הסוד הלביש: ג'ונתן סונדרס מעצב תהילה
חוג הלקוחות שלו כולל את מישל אובמה, מדונה, קיילי מינוג וסיינה מילר ושיתופי פעולה עם "טופשופ" ו"טארגט". מעצב האופנה הבריטי ג'ונתן סונדרס בראיון בלעדי בישראל
במונחים ישראליים, מדובר עדיין בהערת שוליים. במונחים בריטיים, מדובר במהפכה. שנים אחרי שלונדון איבדה את מקומה כמוקד של סטייל חדשני ונועז, היא חוזרת לחיים עם אופנה שפועלת על הגבול בין אקסטרווגנטיות לבישה לביגוד אקספירמנטלי, שיושבת בול על המסורת והרוח המהפכנית שנושבת מרחובות מזרח לונדון.
"המשותף לכולנו הוא הניסיון ליצור אופנה עכשווית ולבישה," אומר סונדרס בשיחה שמתקיימת בזמן ביקורו בארץ. "אנחנו לא מנסים ליצור פנטזיות כמו גליאנו, מקווין או חוסיין שאלאיין, שפרצו בתחילת שנות האלפיים. חשוב לנו הקשר בין הגוף לבגד, ופחות ליצור פנטזיה של אופנה. גילס עושה דברים אקסטרווגנטיים מדי פעם, אבל הם עדיין לבישים."
לישראל הגיע סונדרס בחודש שעבר כאורח המחלקה לאופנה ב"שנקר," אחרי שהוזמן על ידי ראש המחלקה, לאה פרץ, להשתתף בפאנל המבקרים של עבודות הבוגרים. "הציפיות שלי היו הרבה יותר נמוכות," הוא אומר. "בניגוד לקולג'ים אחרים לאופנה בעולם, בהם לומדים סטודנטים ממדינות שונות, 'שנקר' הוא קולג' קטן יחסית. ציפיתי לעבודות עם מסר אחיד בכל הקולקציות, אבל הופתעתי מכך שכל קולקציה הייתה שונה ומורכבת, ולכל סטודנט הייתה אמירה מעניינת ושונה משל אחרים.
"באופן טבעי, היו קולקציות טובות יותר מאחרות. אבל הסטנדרט היה מאוד גבוה, ובניגוד לבתי ספר אחרים, הסטודנטים כאן עושים הכול. במקומות אחרים יש אנשי מקצוע שעושים את זה בשבילך. אתה לא יושב ורוקם על השמלה. לדעתי על הדברים להשתנות, ומעצבים חייבים לשלוט בטכניקות נוספות וגם בעיצוב טקסטיל. זה מבטיח שהסטנדרט יעלה."
סונדרס הגיע ללונדון בגיל ,20 עלם סקוטי צעיר, עם מראה מצודד, מבטא כבד, תואר ראשון בהדפסת טקסטיל מבית הספר לאמנות בגלזגו והרבה אמביציה. "המעבר ללונדון והלימודים בסנט מרטין הם נקודות המפנה הכי חשובות בקריירה שלי," הוא מספר, תוך עישון בשרשרת. "אני זוכר שכשלמדתי בבית הספר לאמנות בגלזגו, לכל דבר הייתה צריכה להיות סיבה אינטלקטואלית. כשהגעתי לסנט מרטין, לימדו אותי שדברים יכולים להיות יפים, וזה מספיק."
יומיים אחרי תצוגת הבוגרים של התלמידים לתואר שני במחלקה היוקרתית לאופנה ב"סנטרל סנט מרטין," התחיל לעבוד עבור מקווין, שהתאבד בתחילת השנה. "לי לימד אותי כמעט כל מה שאני יודע על אופנה," מספר סונדרס. "עבדנו יחד שישה חודשים. זה לא הרבה זמן, אבל הוא שימש עבורי השראה מרכזית. לאו דווקא מבחינה אסתטית - אנחנו מאוד שונים בתפיסה האמנותית - אלא יותר בתהליכי העבודה, באטיטיוד, בהבנה כיצד לעבוד בצוות עם אנשים. יש אנשים שלא יודעים לעבוד בצוות, אבל אתה לא יכול להתקיים
מאז הופעת הבכורה של סונדרס בשבוע האופנה בלונדון ב,2003- הוא מקפיד ליצור מדי עונה הדפסים מיוחדים לבית האופנה שלו, אבל גם לבתי אופנה נוספים כמו "פוצ'י," "קלואה" ו"מקווין." ההדפסים ועיצובי הטקסטיל שלו הם שהכניסו אותו למרכז התודעה של תעשיית האופנה, ומעניקים לקולקציות בעיצובו כתב יד אישי שמתגבש מעונה לעונה.
בשנתיים האחרונות ניתן לחוש שינוי בדוגמאות ההדפסים שלו. את העושר והגודש שבלטו בעיצוביו הוא הדף לטובת קווים נקיים וגיאומטריים הפרושים על הבד כמו איור מאופק. "השינוי היה מאוד טבעי," הוא מספר ומדליק סיגריה נוספת. "אתה מתבגר, משתנה, והרעיונות שלך מקבלים גוון אחר. היום אני מאמין שהאופנה הולכת למקומות הרבה יותר נקיים ופשוטים. אבל לפעמים טוב גם ללמוד מהטעויות שלך, והיו לי כאלה."
מה הפיאסקו הכי צורם שאתה זוכר מהקריירה שלך?
"סתיו-חורף .2006-7 הקולקציה לא עבדה. היא הייתה מודרנית. יותר מדי אייטיז ולא כנה. וזה מה שקורה כשאתה הופך להיות מאוד עסוק ומעצב שמונה קולקציות, ארבע למותג של עצמך, וארבע למותג האיטלקי 'פוליני' (ממנו התפטר לפני כחודשיים, א.י.(. זה המון כסף, אבל זה בעיקר המון עבודה קשה. לפעמים, כמעצב, אין לך את הזמן הדרוש לחשוב על הדברים לעומק. אתה עובד במהירות שיא, וכשאתה עושה טעויות, זה מה שקורה. בדרך כלל אתה מגלה את הטעויות בסוף, כי מאוד קשה להבין או לגלות אותן כשאתה עסוק ובסטרס."
הלחץ מובן מאליו. עם חוג לקוחות נוצץ שכולל את שתי הגברות הראשונות של ארצות הברית, מישל אובמה ומדונה, לצד פיגורות כמו קיילי מינוג וסיינה מילר - סונדרס יכול לסמן וי על ההכרה העולמית. בשנתיים האחרונות הוא השיק קולקציות להמונים יחד עם ענקית האופנה הבריטית "טופשופ" וקמעונאית האופנה האמריקאית "טארגט," שפירשו את משנתו האופנתית במחירים שווים לכל כיס.
אבל למרות שמדובר בהשקעה כלכלית שמשתלמת לשני הצדדים, סונדרס מאמין שהמשבר הכלכלי והמיתון הקשה בבריטניה עושים לו ולמעצבים בגודלו רק טוב. "בתקופה שכזאת הרבה אנשים מחפשים מעצבים ולייבלים צעירים עצמאיים, ופחות מותגים מנקרי עיניים," הוא אומר. "בעיני המותגים הגדולים רלוונטיים פחות בתקופתנו. היום כולם שמים פחות דגש על הבגדים ויותר על התצוגה, ומבזבזים על זה המון כסף. פתאום נוצר פער גדול בין מה שהלקוחות מחפשים בחנויות לבין מה שהתקשורת מציגה."
"אני מאמין שכמעצב חשוב לדחוף את עצמך קדימה ולנסות דברים חדשים. אם לא - אתה הופך להיות לא רלוונטי. בניגוד להרבה מעצבים שמאמינים בקונספט, אני מאמין להפך, שהקונספט לא חשוב. בבגדים שלי אין מסר. יש הרבה צבע, גזרות מעניינות. זה נכון שיש לי רפרנטים, השראות והשפעות מהרבה מקומות. אבל בשורה התחתונה אני עושה בגדים עבור אנשים, ולא עושה אמנות."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם