הכל כלול על המים: מה שווה יותר, הפלגה או מלון בחו"ל?
חמישה ימים באוניית נופש הם נופש זול מ"הכל כלול" של אנטליה - ה"מלון" צף אתכם, לא צריך לארוז ובכל יום קמים ביעד חדש. אז איך מסתדרים 700 ישראלים יחד במקום סגור?
החופשה מתחילה כבר בעלייה לסיפון, כי ההפלגה עצמה היא חלק מהנופש. אין צורך למסור מזוודות ואין הגבלת משקל. כשעוברים מאתר לאתר לא צריך לארוז ולזוז לבית המלון הבא. נשארים באותו חדר, הולכים לישון, ובבוקר פשוט קמים ביעד חדש. יורדים מהסיפון, מטיילים - לבד או כחלק מסיור חוף מאורגן בליווי מדריך ישראלי ואוטובוס מפואר - ובסוף היום חוזרים לאונייה. אוכלים ארוחת ערב, רואים הופעה, הולכים לישון, ולמחרת פשוט קמים בנמל של עיר אחרת.
ההפלגה היא חוויה בפני עצמה. על הסיפון הקדמי אפשר לראות למרחוק ולחוש את עוצמתו של הים, כשחרטום האונייה השוקלת 15 טונות בוצע את המים. לעתים גם מזדמנות הפתעות. כך למשל, עשרות קילומטרים לפני חופי רודוס נשמעו צעקות, "לווייתן, לווייתן!". ראש ענק ומרובע, עם פסים על הלחי, הבליח מן המים וקרס חזרה אל המעמקים. אבל מתברר שיש מה ללמוד. בערב הסביר הקפטן שאין לווייתנים בים התיכון, ומדובר כנראה בכריש-לווייתן.
אנחנו, לעומת הלווייתנים והכרישים, יצורים יבשתיים. בים שקט - והים התיכון נחשב לאזור שקט בדרך כלל - מרבית המפליגים יכולים לשכוח ממחלת ים. במצב של ים סוער האוניות של היום מצוידות במייצבים תת-מימיים שמונעים טלטולים. במקרה של גלים גבוהים ההרגשה עלולה להיות פחות נעימה, אבל גם על זה אפשר להתגבר. יש רופא באונייה, אפשר להצטייד בכדורים נגד בחילות, ובכל מקרה אפשר לבדוק באינטרנט תחזית של שלושה ימים על גובה הגלים ולהיות מוכנים מראש.
לפני הנסיעה לא עזבה אותי המחשבה איך נעביר את הזמן מתחילת המסע ביום חמישי בצהריים בנמל חיפה עד שנעגון ברודוס למחרת אחר-הצהריים. אבל אחרי שעלינו לסיפון, וכשראיתי שלא הספקתי לעשות את כל מה שתכננתי עד לרודוס, נרגעתי בקשר לדרך חזרה.
אז מה עושים על האונייה? קודם כל אוכלים, שהרי הכל כלול במחיר. ארבע ארוחות ביום שמתאימות
אין צורך לרוץ לתפוס מקום, כי כל תא מקבל שולחן קבוע שעליו הוא סועד בכל ההפלגה. הצוות הגדול בחדר האוכל הציע שירות יוצא דופן באדיבותו, והתרוצץ משולחן לשולחן כדי למלא אחר כל בקשה. אם בכל זאת נשארים רעבים, בכל לילה בחצות נפתח מזנון פיצה בבריכה, למי שרוצה נשנוש לפני השינה.
מלבד אוכל יש באונייה דרכים נוספות להעביר את הזמן. סרטים המוקרנים לאורך היום, חנות דיוטי פרי, צוות בידור לילדים ולמבוגרים, התעמלות בוקר, ריצה על הסיפון, טורנירי פינג-פונג, שירה בציבור, אירובי, סשן של ריקודי סמבה ובינגו. בקיצור, "אגדו-דו-דו" על כל צורותיו, וזה עוד לפני שהזכרנו את הקזינו.
חברת "מנו ספנות", המפעילה את האונייה, עדכנה את לוח ההפלגות שלה בעקבות הוצאת היעדים הטורקיים ממקומות העגינה של אוניות הנופש. במקומם נוספו הפלגות לאיי יוון וקפריסין. הפלגה כזאת היא תחליף זול יותר מה"הכל כלול" של אנטליה בקיץ. בסופו של דבר מדובר כאן בבית מלון בן שבע קומות.
במסע היה אפשר לראות משפחות עם ילדים, קבוצה של מורים בפנסיה שהפליאו בריקודי עם, ובני הנוער חוגגים בלילה בבריכה למרות מידותיה הצנועות ומי המלח. גם השפה הרוסית נשמעה לא מעט במהלך ההפלגה. בסך הכל, למרות הסיטואציה הנפיצה של כ-700 ישראלים במקום סגור, הסדר נשמר ואפשר לסכם חוויה נחמדה.
כשהכרמל כבר נראה באופק בדרך חזרה מהמסע, הגיע הזמן לשאול: מה עדיף, טיסה או הפלגה?
התשובה היא שאי אפשר להשוות. אלו שני סוגים של חופשות ולכל אחד היתרונות והחסרונות שלו. ההפלגות מיועדות לגילאים שונים - מילדים, דרך זוגות בירח דבש ועד למבוגרים ולקשישים. האונייה היא "מלון צף", שמעניק נוחיות מירבית בדרך בין בילוי על חופים שונים של הים התיכון. על הסיפון אפשר לתפוס שלווה עם ספר טוב או להאזין למוזיקה, להביט לעבר האופק ולנקות את הראש. מצד שני, מדובר במקום סגור, ובלב ים אין לאן לעזוב. מצד שלישי, מי בכלל רוצה ללכת כשיש הכל במקום אחד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם