הסיפור שאינו נגמר: מיא עשת על תופעת הריבאונד
אם הוא פרוד טרי, שונא שנאת מוות את הלשעברית או סתם מדבר יותר מדי על האקסית, אל תתפתי. ברחי ומיד. את כאן בתפקיד הריבאונד, התפקיד הכי לא כייפי בעולם הרווקות
לא, באמת. אהבתי פעם גברים, מאוד, אם זיכרוני אינו מטעני, וזה נכון שניסיונותי עמם בשנים האחרונות מתעקשים לחבל באהבה העצומה הזאת, אבל זה באמת לא תלוי בי. ולמעשה, כדי לא לפגוע בה, באהבה שרחשתי להם, כפרפראזה על דבריו של הפילוסוף הצרפתי ז‘אן ז‘אק רוסו ")כדי לא לשנוא את בני האדם אני מעדיף להתרחק מהם,(“ אפילו הסתגרתי בבית בחברת שני חתולי, והגבלתי את יציאותי למרחב האווירי לבתי קפה עם חברות, לים ולחנויות נעליים.
אלא שלאחרונה החלטתי שבכל זאת, התפקיד מחייב, ומאחר וכל היחסים שלי לאחרונה הם עם עצמי ועם הפייסבוק, הרהבתי עוז וקבעתי כמה דייטים. וכאן, אמרתי לעצמי, נבדוק עוד אקסיומה, והיא שבתל-אביב כל מערכות היחסים פארשיות וכל הגברים רקובים, וזו עיר החטאים ובלה בלה, והגברים הראויים באמת הם אנשי האדמה והכפר, ומצויים מחוץ לעיר הגדולה והמסואבת. אני, אגב, לא חושבת ככה, כיוון שנולדתי כאן, ואני יודעת שהתל אביבים הם בדיוק חנונים כמו כל השאר, ומי שעושים את תל-אביב לעיר מועדונים פרועה-עאלק הם כמובן כל הלא-תל-אביבים שמגיעים אליה לחפש סקס סמים ומי-יודע-מה. ובכל זאת, כדי להתרחק מהסצינה, החלטתי ללכת על אנשי אדמה.
הלוחש לסוסים פנה אלי ברשת כבר לפני שנתיים, ושנתיים נהג לשלוח לי מיילים לאמור - את יפהפייה, מהממת, מקסימה ונהדרת. הסיבה שלא התלהבתי מהחיזור העיקש הייתה קודם כל שאני נוהגת חשדנות יתרה במי שמציפים אותי במחמאות מהסוג הזה, כיוון שהסיכוי רב שהן נשלחות בתפוצה לכל אשה שבפרצופה קבועים אף, עיניים ופה. שנית, הבלוג של הנ“ל כלל בעיקר פייטנות מהסוג הנפוץ ברשת ושאני מכנה "שירי כימהון,“ נוסח: נגעתי בך זאת לא אשכח מבט אחד שאזכור לעד גופך המה היית כה חמה כשרצית ללכת לבי היה קר כמתכת! אלה לא השורות שלו, אבל זה הכיוון. רק שאצלו היו שגיאות כתיב. בחיי! אני לא מסוגלת. עד כאן.
ואז מתישהו הפשרתי. ראיתי תמונות שלו עם הסוסים שבהם הוא מטפל במושב, ואהבתי לחיות גברה על הכל. החלטתי שבנאדם שאוהב כך חיות לא יכול להיות כולו רע, וגם אם אינו משורר דגול, אתן לו הזדמנות בזכות פניותיו החוזרות ונשנות. כשדיברנו בטלפון הוא נשמע נחמד מאוד, קצת ביישן, ורק היה מוזר כשלפתע אמר לי: "אני לא במערכת יחסים.“
"ברור שלא, אחרת לא היית פונה אלי,“
"לא, כי בפייסבוק שלי כתוב שאני במערכת יחסים. אבל היא נגמרה לא מזמן.“
אני: "אה... אז אולי כדאי שיעבור קצת זמן עד שתחלים ממנה.“
הסוס: "לא. זו הייתה אומנם מערכת יחסים של שנה, אבל היא נגמרה ואני בסדר.“
אני: "ואתה בטוח שאתה לבד.“?
הסוס: "מה, את חושבת שאני משקר לך.“?
אני: שותקת (לא, מה פתאום. ממתי גברים משקרים.(???
הדייט היה נחמד. הבנאדם בא במיוחד מהצפון הרחוק לבית הקפה שעל יד ביתי. נראה טוב, חייכן. השיחה קלחה. דיברנו המון על סוסים, פרות, כלבים, חתולים. הוא היה להוט ושפע מחמאות למראי ולנחמדותי (בניגוד כמובן לדמות המגעילה שעולה מבלוגי.( בסוף שאל אותי בהססנות אם אסכים לראותו שוב. אמרתי שאני חושבת שכן. הוא חייך בהקלה ואמר: איזה כיף לי. נפרדנו בנשיקה על הלחי, ומיד מהדרך הגיע הס.מ.ס, כמה נהנה. למחרת כבר רצה להיפגש. לא יכולתי באותו יום. ויותר לא שמעתי ממנו.
כעבור חמישה ימים פתרה את התעלומה קריאה בבלוגו הכימהוני/שקוף. אכן, האינטואיציה שלי לא הכזיבה. חברתו לשעבר/לשעתיד, זאת שעמה לא קיים מערכת יחסים, סימסה לו בט“ו באב כדי להחזירו אליה וטרפה את הקלפים. אחר כך, כרגיל, באה ההתרסקות ונתנה אותותיה בכתביו. שוב, זוהי וריאציה שלי:
אני הרוס, נופל עמוק
הלך האושר, הלך הצחוק
קראת לי ובאתי, כמו תמיד
אך לאהבתך לא נותר שריד
אטביע את יגוני בטיפה המרה
כי כך עושה תמיד כשרע
נכנס לאבל, לא רוצה כלום
הותרת אותי בודד והמום
הלוחש לסוסים והמשורר לעת מצוא לא מצא לנכון אפילו ללחוש לי ס.מ.ס או מייל של התנצלות. ושוב, מושבניק, לא תל-אביבי, לא ילד. והסיפור האידיוטי הזה - ואני אומרת אידיוטי בגלל שירת הטמטום שהייתה מעורבת בו ובגלל שלא באמת רציתי את הפציינט - הזכיר לי את המפגש הקודם שלי עם מלח הארץ, זה שלחש לפרחים, גנן מדופלם ומומחה לצמחים מטפסים, גם הוא איש ההתיישבות העובדת. אחרי דייט מוצלח דווקא, שארך חמש שעות (!) והניב שיחה מעניינת מאוד, עשיתי חושבים והחלטתי שלמרות הפגישה המעניינת, הוא לא מתאים לי. הוא, לעומת זאת, הודיע לי שמצאתי חן בעיניו ושיחכה לי למקרה שאשנה את דעתי. בסדר. אחרי שבועיים בערך הזדמן הנ“ל לסביבת מגורי לרגל עבודתו בשעת צהריים, והציע לי לשתות קפה יחד. הסכמתי בשמחה. תוך כדי שיחה, הודיע לי שהוא נמצא במערכת יחסים לוהטת וב“אהבה גדולה.“ לפתתי את בטני החטובה בצחוק גדול:
"אמרת שתחכה לי, למקרה שאשנה את דעתי, לא? כמה בדיוק חיכית, יומיים? וכבר התחלת לצאת עם נשים והתפתחה אצלך אהבה גדולה? אין עליכם, אתם הורסים אותי, הגברים.“
הפציינט נעלב עד עמקי נשמתו המאוהבת והסביר לי ברצינות רבה שלא "התחיל לצאת עם נשים,“ כדברי, אלא בסך הכל חזר לאהובתו הקודמת, איתה יצא לפניי, שהיא בכלל אהובת נעוריו, עוד לפני נישואיו, ויחסיהם היו בפסק זמן כשיצא איתי. מבינים? אני הייתי בכלל הריבאונד של חלון ההזדמנויות. למה חלון? צוהר ספינה, שנפתח כשהוא היה בהפסקה קטנטונת מאהבת חייו הקדומה בשל איזה סכסוכון טיפשי. במקרה התפנה לו ערב והוא הציע לי לצאת איתו, ובמקרה החלטתי שהוא לא מתאים. כי אילו הייתי מחליטה שיש מצב - רק אכזבה הייתה מצפה לי עקב האהבה הלוהטת שהוא היה שרוי בה. כמובן שהוא לא הבין למה אני מתעצבנת ולמה כדי לא לצעוק עליו בפורום בית הקפה פתחתי בו במקום את תיקי היוקרתי ובלעתי כדור הרגעה מדגם קלונקס עם הדיאט קולה.
אני מטריחה אתכם בכל אלה גם כדי להצהיר ש-א. בהחלט יש מצב שאני שוב בדרך אל החתולים, ו-ב. כדי באמת להזהיר מאפקט הריבאונד. גברים מאוד מזדרזים לשים פלסטר על פצע עמוק ומדמם בלי לתת לו זמן להחלים כראוי, ועם כל אהבתי לפלסטרים, בייחוד הזוהרים של הילדים שלא יורדים במים ואפשר אפילו לעשות איתם אמבטיה, ממש לא מתאים לי להיות פלסטר כזה בעצמי.
כדי לחתום את הסאגה הזאת של הריבאונדים, אספר שבשנים האחרונות היו לי עוד שני ריבאונדים מפוארים. אחד החזיק מערכת יחסים שלמה של גבר שמאוד התגעגע לגרושתו השנואה, שמרוב ששנא אותה, אהב אותה עד כלות. כן, יש מזוכיסטים כאלה, והיום אני כבר יודעת לתת בהם סימנים. אז, זמן קצר אחרי גירושי, לא ידעתי. כשבנאדם למשל מדבר נונסטופ על כמה הוא שונא מישהי... זה, אפעס, קצת חשוד...
ובתקופה הכי קשה שלי, כשהייתי בדאון הכי נמוך שלי, או כמו שאני אוהבת לומר, בשיא השפל, נתקלתי בתואמו החיצוני של טוני סופראנו, גבר חביב, מעניין וכריזמטי, שהיו לו שתי בעיות מבחינתי - האחת תחת בגודל של אלסקה, והאחרת שהוא היה גרוש שבועיים כשפגש בי. כמובן שתגובתי הראשונית הייתה לברוח ממנו כמו מאש. הסברתי לו שאני בתקופה פגיעה מאוד של חיי, שבעת אכזבות ומרורים, מכורה לכדורי שינה, לא מאוזנת, עצבנית כעקרב ועוד כהנה וכהנה מעלות. הוא מיד הבהיר לי שאומנם הוא גרוש שבועיים, אבל הנתק האמיתי מאשתו החל הרבה קודם, וכי הוא ממש בשל ומזומן למערכת חדשה, ו“כשאני מוצא משהו טוב, שם אני נשאר.“ ככל שניסיתי לשכנע אותו שלא, כך התעקש.
לאחר מסע השכנועים שצלח, בא מקץ מספר דייטים, כיאה לסופראנו, לקחת אותי באוטו גנגסטרים לדירתו המפוארת, עמל על תבשיל מושקע של פירות ים, ליווה אותו במשקאות יקרים שרק מפאת בורותי בהלכות החיים הטובים איני זוכרת את שמותיהם, הקפיד למלא את כוסי כל אימת שהתרוקנה, ובסוף הערב הסוער בין הסדינים, החזיר אותי מעולפת לביתי. את הנאום: "את מצחיקה, יפה, חכמה ונהדרת, אבל אני רק שבועיים אחרי גירושים ולא מוכן למערכת יחסים חדשה“ לא זכיתי לשמוע כבר למחרת. האמת, אני לא זוכרת את העיתוי המדויק. נדמה לי שזה היה במייל כעבור מספר ימים. לא עניתי. אני חושבת שהכמות של כדורי השינה שלקחתי, גם בבוקר, כדי למסך את הדיכאון היומיומי של התקופה ההיא, כיסתה על הכל. מאז, שנים שהוא רודף אחרי כדי להתנצל, חבוק בזרועות חברתו החדשה, שעמה הוא כותב - איך לא? - בלוג נודניקי.
כן, הריבאונד, אותו זינוק מפואר שהצטיינתי בו בנעורי כשנשאתי בתפקיד הנכבד קפטן נבחרת הבנות של גימנסיה הרצליה בכדורסל, חוזר ומבעת אותי בבגרותי בגלגולו המטאפורי, אבל דווקא היום, כשהכושר שלי הודות לתחזוקה מצוינת אינו נופל מכושרי בגיל - 16 דבר שממש אי אפשר להגיד על רוב הגברים שיצאתי איתם - אני חושבת שאתעקש לדבוק בפירוש המקורי בלבד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם