בקרוב בישראל: בוב מארלי של העידן החדש
שימשיי, אמן החלומות ששר תפילות עתיקות ומזמורי התעוררות, מגיע לישראל. מרדכי לב טהור, האיש עם החלום, מספר איך קורים דברים כאלה (פסטיבל צלילים מרפאים, חורשתא, מיד אחרי החגים)
אבל למרות השקט מכיוונו, ידעתי שזה אמור לקרות. שימשיי יבוא לארץ, הוא בטוח מרגיש את הקריאה כמו שאני מרגיש אותה, והוא בדרך. ידעתי את זה מהרגע הראשון ששמעתי את הקול שלו, שפתח לי את הלב והוריד לי דמעות מהעיניים.
שימשיי, אמריקני המוכר לרבים בתואר המחייב "בוב מארלי של העידן החדש", שר מנטרות הודיות בסנסקריט עתיקה, שירים מסורתיים מדרום אמריקה, וגם חומרים מקוריים שלו המזוהים עם ז'אנר השירה השמימית ונשמעים כמו תפילות עתיקות המכוונות להתעוררות התודעה הגבוהה. אמנם ידעתי שהוא יבוא, אבל באיזה שהוא שלב התחילו לעלות בי ספקות. למה הוא מתמהמה כל כך? למה הוא לא עונה לפניות שלי? הביטחון שהיה לי התחיל להתפוגג, ולאט לאט השתחררתי מזה. המשכתי בחיים שלי, והמשכתי לשמוע את הדיסק שלו שוב ושוב, אינסוף פעמים. נתתי לחלום לזוז מבמת התודעה שלי, ופיניתי מקום לעשייה ארצית אחרת.
שנה עברה לה כך, מהון להון (בקיבוץ האון..), והתחילו להגיע אליי שמועות על בחור ישראלי בשם אסי רוז. השמועות סיפרו שהוא טייל בכל העולם, ניגן עם כל מיני אמנים וגם, ובכן, הופיע עם שימשיי כמה פעמים ורוצה להביא אותו. בהתחלה התנגדתי לרעיון. אמרתי, אם אסי הזה היה מבין מה טוב לו, הוא היה משחרר את החלום הטיפשי הזה ומבין ששימשיי בכלל לא רוצה לבוא לישראל. אם שימשיי התעלם ממני, מה גורם לו לחשוב שהוא יקשיב לו?
ובכל זאת, למרות חוסר ההסכמה שלי, השמועות המשיכו להגיע אליי. מכל מיני כיוונים שמעתי שאסי ממשיך בתוכניות שלו, נפגש עם אנשים בסביבה הקרובה שלי ותמיד מצליח איכשהו לפספס אותי. זה התחיל להיות מגוחך. אם הגעתי מאוחר לאירוע, סיפרו לי שאסי הרגע היה כאן. אם עזבתי מוקדם, למחרת שמעתי שהוא הגיע מאוחר. התחלתי להבין ששימשיי כנראה יהיה בישראל, וזה לא יהיה בעזרתי. שחררתי. אמרתי לאלוהים, תודה שאתה מביא אותו, ותעשה לי טובה, תשמור לי כרטיס.
כך נסתיימה לה תקופה, והתכוננתי לעזוב את קיבוץ האון לבית החדש שלי ושל ב זוגי באמירים. בסופ"ש האחרון שלי בקיבוץ, התקשרה אליי חברה טובה ואמרה שהיא באה מגיעה לאזור ותשמח אם נתראה. אחלה. באתי לפגוש אותה, והיא הייתה שם עם חבר. "מרדכי, תכיר, זה אסי". באמת?! רדפתי אחריי הבנאדם הזה ממקום למקום, ועכשיו, כששחררתי אותו הוא מגיע עד לפתח הבית שלי?. מסתבר שככה דברים עובדים.
"אז מה, אסי, איך מתקדמים העניינים? מתי שימשיי יבוא?"
"תשמע, יש לי קצת קושי
אוקיי, זה נשמע הזוי, אבל אני נשבע לכם ששמעתי פעמון מצלצל באותו הרגע. דינג!
"מה, אתה רציני? אין מצב! שימשיי בא לארץ! אפשר אולי לעזור לך עם זה?"
ככה התחיל המסע הקסום הזה לצאת מהראש שלי ולזוז בממד ארצי. אסי קישר אותי עם שימשיי, והתחלנו לדבר ולהתכתב הלוך ושוב ולנסות לקבוע תאריך. במקביל, פניתי אל החברים שלי סופי, עמית ותורי שעומדים מאחורי ההפקות הגלקטיות וניסיתי גם אני, ללא הצלחה, לבנות צוות שיעזור לזה לקרות. ראיתי שהצוות לא ממהר להגיע, אבל אחרי נס אחד הבנתי שמשהו פה עומד לקרות ופשוט המשכתי באמונה וביציבות.
זוגתי, קרן אור, ואני, עבדנו כשותפים וחיפשנו כרטיסי טיסה שיתאימו לנו ולשימשיי. קצת לפני שקבענו תאריך, שימשיי שלח לי מייל וסיפר לי שהוא קיבל עכשיו מייל ממישהו בישראל שרצה להזמין אותו לארץ. "מה?!" נצטעק האגו שלי, "זה החלום שלי!". ביקשתי משימשיי שישלח לי את ההודעה שהוא קיבל ושייתן לי לקבוע עם מי אני עובד ועם מי לא.
באותה תקופה, התחיל רחש בארץ על קבוצה מעניינת בשם אהבה 528. קיבלתי מחבר מייל שהזכיר אותם, וזה סיקרן אותי אז עליתי לאתר שלהם. התחלתי להסתכל מי זה ה-528 האלה, כשקיבלתי מייל משימשיי. הוא העביר לי את המייל של החצוף שמנסה לגזול לי את החלום, ואני קורא את ההודעה בחיוך של אדם שיודע שהוא הגיע ראשון למטמון. אני מגיע לסוף המכתב, ובולע את הלשון שלי. חתום עליו שי דנון, אהבה 528. איך זה יכול להיות שאותו אדם מגיע אליי משני חלונות בו זמנית? אמרתי לעצמי שזה צירוף מקרים נחמד, ורשמתי לעצמי את מספר הטלפון.
אחרי שקבענו עם שימשיי תאריך, ירדנו למרכז כדי להיפגש עם עמית גלקטי ולדבר על השימשיי הזה. בדרך לתל אביב התקשרתי לשי דנון לספר לו שתודה, אנחנו מסודרים, ושאולי ניעזר בו בשלב אחר של ההפקה. הוא נשמע נחמד, וסגרנו את השיחה בכך שאולי ניפגש מתישהו.
הגענו לתל אביב והלכנו לפגוש את עמית, הוא אמר לי עוד כשהייתי בדרך שהוא לא לבד ושאני אבוא ונשב ונדבר. ההזיות לא נגמרות, כי מי ישב אצלו אם לא שי ועמית, השותפים שהם בעצם אהבה 528?
אז יופי, מה שצריך לקרות קורה, ועכשיו כבר אין לי ספקות בכך. היקום, אלוהים, וואט אוור, מישהו רוצה שזה יקרה, ועוד הוא הולך להכתיב לי איך. החלטתי לוותר על האגו ולהתמסר. אני שלך אלוהיי, תגיד לי איך, ואני אעזור לאירוע הזה לקרות.
התחלנו לעבוד כצוות, שי, קרן-אור, אני ומרחוק אסי שעזר מחו"ל להכין את שימשיי ואת הקרקע . היה לנו זמן יעד, והתחלנו לעצב כל מיני רעיונות לאירועים שונים ומרגשים. ניסינו כל מיני דרכים לגרום לזה לקרות, ומהר מאד הבנו (שוב, ושוב, ושוב) שמה שצריך לקרות קורה. אנשים התחילו להתחבר אלינו ואל החזון הזה, ולפני ששמנו לב כבר היו לנו תאריך, מקום ואפילו רעיון כללי למה יהיה באירוע. וככל שהאירוע תפס צורה, כך נהיה לנו ברור שמשהו פה קורה, וזה משהו מדהים.
השלב הבא של התהליך עדיין מצמרר אותי כשאני חושב עליו. פנינו לחבר שלנו, ירון פאר , כי חשבנו שהאירוע רוצה מאיתנו שניתן לו קצת נפח, וסיפרנו לו מה קורה. הוא מצדו התלהב מהרעיון ואמר לנו שהוא בשמחה יצטרף, ושהוא יבנה הרכב שינגן באירוע הזה.
ואז, התחילו מכל כיוון להגיע פניות. מארק אליהו הצטרף לאירוע. ג'ה לוי, מי שהוא פחות או יותר המורה של שימשיי וזקן השבט בתחום הזה של מוזיקה מודעת, שמע על האירוע והחליט גם להצטרף. הוא צירף את חבר שלו יוסי פיין שיינגן בס, וביחד הם צירפו את זהירה שהיא מוזיקאית אמריקאית מוכרת מתחום השירה המקודשת.
בינתיים, בארץ, הצטרפו גם דודו אלכביר, מוטי יוסף, קארלי פיירבורן והרשימה לא נגמרת. עדיין אנחנו מקבלים פניות ממוזיקאים וממטפלים מתחום הצלילים המרפאים שמרגישים את האירוע הזה ורוצים להצטרף.
היום הגעתי למצב שכבר אין לי מקום להכיל את השפע הזה שמגיע אלינו, ואני מבין שהפסטיבל הזה הוא יותר מאירוע מגניב. זהו מפגש של אמנים ומטפלים מתחום צלילי הריפוי מכל רחבי העולם, שרוצים לשתף את מי שיבוא בבשורה הזו שנקראת צלילים מרפאים. פסטיבל צלילים מרפאים הוא הפסטיבל הראשון מסוגו שיאחד את מטפלי העתיד, ויעזור ליצור מסה קריטית בנושא הזה של טיפול על ידי גלי קול. וואלה, יש דברים כאלה.
הפסטיבל יתקיים ביום שישי ה-8 לאוקטובר, בחורשתא,חורשת אקליפטוסים מדהימה ליד טבעון, תחת כיפת השמיים. ניפגש ביום שישי בצהריים (פתיחת שערים בשעה 14:00) ולאורך כל היום ינגנו האמנים המדהימים. לאחר ההופעות נמשיך בג'אם סשן ומעגל מתופפים שיבטי לתוך הלילה. במקום יהיו פינות זולה, צ'אי שופ, בר מיצים טבעי ותימכר ארוחת ערב ובוקר במכיר שווה לכל כיס. לדף הפייסבוק של האירוע
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם