו של מייסד המדינה החדשה הוקם שם מוזיאון, והאי היה לאחת מאטרקציות התיירות של המדינה. הסיור באי, כולל ההפלגה מרציף ויקטוריה ואלפרד, נמשך כארבע עד חמש שעות. רציף ויקטוריה ואלפרד (Waterfront V&A) מרתק מדי שנה כעשרה מיליון מבקרים, יותר מכל אתר אחר במדינה. כאן היה הנמל של העיר, שהקמתו ביוזמת הנסיך אלפרד, בנה השני של המלכה ויקטוריה, החלה ב-1860. בשלהי המילניום הקודם הפכוהו, כמו בערי נמל אחרות בעולם, לאתר תיירות ובילוי. כיום יש במחסנים ששופצו כ-400 חנויות, 80 מסעדות, ובנוסף להם גם מועדונים וגלריות. במשך כל השנה מתקיימים כאן אירועי תרבות, בידור וספורט. לא כך היה לפני 20 שנה, כשהחרם על המדינה היה בעיצומו. היום חוגגת דרום אפריקה עם כל העולם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם