מרחבא, הגעת למלטה: בילוי אירופי עם ניחוח ערבי
"מרחבא" היא המילה הראשונה שתשמעו באי מלטה, שתושביו דוברים שפה שמית. מיד אחר כך תגלו מפרצים תכולים, מזכרות מאבירים וקוקטייל ארכיטקטוני שהשאירו הכובשים
מתברר שמלטזית היא שפה שמית. היא החלה להתפתח בסביבות המאה התשיעית, כשאל האי פלשו אוכלוסיות ערביות, ובחלוף הזמן הותירה לשפות נוספות להשתלב בה, בעיקר לאיטלקית ואנגלית. בשפה המלטזית מוטמעת ההיסטוריה של מלטה, על הקבוצות והלאומים שהשתכנו בה, ההשפעות התרבותיות השונות ואפילו שכנותיה הגיאוגרפיות.
מדינת מלטה מורכבת מהאי המרכזי הקרוי אף הוא "מלטה", ומהאיים גוזו וקומינו, המצויים במרחק שיט קצר ממנו. האי מלטה יושב לראשונה על ידי הפיניקים במאה השישית לספירה, שכינו אותו ,"MALAT" משמע "הנמל הבטוח". מאז עברו במלטה הרומאים, הביזנטים, הערבים, העותמנים, הצרפתים (ובראשם נפוליאון, בשלהי המאה ה-18, וגם הבריטים ב-1800 (עד היום נוהגים במלטה בצד שמאל, ואפילו תאי הטלפון הציבוריים אדומים). כיום מלטה היא מדינה בפני עצמה, יש לה דגל, ממשל וזהות עצמית חזקה ורבת גאווה. בשנת 2004 הצטרפה לאיחוד האירופי, והמטבע המקובל בה הוא יורו.
מתחילים בשיט: בבירתה של מלטה, העיר ואלטה (VALLETTA), מתגוררים כ-9,000 תושבים, וכמעט כל בניין (בדרך כלל בעל קומות בודדות) מעוטר ב“גלריות מלטזיות“ - מרפסות מרהיבות הבנויות בסגנון ערבי ובשלל צבעים, המעניקות יופי ונוכחות למבנה. בואלטה מצוי הנמל הימי הטבעי הגדול ביותר בים התיכון. מרציף "סליאמה“ (SLIEMA) יוצאות הפלגות אל תוך הנמל וסביב לעיר, וזו דרך מעולה להכיר קצת את האווירה הים תיכונית של מלטה. במשך ההפלגה, שאורכת שעה וחצי, אפשר לראות את חומות העיר ואת הבנייה החדשה המשתלבת בבתים העתיקים.
מתרשמים מאבירים: ארמון הגראנדמאסטר (PALACE GRANDMASTER'S) ברחוב הרפובליקה בואלטה נבנה במאה ה-16 ושימש את הגראנד מאסטרס, אבירי מסדר יוחנן הקדוש (ההוספיטלרים.( התחושה היא שרוח האבירים עודנה מרחפת בארמון המפואר. שריונות אבירים אותנטיים ומרשימים ניצבים בסדר מופתי לאורך מסלול הביקור. אוספים
מבלים בסנט ג‘וליאנס: בכל שעות היום החיים בואלטה שוקקים, ובלילה מתעוררים גם אזורי הבילוי, בייחוד באזור המרכזי של בתי המלון וחוף הים בסנט ג‘וליאנס (ST. JULIANS). בשעות הערב האזור עוטה גלימה צבעונית של מנורות, ועשרות מסעדות, פאבים, בתי קזינו ומועדונים מושכים אליהם בליינים.
קונים בביי סטריט: עלות המחיה והקניות דומה לזו שבישראל. באזור סטריט ביי פועל גם ה- BAY STREET COMPLEX- קניון נעים לביקור, שחלקו תחת כיפת השמים, ובו חנויות של פרנץ‘ קונקשן, טומי הילפיגר, GUESS ואפילו חנות אוכל ויין של מרקס אנד ספנסר. בקניון יש גם מתחם באולינג חדשני, ומעבר לכביש, מתחת לבית המלון המפנק INTER CONTINENTAL (ראו כתובות) נמצא בית קולנוע נעים (אל דאגה, הסרטים מוקרנים בשפת המקור).
אוכלים דגים במרצ‘נס: השוק ברחוב מרצ‘נס (MERCHNTS) בואלטה הוא שוק הומה אדם באורך של מאות מטרים, והריח האופף אותו הוא של צלפים מוחמצים, תוספת פופולרית במיוחד כמעט בכל מסעדה. בשוק, הנמצא בסמוך לקו הים, ניתן למצוא דוכני דגים ופירות ים, כמו גם מזון ומזכרות וחפצים. אם יוצאים ממנו לרגע ומתבוננים בסירות הדייגים הקטנות העוגנות במקום, רואים בחרטומן ציורים של עיניים. זהו זכר לתקופה הפיניקית במקום והדייגים מאמינים, בחצי הלצה, שכך הסירות מוצאות את הדרך חזרה לנמל לאחר שיצאו ללב ים. מאחורי סככות השוק, בצדו השני, יש עשרות מסעדות מקומיות. השוק פתוח בכל ימות השבוע, למעט בימי ראשון, ומומלץ להגיע אליו בשבת, אז הוא עשיר במיוחד בסחורה, אבל גם במבקרים, לכן חובה להגיע רק בשעות הבוקר.
קופצים לעיר מדינה: מדינה (MDINA), ששימשה כבירת מלטה בעבר, היא עיר קטנה (מתגוררים בה רק כ-400 תושבים) הממוקמת במרכז האי ומוקפת חומה. הכניסה לכלי רכב אסורה לעיר אלא אם כן אתם תושבי המקום, והתחושה היא שמסתובבים במעין מוזיאון תחת כיפת השמים. אפשר גם להישאר לישון שם במלון הבוטיק ,THE XARA PALACE שבו רק 18 חדרים, אבל העלות די גבוהה - כ-250 יורו ללילה.
מבקרים בכפר האמנים: סמוך למדינה נמצא כפר האמנים טה אלי (נכתב ב-Q שאין מבטאים). בכפר ישנו אזור המוקדש לאמנים (TA QALI CRAFTS VILLAGE), מקום מהנה במיוחד לקנייה של יצירות אמנות בעבודות יד. בכפר יש מספר מבנים, כל אחד מהם מציג סוג אחר של מלאכה: ניפוח זכוכית, תכשיטנות, קרמיקה ועוד אמנויות מקומיות. ניתן להיכנס לתוככי חדרי הייצור ולצפות באמנים בעת העבודה. המחירים סבירים והמגוון עצום. המתחמים פתוחים בימי ב' עד ה' בשעות 17:00-9:00 ובשבת עד 13:00.
הגיע הזמן לצאת ולהכיר גם את האי השני בגודלו, האי גוזו ,(GOZO) ששטחו רק 67 קמ“ר. גוזו נמצא צפונית לאי מלטה, וכדי לשוט אליו צריך להגיע לנמל צ‘ירקווה .(CIRKEWWA) המרחק בין מלטה לגוזו קצר מאוד - בסך הכל שלושה קילומטרים, כ-25 דקות של הפלגה במעבורת. לשוכרים רכב במלטה, ניתן להעבירו בבטן המעבורת.
צופים לעבר סיציליה: על האי גוזו עצמו מתגוררים קצת יותר מ-30,000 תושבים. לאי עיר בירה משל עצמו בשם ויקטוריה (או בשמה הקודם: רבאט). מדובר בעיר יפהפייה, צפופה ועמוסה בסמטאות וחנויות. גם בה בולטים החלונות הצבועים בירוק והמרפסות המלטזיות היפהפיות. ויקטוריה בעלת ניחוח ישן, ויש בה תחושה של רומנטיקה באוויר. ישנן אפילו נקודות על האי שמהן, בימים שבהם הראות טובה, ניתן להשקיף למרחוק על האי סיציליה.
מסביב לויקטוריה ישנו אזור ובו הצ‘יטדלה (CITADELLA), חומה שמטרתה הייתה להעניק ביטחון לתושבי האי שנשבו על ידי העותמנים שפלשו לכאן במאה ה-16. בטיול מסביב לחומה צופים על נופי העיר הירוקים מצד אחד ועל האזור הסואן שבמרכזה מצדה השני.
שטים מעל אלמוגים: באזור הצפון-מערבי של גוזו נמצא הכפר דווריה (DWEJRA). זהו מקום מקסים שממנו ניתן להתבונן על השקיעה, ומכאן גם ניתן לצאת בסירת משוטים לשיט קצר האורך כ-15 דקות בין תעלות ומערות ומתחת לאלמוגים הנראים בבהירות מבעד למי הטורקיז השקופים. עומק המים שמסביב למערות מגיע לכדי 40 מטר ובמערות עצמן עד ל-19- מטר.
ישנים בחווה מקומית: כדאי לבלות לפחות לילה אחד באחת מהחוות המקומיות שבגוזו. תושבי העיר הסבו חלק מהחדרים בחוות לטובת התיירים, ויש כאלה שפרגנו אפילו בבריכת שחייה מרעננת בחצר. אל תצפו לסוסים או לפרות משוטטות בשטח החצר, המקסימום הוא מספר בעלי חיים ידידותיים בגינת הירק העשירה.
קונים ריבת לימונים: אם תרצו לפגוש חקלאי נחמד שמוכר מתוצרתו, חפשו בכניסה לאתר העתיקות GGANTIJA TEMPLES את אדון צ‘רלס ולה. ולה מוכר ריבות ומטעמים מגינת הירק האורגנית שלו. בין מרקחותיו: ריבת תאנים, רימונים ולימונים, סירופ חרובים, גבינות מקומיות וצלפים מוחמצים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם