רוח מערבית נעימה: האם ליסבון היא היעד הבא שלכם?

היא מערבית, אבל זולה מרוב אחיותיה האירופיות. העבר שלה מפואר, ההווה צבעוני ורב תרבותי, ויש בה גם בונוס: מזג אוויר מרענן ורוח ים. זוהי ליסבון שעדיין לא הכרתם

מאיר בלייך | 11/9/2010 15:23

ליסבון התפתחה רבות מאז ביקרנו בבירת פורטוגל בשלהי המאה הקודמת. בתחנת הרכבת התחתית מוצבים מתקנים למכירת כרטיסים המזכירים את אלה שנמצאים בתפוח הגדול: רוכשים כרטיס פלסטיק בחצי אירו וטוענים אותו שוב ושוב בהתאם לצורך. בתחנת רסטורדורס במרכז העיר עמדו התיירים מן המזרח התיכון והתלבטו מול המכונה. בחור מזוקן, דובר אנגלית רהוטה, התנדב לסייע. המכונה נענתה במהירות והכרטיסים נופקו. "תודה", אמרו התיירים. "תוכלו לסייע לסטודנט?", השיב המזוקן ותוגמל באירו אחד - יותר ממחיר נסיעה אחת. זה המחיר הנמוך ביותר שנקרה בדרכנו במערב אירופה.

ליסבון היא עיר שעלות התיור בה נמוכה ביותר בהשוואה לאחיותיה האירופיות, ויש בה אטרקציות שימלאו בקלות בילוי עירוני של סוף שבוע ארוך. הוסיפו לכך את העובדה שבמרחק מחצית השעה של נסיעת רכבת תגיעו לאתרי בילוי ונופש לחוף האוקיינוס האטלנטי והנה לכם חופשה לשבוע.

נדמה שרק המרחק מנתב"ג מונע בינתיים ממארגני התיירות בישראל להחליט על ליסבון כעל יעד תיירותי פופולרי. שדה התעופה הקומפקטי של העיר אינו מרוחק מאזור בתי המלון ומחיר נסיעה משם במונית מגיע לכל היותר ל-15 אירו (!). ואיפה תמצאו חדר במלון ארבעה-חמישה כוכבים ב-90 אירו לזוג בעיצומה של חופשת הקיץ? וכשמדובר בקיץ, לליסבון יש יתרון לעומת תל אביב. היא מצויה אמנם בקו רוחב דומה, אבל נהנית ממיקומה על שפת האוקיינוס האטלנטי המפיח לעברה רוח מערבית נעימה. גם עזמי, ידידנו ממזרח ירושלים, שהשתתף עמנו בכינוס שנערך בחסות האו"ם וממשלת פורטוגל, הביע פליאה על היעדר הלחות. ביום כתיבת הדברים, במחצית אוגוסט, כשכל גיחה החוצה מן המזגן הציפה אותנו בגלי זיעה, נרשמה בקצהו האחר של הים התיכון לחות של 32 אחוז בלבד וטמפרטורה של 30 מעלות.

רוח מערבית נעימה. ליסבון צילום: SXC

בזכות רעידת האדמה

לליסבון עבר מפואר ומכאן הפליג ואסקו דה-גמה במסעו להודו סביב כף התקווה הטובה. עובדת היותה בירת האימפריה הפורטוגזית, ששלטה בעבר בחוף המזרחי של דרום אמריקה (ברזיל), בדרומה של אפריקה (אנגולה ומוזמביק) ובמזרח אסיה (מקאו וגואה), הפכה אותה לעיר רבגונית, אקזוטית ומרתקת. במקביל, היא גם עיר אירופית-קתולית, על המשמעויות הארכיטקטוניות והתרבותיות, וכמו רומא היא בנויה על שבע גבעות.

במאה ה-18 הרסה רעידת אדמה חלקים נכבדים מן העיר והיא נבנתה מחדש על פי תוכנית מסודרת. לכן, יש הרואים בה את עיר הבירה המתוכננת הראשונה בתבל. היא שוכנת על גדות שפך נהר הטז'ו, ומרכזה ואזורי התיירות שעל גדתו הצפונית מצויים במרחק הליכה.

נוכחנו שהדרך הנכונה היא לסייר בעיר בשיטתיות: לסרוק רובע אחר רובע. התחלנו את מסענו בפארק אדוארדו השביעי, שבקרבתו מצויים

מרכז הכנסים של "קרן גולבנקיאן" והמוזיאון המרתק הצמוד לו, וכן בתי מלון רבים וחנות הכלבו הענקית, "אל קורטה אינגלז" (הספרדית). על ראש הגבעה החולשת על הפארק מתנופף דגל ענקי של פורטוגל הנראה ממרפסות התצפית של ליסבון הממוקמות בחלקי העיר השונים. מכאן ירדנו אל העיר ברגל, לאורך הפארק.

חצינו את כיכר מרקז דה פומבל הסואנת ונכנסנו אל השדרה הראשית של העיר, אוונידה ליברדאדה. לאורך שדרה זאת נמצאות חנויות המותגים המוכרות לנו, אך אין מדובר בשדרה שכדאי להתעכב בה. זאת לא השדרה החמישית וגם לא ריג'נט סטריט. בחלוף כ-30 דקות, כשהגענו לרובע באיישה (Baxia), הבנו שהגענו לדאון טאון של בירת פורטוגל. כאן כבר פגשנו הולכי רגל רבים, מקומיים ותיירים. רובע זה נבנה מן היסוד לאחר רעידת האדמה ב-1755 ורחובותיו (חלקם מדרחובים) הוקמו שתי וערב.

אומרים שזו הבירה המתוכננת הראשונה בעולם. ליסבון צילום: SXC

יש ברובע שלוש כיכרות (פראסות), שהן למעשה רחבות מרובעות, וכולן ראויות לביקור: רוסיו, פראסה די פיגיירה וקומרסיו. כיכר רוסיו היא הסואנת מכולן. תחנת הרכבת לסינטרה (עיר של ארמונות "מסיפורי האגדות" במרחק 40 דקות נסיעה) והתאטרון הלאומי הם שני המבנים הבולטים בה ובמרכזה ניצבות שתי מזרקות שמצטלמות היטב.

מכיכר פיגרייה הסמוכה, המוקפת מבנים ניאו-קלאסיים, רואים את ה"קסטלו" המשקיף על העיר. מכיכר רוסיו מוליך המדרחוב ויה אוגוסטה אל הכיכר השלישית, קומרסיו, ואל חוף הים. זהו מדרחוב שוקק תיירים, עשיר בחנויות ומסעדות. בסמוך לקומרסיו מצוי מוזיאון העיצוב המומלץ - MuDe (הכניסה חינם).

כיכר קומרסיו יושבת על גדת הנהר הרחב. היא עצומה, מוקפת מבנים קולוניאליים ובצפונה ניצב שער הכניסה אל העיר. חוף הנהר כאן אינו אטרקטיבי, והעיר כמו מתעלמת ממנו. אך גם ללא טיילת, הרובע תוסס וערני במרבית שעות היממה. תוך כדי הליכה במדרחוב אוגוסטה מבחינים במעלית המפורסמת, אלבדור דה סנטה ז'וסטה. המעלית נבנתה בראשית המאה ה-20 בידי אחד מעוזריו של המהנדס גוסטב אייפל והיא מאפשרת הגעה נוחה לרובע באריו אלטו הנמצא בגובה 45 מטר מעל הרחוב. בשל התור הארוך בחרנו להעפיל אל הרובע ברגל.

בתווך חולפים במיני רובע - שיאדו (Chiado) שמו - דרך רחוב עשיר בחנויות מותגים, חנויות ספרים, בתי קפה וחנויות תכשיטים אלגנטיות. מרבית רחובותיו של רובע באריו אלטו הם צרים ושיטוט בהם מלמד על רבגוניותו של הרובע הבוהמי: גלריות, פאבים, מסעדות, בוטיקים וחנויות מכולת בשפע. חלק נכבד מחיי הלילה של העיר מתרכז כאן, ומצויים בו מועדוני "פאדו" (תיירותיים), שהמוזיקה העממית הפורטוגזית מושמעת בהם, אותם לחנים שזכו להכרה בינלאומית בזכות הזמרת עמליה רודריגז.

את הסיור בבאריו אלטו כדאי לסיים בגן ובמרפסת התצפית סאו פדרו דה-אלסנטרה. הגן עשיר בפסלים מהמיתולוגיה היוונית והרומית. בעת ביקורנו הוצבו בו פסלים של דמויות מאגדות ילדים. המרפסת משקיפה אל רובע אלפמה והקסטלו שממול. מן הגן יורדים היישר לכיכר רסטורדורס ברובע באיישה שבמרכז העיר (שם ממוקמת לשכת המודיעין התיירותית), ברגל או בקרונית פוניקולר, שהיא אטרקציה כשלעצמה.

מרפסות ליסבון צילום: SXC

מסע בעקבות המאורים

מדריכי התיירים ממליצים לעלות לרובע אלפמה והקסטלו שבפסגתו בטראם מס' 15. צעדנו בתוואי המסילה כדי שיתאפשר לנו להציץ לסמטאות, לכנסיות ולחנויות. כך הגענו לנקודת התצפית סנטה לוסיה, המשקיפה על הרובע והנהר.

רובע אלפמה לא נהרס ברעידת האדמה, ושמר את מורשתו המזכירה ערים מוסלמיות במזרח הים התיכון, כאשר המאורים שלטו בעבר גם בחלק זה של פורטוגל. מן המרפסת קצרה הדרך לקסטלו סאו ג'ורג'. ראשיתה של המצודה במאה השישית. היא שימשה גם את מלכי המאורים, עד שנכבשה ב-1147 בידי המלך אלפונסו השני, שהסתייע בצלבנים שהיו בדרכם לארץ הקודש. חלק נכבד מן הטירה נהרס אך חומותיה ו-18 ממגדליה נשתמרו, ועליהם סובבים ומטפסים התיירים הזוכים לנקודות תצפית לכל כיוון.

מן הקסטלו כדאי לרדת "על עיוור" דרך הסמטאות לכיכר מרטים מוניז, בקרבת פראסה דה פיגרייה, שם מצויה נקודת המוצא של טראם 15. קו טראם מפורסם נוסף הוא 28 המוליך אל בלם (Belem). כדאי לעשות בו שימוש כי המרחק אל הרובע ההיסטורי, בסיסם של מגלי יבשות, הוא כשבעה קילומטרים. תחנת המוצא היא בכיכר קומרסיו, ויש להיזהר שם מכייסים המנסים ללכוד את התייר ברגע עלייתו לקרון. הכרטיס נרכש באוטומט (1.30 אירו) ולשם כך כדאי להצטייד מראש במטבעות.

האתר הבולט ברובע בלם, שעל גדת הנהר ממערב למרכז, הוא מנזר ז'רונימוס, שהוכרז כאתר לשימור בידי אונסקו. המנזר נחנך ב-1502 בעידן "התגליות", והוא נותן ביטוי לעושרה של פורטוגל בעת ההיא. הוא נבנה לציון ההפלגה של ואסקו דה-גמה במקום שבו נישאו תפילות להצלחת מסעו. שם מצוי גם קברו. ברדתכם מן הטראם שימו לב לשער המרשים והנעול. ביקרנו כאן ביום ראשון וזכינו לראות עשרות זוגות של יוצאי אפריקה ביום כלולותיהם על שלל תלבושותיהם. הכניסה למנזר כרוכה בתשלום, אם כי לקתדרלה אפשר להיכנס בחינם.

האטרקציה העיקרית של המנזר היא האכסדרה (קלויסטר) על שתי קומותיה עם העמודים, הקשתות והחלונות המעוטרים והיא שווה את המחיר. מן המנזר קצרה הדרך למבנה מודרני ומרשים שנחנך ב-2007 ובנוי כאוסף קוביות. זהו "המרכז התרבותי בלם", שכולל , בין השאר, את מוזיאון ברדו לאמנות מודרנית. האוסף שלו מציג יוצרים מוכרים החל מפיקסו וכלה בוורהול, ונראה שהאוצרים משקיעים עמל רב בתערוכות המתחלפות שהם מציעים. בילינו שם זמן רב וגילינו שיש אמנים שאינם שוכחים שיש סכסוך לאומי באזורנו ולדעתם הפתרון טמון במדינה דו לאומית, שעבורה כבר שרטטו דגל המוצג בתערוכה (הכניסה חינם).

כדי לראות את הפנינים האחרות של הרובע יש לחצות את הגשר שמעל מסילת הברזל המוליכה לעבר ערי החוף ואתרי הנופש קסקאיס ואסטוריל. בין המסילה לגדת הנהר מצויים המוזיאון הימי ולידו מגדל בלם שנבנה ב-1515. מבנה רבוע ומעוטר זה, בכניסה למעגן של ליסבון, שימש כנקודת מוצא למסעות ים רבים. אתר ההנצחה לתגליות, שנבנה ב-1960 לציון 500 שנה למותו של הנסיך הנרי "הנווט", בנוי כספינה שעליה ניצבים יורדי ים. כאן אפשר להעפיל במעלית לקומה השביעית כדי לצפות על המנזר, על גשר 25 באפריל, המצטיין באורכו, ועל הצלב שמעברו האחר של הנהר. אל תחמיצו את התערוכה שבקומת הקרקע.