ראשי » סגנון » ניו אייג' » מסביב לקוסמוס

מה המצב, כפרה? הרוחנו-אקטואליה של השבוע

לקראת הפעם הבאה שנפגוש תרנגולת מסתובבת, זאת אומרת מחר, בגריל ומעל הראש שמבקש כפרות, שווה להקדיש הרהור לגלגול הנוכחי של היצור החי הכי חסר תקווה בסביבה

שחר שילוח | 16/9/2010 15:18

שלום לך תרנגולת אנונימית בלול הסוללה. מה שלומך? את בטח מרגישה זוועה, שאלתי רק בשביל הנימוס. בעצם אני לא ממש מבדילה בינך לבין ההיא שמשמאל או מימין, מתחתייך או מעלייך. רציתי לבקש ממך, וגם מהן, סליחה על כל ביצת סוללה שאי פעם אכלתי. יש סיכוי שתמחלו לי לפני שתובלו אל השחיטה הגואלת?

שלום לך תרנגול חסר זהות בלול הפיטום. מה המצב? בטח קצת צפוף ומחניק לך, גם האוכל לא משהו והורמונים זה לא ממש גורמה, אני יודעת. שאלתי רק בגלל שככה לימדו אותי לנהל שיחת חולין. רציתי לבקש ממך, כנציג אחיך השחוטים והנידונים לשחיטה, סליחה על כל פולקע, כנף ושניצל שאכלתי לפני שהפכתי לצמחונית. יכול להיות שתסלח לי לפני מסע הייסורים האחרון?

שלום לך תרנגולת כפרות. מה נשמע, כפרה? מתכוננת לבחילות ולסחרחורת שצפויים לך לכבוד יום הכיפורים? בתור יהודיה כשרה, רציתי להתנצל בפנייך על החוויות שמתכננים עבורך אחיי היהודים ביום הכי קדוש בלוח השנה שלנו. יש מצב לכפרה?

אני יודעת שאין סוסים שמדברים עברית או תרנגולות שקוראות את nrg. אבל מעבר לפרטים הטכניים השוליים האלה, יום הכיפורים, שתכף ישליט את דממתו המבורכת על פני הארץ, גורם לי לתהות על הקשר הבלתי נמנע שלי עם התרנגולות, על מהותה של הסליחה ועל עניינים שבין אדם לחברו לעומת עניינים שבין אדם למקום.

תרנגולת. נפגשים בסיבוב צילום: SXC

1. אלוהי כל החברים כולם

חז"ל אמרו: "עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר. עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר..."

האם אפשר בכלל להפריד בין עבירות של אדם כלפי חברו לבין עברות של אדם כלפי המקום? אם ניעזר לרגע בלוגיקה פשוטה, נראה שעבירות שבין אדם לבין חברו הן קבוצה המוכלת בעבירות שבין אדם לבין המקום. זאת בהנחה שכולנו יצירי האלוהים או, למי שמעדיף, שהכול הוא אחד ואחד הוא הכול. במילים אחרות, אם פגעתי בחברי, חטאתי לא רק לו אלא גם לפני האל.

2. החטאים של אלי ישי – עלי!

לסוגיה הקודמת מצטרף סיבוך נוסף. בתפילת הווידוי של יום הכיפורים אומרים המתפללים:

"עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּאנֶס וּבְרָצון: וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּאִמּוּץ הַלֵּב: עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בִּבְלִי דָעַת: וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּבִטּוּי שְׂפָתָיִם: עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּגָלוּי וּבַסָּתֶר: וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּגִלּוּי עֲרָיות: עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּדִבּוּר פֶּה: וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּדַעַת וּבְמִרְמָה: עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּהַרְהור הַלֵּב: וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּהונָאַת רֵעַ..."

וכך זה נמשך ונמשך, והמילים תמיד אומרות בלשון רבים "על

חטא שחטאנו לפניך", ולא "על חטא שחטאתי לפניך". האם זה אומר שאני לוקחת על אחריותי גם את חטאיהם של אחרים? האמת היא שיש בזה משהו נאצל. אני מוכנה לקחת אחריות על דברים רעים שנעשו, אולי בגלל שאני ועוד כמה אחרים לא השתתפנו במספיק הפגנות ופעולות מחאה נגד דברים שאנו מגדירים כעוול.

אילו היינו מתאמצים קצת יותר, היינו יכולים, אולי, לשפר במקצת את מצב העולם וגם לחסוך מעושי הרע את החטאים שנזקפים לחובתם: עינוי חתולים במעבדות אוניברסיטת בן-גוריון, רדיפת ילדי העובדים הזרים, חלוקה מבישה של תמלוגי הגז, השבי האינסופי של גלעד שליט, ועוד ועוד. (מצד שני, ועם כל הכבוד לאחדות הגדולה, אני לא מוכנה להתנצל על השטיקים של אלי ישי שגוברים על כל המחאות, או על השפכים שמפעל תלמה מזרים לים).

3. רשימת הסליחות המוגבלת שלי

והנה עוד סוגיית סליחות: אנחנו מבקשים סליחה מאלה שהבנו שפגענו בהם. יש לנו רשימה פחות או יותר קבועה של סוגי פגיעות שעליהם אנחנו מוכנים להתנצל: פה עלבון אישי, שם התעלמות ממצוקה, אולי איזה שקר פה ושם, התקמצנות קטנה, רכילות מרושעת. אבל מי יבקש סליחה מאלה שנפגעו ממעשים שעשינו ואינם נכללים ברשימה? אולי דווקא החטאים שאיננו מכירים בהם כחטאים, הם הגרועים מכולם. אני פונה אליכם בפנייה נרגשת: אם מישהו נפגע מכך שלא קראתי הארי פוטר מעולם, שאינני חובבת גלידה או לובשת בגדים צהובים, אנא ידעו אותי. אולי אפשר לעשות משהו בעניין הזה.

4. לסמן וי ולשכוח

בהקשר לסוגיה מס' 3, מתגנב ללבי החשש (או התקווה) שכשאנחנו מגדירים לעצמנו ממי ועל מה לבקש סליחה, אנחנו סולחים בעיקר לעצמנו. הנה עשיתי את זה, התנצלתי. עכשיו אני יכולה לסלוח לעצמי על זה שלא הייתי נחמדה לזולת, גם אם ה"בסדר, אני סולח לך" שאותו זולת ממלמל נאמר בעיקר בשביל הנימוס, או פשוט כדי שאניח לו כבר לנפשו.

5. ובחזרה אל התרנגולות

ראש השנה בכל התרבויות הוא הזדמנות לקבל החלטות משמעותיות, שיהפכו אותנו לאנשים טובים קצת יותר משהיינו. אלה יכולות להיות החלטות רוחניות, כאלה שקשורות לעולם המחשבה והרגש, אבל הן יכולות להיות גם מעשיות, מה שאומר שהן לא רוחניות פחות אלא כוללות גם צד פרקטי. לתרנגולות, עד כמה שאני יכולה להבין חיה עם מוח של ציפור, לא אכפת אם אנחנו מצטערים על מה שאנחנו עושים להן ב-50 השנים האחרונות. לא מעניין אותן אם אנחנו מזדעזעים עד עמקי נשמתנו מהנדסה גנטית ומהאבסה בתרופות, הורמונים וכימיקלים. לא מזיז להן את קצה הכרבולת המודעות שלנו לתנאי השינוע המחרידים שבין הלול לבין המשחטה. מעניין אותן אם כואב, צפוף, מדכא ומחניק. אתם כבר יודעים לאן לקחת את זה מכאן.