פעם שלישית רודוס: הטוב, הרע והאין-ברירה באי היווני
אירופה יקרה מדי, אנטליה מוחרמת מדי ובאילת לא מריחים את חו"ל. כן, כנראה ששוב תיסעו לרודוס, אבל הפעם לפחות תדעו איפה האוכל השווה ולאן לא מגיעים עדרי התיירים
החדשות הטובות הן ששום דבר לא השתנה. רודוס גרסת 2010 עדיין מציעה את השילוב המושלם בין חופשת בטן-גב, תיירות שעוברת דרך הרגליים באתרי עתיקות, וביקור בפנינות חמדה לא שגרתיות שדורשות הגעה ברכב. הקידמה והטכנולוגיה של העשור האחרון בהחלט לא נשארו מאחור, אבל מי באמת מחפש קידמה וטכנולוגיה כשאתה נוסע לטייל.
למה רודוס? אי אפשר בלי להזכיר את המשבר עם טורקיה, אז בואו נגמור עם זה. כן, מבאס שכבר לא אוהבים אותנו באנקרה והסביבה (למי שאהב לנסוע לשם מלכתחילה), אבל גיחה ליוון אינה צריכה עניין זה כהצדקה. זוהי פשוט מדובר מדינה מקסימה, אנשיה חמים, והאמת שגם האוכל מצוין והתרבות נהדרת. המינוס: אי אפשר להביא רחת לקום לחבר'ה מהעבודה כשחוזרים.
הביקור הפעם הוא לצורך בדיקת מלון "ארמון השושנים" שבאי. ביום-יום זו כנראה לא האופציה השפוייה הכלכלית מבחינתכם, אבל אם יש לכם כמה ג'ובות ובא לכם להתפנק, כנראה שתיהנו מהמסעדות המגוונות במלון, הקירבה לים, השירות האדיב, החדרים הגדולים והמפנקים עד כאב, הפלזמות בחדר השינה והמשרת האישי, שאמנם לא יצא לי להכיר אבל בטוח עשה את עבודתו נאמנה, לפחות בכל האמור לציוד המיני בר ואספקת חפצי האמבטיה.
מלבד כל אלו יש במלון גם אופציות שרק בשבילן ייצרו את המושג "שווה לכל נפש". כך
ויש גם קזינו. עבדכם הנאמן מעולם לא זרק קובייה, שם צ'יפ על "18 שחור" או ניסה "21" מול דילר אימתני, אבל יש כאלו שאוהבים את זה. אם אי אפשר לנסוע ליריחו ווגאס מרוחקת מדי, כנראה שכדאי להגיע לרודוס ולעשות את המעשה במקום לגיטימי וזול להגעה.
לינדוס היא בדיוק מה שכתוב בספר לגבי אתר תיירותי יווני. במרחק של כשעה נסיעה מהעיר, נמצא שילוב של הכל: עתיקות, נוף מרהיב, וכן - גם אוכל. הכפר, שבעבר המאד רחוק שימש כמקום מסחר, שוכן למרגלותיה של מצודת האקרופוליס, אשר נבנתה בערך ב-300 לפנה"ס, ומכילה את שרידי המקדש לאלה אתנה. המסע אל המצודה אפשרי ברגל למיטיבי הלכת והכושר, אך גם באמצעות חמורים חביבים - מה שמעצים את החוויה.
השוק של לינדוס, שנמצא בתחילת העלייה למצודה, מספק את כל מה שתייר מצוי צריך, כלומר מזכרות. חולצות, מגבות, פסלים, תבלינים, תמרוקים וכדומה. נחמד מאד לטייל, אפשר גם לקנות, אם כי בשלב מסויים החנויות חוזרות על עצמן, ואם תאריכו במסע כנראה שתתחילו לראות רק פסלים של אפולו בעיניים. המצודה משלבת בין העתיקות שיש רק ליוון להציע לנוף יפהפה ומרהיב אל המפרץ של לינדוס.
מסעדת מבריקוס, בכיכר בתחילת המסע לעבר האקרופוליס, היא הפינאלה לכל מי שמסיים את הטיול עם בטן מקרקרת. שוב מגוון של מאכלי ים, אבל גם כמה סוגי ריזוטו שונים ופסטה שמיוצרות במקום ועריבה לחיך הרבה יותר מהמוצרים התעשייתיים שתפגשו במסעדות אחרות.
אם תעלעלו בספרים על רודוס, או תבקשו מאדם שביקר באי לתת לכם שם של אטרקציה תיירותית, כנראה שרוב האנשים יגידו לכם את המלים - "עמק הפרפרים". בואו נהרוג מיתוס - אין מה לעשות שם. פעמיים "התמזל" מזלי להגיע לעמק הפרפרים. פעמיים מישהו שכח להגיד לפרפרים להגיע. אומרים שיש חודש או חודשיים מאד ספציפיים שהם באים לביקור, אבל, תכל'ס, מדובר בפרפרים. לא בדובי פנדה או טיגריסים, אז אין צורך לצאת מגדרכם רק כדי לראות פרפר נחמד.
אם אי פעם ייצא לי לחזור לגיחה רביעית לרודוס, הכפר אמבוני בטוח יהיה ברשימה שלי. מבחינתי, זהו אולי אחד הגילויים המוצלחים ביותר של הביקור. אמנם לא מוכר מבחינה תיירותית, קצת רחוק מהעיר רודוס, אבל עם שכירת אוטו ומפה אחת אפשר להגיע לאזור שלא מפוצץ באנשים עם מצלמות.
אמבוני הוא כפר קטן. התושבים מנהלים שם משק משלהם. כך שבניגוד לאופי השרימפסי של המאכלים בעיר עצמה, פה אפשר גם למצוא יותר בשר לקרניבורים שביניכם. אל תצפו לראות פרות מלחכות עשב. גם לא מדובר במקום גדול במיוחד, אבל הקסם שבו הוא הקלות בה הוא ניתן למיצוי. הדרך ההררית והמיוערת אליו שובת עין והדובדבן שבקצפת הם המסעדות.
מסעדת איליאס, לדוגמא, היא אחת המסעדות הבודדות ברודוס שלא מפספסת. מהמנות הראשונות ועד התבשילים היותר כבדים, הכל פשוט מושלם. מוגש בטוב טעם, באווירה יוצאת מהכלל ובשירות נהדר.
יש כאלו שאוהבים בטן גב ומעט תיזוזים. לכך - העיר רודוס היא התשובה. לא חייבים לשכור אוטו כדי לראות אקרופולוסים או פרפרים. החוף אמנם סלעי ולא חולי, אבל הוא נראה משגע. לרוב המלונות יש בריכות, והעיר החדשה היא מענה לכל חובבי וחובבות השופינג. מותגים לא חסר.
במרחק הליכה של רבע שעה מגיעים גם לעיר העתיקה. רחובות בניחוח של לפני הספירה, חנויות עם כל מה שרציתם להביא הביתה במקום רחת לקום, וגם כמה אתרים בשביל ההיסטוריה, כמו בית הכנסת העתיק. בערב יש גם פאבים שווים, מועדונים עם מוזיקה עכשווית, וגם יוונית אם אתם שמעון פרנס.
רודוס היא פתרון לתיירות לייט. לא כולם רוצים לנסוע לאילת, ומדובר באופציה לא הרבה יותר יקרה, ובואו נודה בזה, המחיר שווה בהחלט בשביל קצת ניחוח חו"לי, ברייק מהשגרה, ועדיין אין צורך לשבור תוכנית חסכון כפי שעושים כדי להגיע למעמקיה של אירופה ומעבר לה.
אפלטון אמר פעם "תכלית החכמה היא לחשוב אמת, להרגיש את היופי ולרצות את הטוב". אפילו שהכנסתי את הציטוט הזה רק כדי לתת עוד נופך יווני ותחושה של נאורות, אפשר בהחלט להרגיש את היופי ברודוס ולרצות את הטוב. פעם שלישית, גלידה.
הכותב היה אורח מלון "ארמון השושנים" ברודוס
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם