חוקרי המחשבות: מדיטציית הוויפאסאנה - איך זה עובד באמת?
הבודהה תיאר את המחשבות כמסכים שמתווכים בינינו לבין המציאות ומייצרים עולם שברובו אינו אמיתי. קרן ארבל מסבירה איך מיועד תרגול הוויפאסאנה לרסק בהדרגה את העולם הזה
"מה מחזיק את העולם?
איך הוא נבנה?
על מה יש לוותר, כדי להסיר את כל מה שכובל?"
[אמר המבורך]:
"[ההיאחזות] בתענוג מחזיקה את העולם,
[העולם] נבנה באמצעות המחשבה;
דרך ויתור על ההשתוקקות,
ניתן להסיר את מה שכובל."
דבריו הקצרים של הבודהה, מתוך "הדרשה על מה שכובל" שנמסרה כתשובה לשאלתו של אותו יצור שמיימי, יכולים למלא עמודים שלמים של פרשנות. אבל כאן הייתי רוצה להתייחס רק לשורה השנייה בתשובתו של הבודהה:
"[העולם] נבנה באמצעות המחשבה".
"מחשבה" (vitakka בפאלי) היא מילה כל כך תמימה בהקשרים מסוימים, וכל כך טעונה באחרים. מחשבות הן אחת התופעות המרכזיות בתודעתנו. עם זאת, לא תמיד אנחנו מצליחים לראות אותן כהווייתן. מהי "מחשבה"? מאיפה היא מגיעה ולאן היא נעלמת? האם אנחנו באמת מודעים להשפעתן של המחשבות על האופן בו אנחנו תופסים את המציאות ומתנהלים בעולם? האם המחשבות שלנו מתארות את המציאות כמות שהיא, ואם לא, מדוע אנחנו מאמינים להן?
הבודהה מנחה אותנו לשים לב למה שמתרחש בכל רגע ורגע. זהו תרגול התבוננות שמפתח "ויפסנא". ויפסנא, בשבילי, היא הרבה מעבר לטכניקה מדיטטיבית ספציפית: אלה הם כל טכניקה מדיטטיבית, הלך רוח ואורח חיים המעוררים ראייה צלולה של המציאות, ראייה בהירה של רגע ההווה. כל מה שמאפשר את היחלשות ההיאחזות ונטישתם של מצבי תודעה שאינם מועילים לחיי בהירות וחופש, הוא אימון ב"ויפסנא".
ויפסנא, אם כן, זו חקירה אל תוך טבעה של המציאות, המורכבת מגוף, תחושות, רגשות, מחשבות, תפיסות וכל שאר התופעות הפסיכו-פיזיות - אם זה בהליכה, ישיבה, עמידה, שכיבה, דיבור או שתיקה. זו התבוננות ישירה וחסרת פניות על האופן בו אנו מתנהלים בעולם. אימון זה מאפשר לנו לנטוש אט אט מצבי תודעה מערפלים ולא מועילים, ולפתח מצבי תודעה המועילים לחיים צלולים, שלווים, אוהבים, נינוחים ופתוחים יותר מכפי שהיינו מורגלים קודם לתרגול.
כשהבודהה מנחה אותנו לשים לב למה שמתרחש בכל רגע ורגע, הוא מציע כמה מוקדי התבוננות. אחד מהם הוא התודעה, על מגוון תופעותיה. אחת מתופעות התודעה המרכזיות היא מה שאנו מכנים "מחשבות". אבל מהי מחשבה? מדוע הבודהה מתאר אותה כמה שבונה את העולם?
באחת הדרשות הבודהה מתאר את המחשבה כ"תְצוּרַת דיבור" (vaci-sankhara), וכוונתו היא שהשפה מַתְנה את המחשבה, בעוד המחשבה מַתְנה את השפה. אלו תהליכים שמותנים הדדית: ללא מילים, מושגים ותחביר מחשבות אינן יכולות להיווצר, וללא מחשבה ההתבטאות אינה אפשרית. יתר על כן, הבודהה מתאר את המחשבות כ"בונות את העולם" מאחר שהשפה והמחשבה הן בעצם מָסַכים שמתווכים בינינו לבין המציאות, ומייצרים עולם שברובו אינו אמיתי.
במילים אחרות, כאשר אנחנו "פוגשים" את המציאות באמצעות החושים, המחשבות מפרשות את המציאות החולפת והזורמת על ידי הפרדה בין "אני" ו"העולם". התהליך המחשבתי מפצל את המציאות למִקְטָעִים באמצעות השפה וההמשגה, ואז מוסיף עליה מידע נוסף על בסיס התפיסות, הנטיות
עם זאת, חשוב לזכור שמילים, מושגים ומחשבות מורכבות, אינם בעייתיים כשלעצמם בהגות הבודהיסטית. כל עוד אנחנו מבינים את תפקידם ושימושם, ולא מתייחסים אליהם כאל מה שמתאר את המציאות כמות שהיא, אין איתם שום בעיה. הבעיה מתחילה כאשר אנחנו מאמינים ל"עולם המחשבה", ובעיקר לאותן מחשבות שגורמות לנו תסכול, חרדה, כאב וסבל.
הבודהה מחלק את המחשבות למחשבות מועילות (kusala) ומחשבות שאינן מועילות (akusala). כלומר, לא לכל המחשבות מיוחסת אותה איכות. ישנן מחשבות רבות שהן מועילות, משחררות ומעצימוֹת. אלו מחשבות שכדאי לפתח ולטפח. לדוגמא, מחשבות של חמלה, ויתור, שמחה, פרגון ואהבה הן מחשבות מועילות ומשחררות שפותחות את הלב. הן מאפשרות לנו להתנהל בעולם בנינוחות ובפתיחוּת; הן בונות עולם פנימי טוב יותר שמקרין אל העולם שבחוץ.
אך ישנן מחשבות רבות שאינן תורמות לנו כלל. להפך, הן מעוררות אי-שקט, תחושות חוסר חשיבות, חרדה, תסכול, פחד וניתוק ממה שבאמת קורה. מחשבות אלו בונות לנו עולם שלא נעים לנו לחיות בו. זהו עולם שכולו "צבוע" במחשבות לא מועילות. בדרך כלל זה גם עולם שסובב בעיקר סביבנו. עולם צר מאוד.
האימון אותו מציע הבודהה על מנת לרופף את אחיזתנו במחשבות לא מועילות הוא אימון בהתבוננות צלולה וישירה במחשבות השונות, תוך חקירתן הבלתי מתפשרת. התבוננות זו מאפשרת לנו לשחרר, ולו במעט, את האחיזה שלנו בהן ואת אחיזתן בנו. חקירת המחשבות מאפשרת לנו לרופף את האמונה שלנו באמיתותן, כך שהן יכולות להופיע ולהיעלם מבלי שניקח אותן ברצינות רבה מדי.
אם כך, איך חוקרים מחשבות על מנת לראות אותן כהווייתן? איך חיים כך שהמחשבות לא שולטות בנו? איך עובדים עם מחשבות מסוגים שונים? המסורת הבודהיסטית מציעה כמה דרכים בהם ניתן להתבונן ולחקור את המחשבות:
זיהוי הופעתה של מחשבה בתודעה על ידי ציון (תיוג) מנטלי. הנחייה זו מפנה את תשומת לבנו להופעתן של המחשבות ומנחה אותנו לציין באופן מנטלי: "מחשבה" בכל פעם שאנחנו שמים לב להופעתה. בהתבוננות מסוג זה, שנקראת במסורת הבודהיסטית "mental noting", אנחנו מפתחים תשומת לב ומוּדעוּת למה שמתרחש בתודעה מרגע לרגע.
אופן התבוננות זה אינו בוחן את תוכן המחשבה, אלא רק מזהה ש"מחשבה" הופיעה (ונעלמה). התבוננות זו מאפשרת לנו להיות מודעים למה שמתרחש ממש ברגע זה: להופעה והיעלמות של מחשבות, תחושות, ריחות, צלילים וכדומה. היא מאפשרת לנו לפתח נוכחות לעולם התופעות המשתנה מרגע לרגע ולשאול: איפה ה"אני" בתוך התנועה המתמדת הזו?
התבוננות בטבעה של המחשבה. גם בהתבוננות מסוג זה אנחנו לא חוקרים את תוכן המחשבה. כלומר, אין זה משנה אם מחשבות שמתעוררות בתודעתנו מוקדשות לעבר (זיכרון) או לעתיד (תכנון ופנטזיות), מאחר שטבען של כל המחשבות דומה: הן ארעיות ומוּתנוֹת.
אחת הדרכים המועילות בהתבוננות בטבעה של המחשבה היא העלאת שאלות מסוימות בזמן המדיטציה. אלו אינן שאלות עליהן אנחנו "חושבים" או מחכים לתשובה, כי אם שאלות "שנזרקות" לחלל התודעה מפעם לפעם. לדוגמה: מה זו מחשבה? מאיפה היא מגיעה ולאן היא הולכת? מה טבעה? מה צורתה? ההנחיה כאן היא להעלות שאלות מסוג זה כשאלה פנימית, ולתת להן להדהד בתוכנו.
אופן התבוננות נוסף הוא זה הבוחן את המחשבותתוך ניסיון לזהות אילו סוגי מחשבות מתעוררים בתודעתנו שוב ושוב. התבוננות זו, בשונה מהשתיים האחרות, בוחנת גם - וזו מילת מפתח - את תוכן המחשבות.
אפשר לתאר סוגים שונים של מחשבות, דוגמת מחשבות של תכנון, השוואה ושיפוט, חלימה בהקיץ וכדומה. תיאור הסוגים השונים לא נועד לצרכים אינטלקטואלים, כי אם למטרת ראייה בהירה של התודעה על מורכבותה וגווניה, כדי שנוכל לעבוד עם המחשבות בצורה היעילה ביותר. על מנת שנוכל להיטיב את ההתמודדות עם מחשבות חוזרות ונשנות, רצוי לזהות את התבניות המחשבתיות העיקריות שלנו.
ראייה בהירה של הנטיות המחשבתיות היא הדרך להשתחרר אט אט מאותן מחשבות שאינן מועילות לנו, וגורמות לנו סבל ומצוקה. כאשר אנחנו מזהים את התבניות המחשבתיות שלנו, אנחנו יכולים להרהר באפקטיביות שלהן: האם מחשבות אלו מועילות? האם באמת כדאי לנו לאפשר למחשבה זו לקבל תשומת לב והתייחסות, ואם כן - במשך כמה זמן? זיהוי סוג המחשבה מאפשר לנו לעבוד עמן באופן מדויק ונכון.
דרך נוספת ומעט שונה היא פיתוח וטיפוח של מחשבות וכוונות מועילות. אם בהנחיות הקודמות האימון הוא בהתבוננות ובחקירה של המחשבות כפי שהן, ההנחיה כאן היא פיתוח מוּדע של מחשבות מועילות: מחשבות של חמלה, מחשבות מפרגנות ואוהבות, מחשבות ויתור וההתכוונות להיות נוכחים. אימון זה הוא ה"תרופה שכנגד" (antidote) למחשבות הלא מועילות. המטרה היא לפתח מרווח פנימי באמצעות ההתבוננות, ואז לפתח ולטפח מחשבות מועילות.
אבל מדוע הבודהה מנחה אותנו לפתח ולטפח מחשבות באופן יזוּם?
ב"דרשה על שני סוגי המחשבות", מסביר הבודהה את הסיבה לאימון מסוג זה: "מה שנזיר חושב ומהרהר עליו באופן קבוע, הופך להיות נטיית התודעה שלו". במילים אחרות, פיתוח וטיפוח של מחשבות מסוג מסוים מאפשר לנו להרגיש פתוחים יותר, אוהבים, נינוחים ולא מכווצים. פיתוח וטיפוח של מחשבות מסוג זה יכול להוביל לטרנספורמציה. אם נעורר מחשבות שפותחות את הלב ומחשבות שאינן מרוכזות ב"אני", נטייתה של התודעה שלנו תשתנה אט אט: מתודעה שמרוכזת בעצמה, תודעה שיש בה שיפוטיות, כעס, גאווה, קנאה, שנאה וכדומה, לתודעה פתוחה, אוהבת וצלולה.
תודעה כזו תהפוך להיות תודעה שחווה את העולם מתוך חמלה, ויתור וחכמה. אם מחשבות בונות את העולם, היינו את האופן בו אנחנו חווים אותו, הרי טיפוחן של מחשבות שמחלישות את האחיזה ב"אני" ופותחות את הלב מאפשר לנו לחיות בעולם אחר: חופשי, משוחרר ואוהב.
אחת הדרשות המוכרות והיפות שמתארות את האימון בפיתוח מחשבות מועילות, היא ה"דרשה על אהבה חברית" (Metta Sutta). בדרשה זו הבודהה מנחה את המתאמן לפתח מחשבות אוהבות באופן הזה:
הלוואי וכל היצורים החיים יחיו בביטחון, נינוחוּת,
ויהיו מאושרים.
כל היצוּרים החיים באשר יהיו-
המפוּחדים ואיתני-הרוּח,
מבלי לפסוח על אף אחד מהם.
אלה שהינם ארוּכּים, עצוּמים, בינוניים, קצרים, קטנים וגדולים.
גם אלה הנראים ושאינם נראים,
אלה שחיים רחוק או קרוב;
אלה שנולדו ואלה שטרם נולדו.
הלוואי וכל היצורים החיים יהיו מאושרים.
שלעולם לא יוליך שולל אחד את האחר,
ולא יזלזל באחר בכל מצב שהוא;
מי ייתן ואף אחד לא יבקש את רעתו של האחר,
אם מתוך מחשבה של עוינות או כעס.
כשם שאם תגונן בחייה שלה על ילדה היחיד,
כך בדיוק יש לטפח בלבנו אהבה ללא גבול,
לכל היצורים החיים;
יש לטפח בלבנו אהבה חברית אינסופית,
אל העולם כוּלוֹ:
למעלה, למטה ולמה שביניהם;
ללא מכשול, ללא טינה וללא עוינות -
אם בעמידה, הליכה, ישיבה או שכיבה,
עד שהקהוּת איננה.
לאתר הבית של קרן ארבל
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם