יש אמהות זיג זג: בילויים משפחתיים שווים בגליל
לנסוע בזיג זג על אופניים עם הילדים, לצפות בנופי לבנון מקרון הרכבת החדשה של מנרה או למצוא הפתעה באמבטיה של מלון כפר גלעדי. בתאל אפרתי עם ההמלצות לנופש משפחתי בצפון
לא זוכרת מתי רכבתי בפעם האחרונה על אופניים, אבל נדמה לי שזה היה לפני הצבא, כלומר פלוס-מינוס 20 שנה אחורה. מאז זממתי הרבה פעמים לרענן את הענף הזנוח הזה אצלי, אבל איכשהו לא יצא.
בתקופה בה כמעט כל אדם מתחזק לו זוג אופניים, אני אחרי הלידה הראשונה נרשמתי לסטודיו סי, אחרי השנייה עשיתי מנוי לחדר כושר ואחרי השלישית השתקעתי בפילאטיס הרגוע והממוזג. אופניים, כידוע, לא ממוזגים, וזו בעיה.
עם נקודת הפתיחה הזאת הגענו בשעת צהריים חמה ל"טבע-בייק" שבקיבוץ דפנה בגליל העליון. מהמיזוג העמוק של האוטו נחתנו היישר לידיו המקצועיות של רענן, "מומחה אופניים" ובוגר מכון וינגייט, שהתאים לכל אחד מאתנו את הגלגלים המתאימים לו.
בת השנתיים ישבה בכיסא מאחורי אבא שלה. בן ה-10 זכה לזוג משלו, ובת ה-6 קפצה במרץ על הנגרר שחובר לאופניים שלי. 20 שנה אמרנו, כן?
לרכיבה על האופניים הדו-כסאיות צריך להתרגל, זה די מוזר בהתחלה. מה גם, שמיד זכיתי לקיתונות של תלונות קולניות: "אמא, את בכלל לא עוזרת
הדרך המענגת (כן, כן, ללא ספק) שלנו לקחה בערך שעה וחצי, עוברת בשטחים חקלאיים, על גדות הנחלים - שם שווה לעצור להתרעננות ולרביצה. לקראת סוף המסלול, כשזוגתי הקטנה למסע הבחינה בשלט הכניסה לדפנה, מיד פלטה: "איזה באסה. לא רוצה לחזור". גם שני אחיה, בכיף היו מתחילים הכול מהתחלה.
ב"טבע-בייק" אפשר לשכור ציוד שמתאים לכל הגילים, לקבל הדרכה ואפשר להזמין גם מדריך צמוד, אם כי הדרכים משולטות, כך שבהחלט אפשר להסתדר בלי. חשוב רק להביא המון-המון מים, וכדאי לבוא בשעות הפחות לוהטות של היום.
אחר הצהריים הגענו למלון בקיבוץ כפר גלעדי, הצופה אל הרי גולן ואל עמק החולה. המלון הוותיק עובר בשנים האחרונות מהלך יסודי של שיפוץ ושדרוג. לובי המלון, וכך גם מרבית חדריו, חודשו בהשקעה של כעשרה מיליון שקלים.
גולת הכותרת של המהלך היא האגף הדו-קומתי החדש, שכולל עשרה חדרי בוטיק וסוויטות. לחדרי הקומה הראשונה מרפסות גן, ואילו בחדרי הקומה השנייה יש חלונות ענק הצופים לנוף. בשיפוץ חדרי הפרימיום, שהסתיים ממש בימים אלה, הושקעו כשני מיליון שקלים.
כבר עם הכניסה לחדר, הכה בנו "הריח של החדש", יחד עם תחושה ביתית חמה. שמחנו גם לגלות שהחדרים מוארים באור טבעי, בניגוד לאפלולית המקובלת במלונות רבים, כזו שפחות מתאימה לחופשה משפחתית עם ילדים.
החדרים מוקפדים ומעוצבים בטעם יוקרתי אמנם, אבל לא מנקר עיניים, כזה שעושה חשק להישאר בחדר. גם האמבטיות / מקלחות מפתיעות: הרצפה מחופה בפרקט כהה ועל הקירות פסיפס מעניין. מחיר חדרי הפרימיום אמנם יקר יחסית, אבל במלון ישנם כמובן סוגי חדרים אחרים במחירים נמוכים יותר.
אחד היתרונות של המלון הוא מרחבי הדשא שבתחומו, כאלה שמספקים זירה מצוינת לילדים נמרצים ותאבי מרחבים. במלון גם בריכת שחייה מקורה שפתוחה עד שעה מאוחרת יחסית. חבל רק שאין במקום בריכת פעוטות. כמו כן פועלים במלון ספא, חדר כושר וסאונה.
מחירי אירוח: בחדרי הבוטיק החדשים של מלון כפר גלעדי על בסיס לינה וארוחת בוקר: החל מ- 1,200 שקלים ללילה לזוג. בסוויטות אגף הבוטיק: החל מ-2,000 שקלים ללילה לזוג. תוספת לילד: 300-350 שקלים.
למתארחים בסוף שבוע כדאי להצטרף לסיור הרגלי שיוצא מהמלון לסליק של הקיבוץ. הסליק הוא אחד מ-20 שנבנו בכפר גלעדי לפני קום המדינה, וששלושה מהם שרדו.
את הסיור שבו השתתפנו הדריך שי, בן הקיבוץ, שהצליח לרתק את כל המשתתפים, כולל הילדים, למשך קרוב לשעתיים.
אחרי שהחיה עבורנו פרקי היסטוריה וסיפורים אנושיים נוגעים ללב מתחילת המאה הקודמת, הגענו לשיא: ביקור בסליק שהוצפן במחסן של שימעל'ה, כולל ירידה בסולם בגומחה הצרה אל תוככי הסליק, על כלי הנשק הרבים המאופסנים בו.
יותר משבוע אחרי הביקור, הילדים עדיין נזכרים בהתרגשות באותו מעמד.
מחיר הסיור לסליק: 15 שקלים לאדם.
בתור משפחה שעמידה בזמנים לא נמנית על מאפייניה הבולטים, ניצלנו את העובדה שישנו בסביבה, והחלטנו לבלות בנחת, מהבוקר (11:50 זה עדיין בוקר, לא?), יום שלם בצוק מנרה. הרעיון המרכזי באתר - שהכניסה הראשית אליו נמצאת מעט דרומית לקריית שמונה - הוא שלוש תחנות פעילות, בגבהים שונים במעלה ההר, שביניהן מחבר רכבל בארוך של 1,740 מ', הנחשב לארוך בארץ.
מיד כשהגענו לאתר, נעמדנו בזוגות בתור למגלשת ההרים שפועלת בתחנה התחתונה. הקטנה נאלצה כמובן להמתין למטה בקריאות נואשות של "גם אני רוצה" (הגלישה מגיל 3), בזמן שאנחנו התיישבנו במגלשות שיוצאות למסלול מעגלי של 1,200 מטר מול הנוף הפתוח.
פשוט כיף, גם לילדים וגם למבוגרים. וכצפוי, זכינו לשמוע את ההערה האצילית בין אח לאחות: "בטח אמא שמה לך ברקס כל הזמן, תודי". למזלי, הפעם ההכחשה של העדה הייתה נמרצת.
משם עלינו ברכבל עד לתחנה העליונה, שבה יש ג'ימבורי, מסעדה, תצפית, פעילויות יצירה, סיור רגלי בחורש, אפשרות כניסה לבריכת הקיבוץ וגם אטרקציה חדשה – רכבת בצוק. מדובר בקרונות רתומים לטרקטור, היוצא לסיור מודרך בשטחים החקלאיים של קיבוץ מנרה, לאורך גדר המערכת ובנקודות תצפית על גבול לבנון ועל עמק החולה. תענוג לא זול (30 שקל לאדם), אבל המראות יפים, ההדרכה מעניינת ומתאימה לכל גיל והילדים מבסוטים מעצם הנסיעה בשטח.
בתחנה האמצעית תמצאו אומגה באורך 200 מטר, סנפלינג וקיר טיפוס. אנחנו התמסרנו לאומגה בהרכב מלא. שני הגדולים ירדו יחד, ובת השנתיים נקשרה אליי וגלשה איתי.
הילדים היו באקסטזה, אבל הקטנה נראתה כמי שחטפה את שוק חייה - מאושרת היא לא נראתה. מה שלא מפריע לה לדקלם מאז בחיוך גאה של ילדת אקסטרים "אומגה אומגה" בהגייה מצחיקה ובצירוף המילים "באוויר" ו"כמו ציפור".
המחירים משתנים לפי הרכב החבילה הרצויה – פרטים באתר צוק מנרה.
הכותבת הייתה אורחת מלון כפר גלעדי ועמותת התיירות בגליל העליון
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם