רקמה אנושית אחת יפה: ראיון עם צלם האופנה דיוויד לה שאפל
דיוויד לה שאפל כבר לא מצלם סלבריטאים ערומים בשביל מגזינים. עכשיו הוא עושה את זה כדי להתרגש מאלוהים. ראיון רוחני לקראת התערוכה החדשה שלו במוזיאון תל אביב
בשבוע הבא ינסה לה שאפל, ,47 להעביר מעט מהמסר שלו בביקורו השני בישראל, הפעם לרגל פתיחת תערוכת יחיד ראשונה מעבודותיו, שתוצג במוזיאון תל אביב לאמנות. בתערוכה, "צילום פופ פוסט מודרני" (פתיחה: 23 ביולי, אוצרת: נילי גורן,( יוצגו באיחור אופנתי עבודות מחמש השנים האחרונות של אמן הפופ ההיפר-ריאליסטי, השוזר בתצלומיו איקונוגרפיה נוצרית לצד ידוענים ודמויות שוליים, וביקורת פסאודו חברתית-פוליטית לצד מחוות לסיפורי התנ"ך. את הכול עוטף לה שאפל בשכבת שעווה מבהיקה, שהופכת גם את הסיטואציה המזוהמת ביותר לדימוי זוהר מלא תשוקה.
הפוסטר שמלווה את התערוכה מדגים באופן חד את השימוש שעושה לה שאפל בהשראות המלוות אותו: העבודה Hold Me, Carry Me Boldly, מסדרת ,American Jesus בו מוצג חברו הטוב מייקל ג'קסון כפייטה של מיכאלאנג'לו, מונח בזרועותיו של ישו מודרני על רקע צמחייה ירוקה. "הביקור הקודם שלי בישראל בשנה שעברה היה בצל מותו של מייקל," הוא מספר. "הוא היה חבר קרוב
שלי, והביקור היה מאוד טעון עבורי." בפעם ההיא, מלבד גזירת סרט הכניסה לאירוע מסחרי אליו הוזמן, לה שאפל בחר לא להתוודע לאופנה המקומית ולקולגות שכל כך מעריצים אותו. לפחות הוא זכה לתמונה עם בר רפאלי.
התערוכה הנוכחית נאצרה על פי טעמו של הקהל הישראלי, כולל מבחר עבודות שנעשו במיוחד. כך למשל תצלום נגטיב של שטר של מאה שקל בכיכובו של נשיא ישראל לשעבר יצחק בן-צבי - עבודה גראפית שלא עומדת בסטנדרטים של הטכניקה המפוארת שמלווה את רוב עבודותיו של שאפל.
עבודה מעניינת נוספת וחדשה שתוצג בתערוכה היא The Rape of Africa בכיכובה של נעמי קמפבל חשופת שד, המנסה להביע אמירה פופוליסטית על יחסנו לאמא אדמה. אבל אל תנסו לחלץ מלה שאפל ביקורת ישירה על הקולוניאליזם שהשחית את אפריקה, או התעלמותו של האדם הלבן - גם היום - מהמחלות והעוני שאוכלות את היבשת השחורה.
לה שאפל
"הרגשתי שחלק מן העבודות האחרונות שלי אינן הולמות את המוזיאון בתל אביב," הוא אומר בטון מתנצל, "סדרת עבודות ,Holy War למשל. אני חושב שלקהל הצופים בישראל יש מספיק בעיות עם מלחמות, והם לא צריכים להיזכר בהן גם כשהם מגיעים למוזיאון. חשבתי שכשאנשים מגיעים למוזיאון הם ירצו לראות דברים אחרים ממלחמה. לכם בישראל זה לא חסר, אתם חיים בסיטואציה של מלחמה מדי יום."
במילים אחרות, אתה מנסה להתאים לה שאפל ייצוגי אחר לכל מקום בו אתה נמצא.
"בתערוכה שהייתה אמורה להתקיים בימים אלו בToday Art Museum- בבייג'ינג, חלק גדול מהעבודות נאסרו להצגה על ידי הצנזורה הממשלתית. לא היה שום דבר פוליטי בעבודות. אלו תמונות עירום יפות מאוד וצבעוניות שהציגו את גוף האדם. עבודות תמימות לחלוטין בלי שום ממד פורנוגראפי. לקח לנו זמן רב לקבל אישורים, וברגע שהממשלה החליטה לאפשר את התערוכה, היה מאוחר מדי לטפל בשינוע התמונות."
סדרת העבודות המעניינת ביותר של לה שאפל מבין אלה שיוצגו בישראל היא ,Deluge המציגה אפיזודות תנ"כיות בהשראתו של מיכאלאנג'לו. אלו תמונות ענק קבוצתיות בהן שלל דמויות עירומות נמצאות במצב שבין חרדה להתפעמות. "התמונות אופטימיות מאוד, למרות שהמצולמים נראים בחרדה," מסביר לה שאפל. "בתמונת 'המבול,' למשל, למרות שהעולם נמצא לפני סופו והמים עולים, כולם מציעים יד וזרוע אחד לשני. זאת הנקודה הכי גבוהה של הקיום האנושי. אף אחד לא נלחם, אף אחד לא מבקר אחד את השני. כולם יחד למטרה אחת. עבורי, התמונה הזו היא מראה לחברה. אני מאמין, כמו מיכאלאנג'לו, שאלוהים קיים. וההוכחה לכך היא הטבע והיופי של גוף האדם."
את פרסומו הרב קנה לה שאפל בזכות העירום הרב שבולט ביצירותיו, אשר במרכזן עומדים פעמים רבות סלבריטאים מהשורה הראשונה. כמי שהתחנך על ברכיו של אנדי וורהול, לה שאפל הבין מתחילת דרכו כי הדרך האישית לתהילה עוברת באמצעות אימוץ תהילתם של אחרים. ליידי גאגא, פריס הילטון, פמלה אנדרסון, קורטני לאב, אמנדה לאפור ואחרים הסכימו כולם להתערטל - פיזית ונפשית - מול עדשת המצלמה שלו. אחד הדימויים החזקים ביותר של לה שאפל משנת 2004 היא העבודה Class Struggle בכיכובה של הילטון, המצולמת שרועה בעירום על רקע קיר לבנים ורוד, וגופה כבול בכבל שחור ארוך שבקצהו מיקרופון.
למרות שבשנים האחרונות הוא יצא בתקשורת כנגד תופעת הסלבס, ואף הצהיר כי אינו מעוניין עוד לצלם ידוענים, דפדוף ברשימת העבודות שלו חושף תמונת מצב שונה. רק השנה הספיק לצלם את אשת החברה ויורשת המיליונים דפני גינס לקמפיין של מכוניות "מאייבך," ואת ליידי גאגא בסדרת תצלומים יפהפייה. להגנתו הוא אומר כי השתיים אינן ידועניות, אלא אמניות, ובעיקר - חברות קרובות. "החיבור בינינו הוא אישי. דפני וגאגא הן חברות מאוד טובות שלי, והעבודה מושתתת על קרבה אישית. אני לא חושב שהן סלבריטיאיות בלי תוכן. הפסקתי בשנים האחרונות לצלם למגזינים, לכן העיסוק שלי בסלבריטיז פחת."
האם זה חלק מהפגיעה של האינטרנט במגזינים המודפסים?
"אני דווקא מאמין באינטרנט, בעיקר בסקייפ, כי אז יש לי יכולת לשוחח עם חברים מכל העולם מביתי שבהוואי. אבל אין לי חשבון טוויטר ואין לי פייסבוק. אני עדיין מאמין גדול בקשר אנושי עם אנשים, ולא מבעד למסך מחשב".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם