לעשות בחורות ולעשות כסף זה אותו דבר?
חנוך, אחד שיודע לעשות כסף, לא מבין למה הוא לא מצליח לתחזק משהו שנראה כמו משהו שקרוב לזוגיות. אסתה, יועצת הדייטינג, מפענחת את התעלומה
בכל קיץ שבו ביקרנו את הדודים, בזמן שבני הדודים שלי הפכו מילדים שמחפשים נמלים בדשא לילדים שמחפשים איך לעשות כסף - הבנתי את זה קצת יותר טוב. העובדה שבן הדוד שלי הפסיק לבוא אתי לבריכה, למשל, קידמה מאד את העניין: הבנתי שהוא מעדיף להרוויח כמה ג'ובות עם חברים, ושזה ככה מפני שהתענוג שהזמן הזה בבריכה יכול היה לייצר עבורנו פחות חשוב בעיניו מהכסף שהוא יכול לייצר באותו זמן.
"ומה תעשה בכסף שתשיג?", שאלתי. "אני אקנה לך בובת ברבי שאין כמוה בישראל, כדי שתזכרי אותי תמיד," ענה בחיוך של מנצח. זה עשה לי את זה. חיכיתי, כמוהו, לברבי שהוא יקנה לי. התאפקתי בכל פעם שרציתי את חברתו, כי ידעתי שהוא צריך את הזמן הזה בשביל לעשות כסף, בשביל לקנות לי את הברבי שאין עדיין לאף אחד בארץ. יום אחד, כשישבנו עם המוני קרובי משפחה, סיפרתי לאמא שלי על התוכנית הגרנדיוזית של הבן-דוד. אמא שלי התבוננה בי, ואמרה: "ברבי? בגלל זה הוא לא איתך אף פעם? אלה יהיו הזיכרונות שלך ממנו?"
שנים אחר כך עוד התעסקתי באיזון העדין שבין הזמן כיצרן מבורך של כסף, לבין הזמן החשוב שמייצר חיים. ומשום שישראל של שנות ה-90 היתה אמריקה של שנות ה-80, מהר מאוד הגיע העניין הזה גם לכאן. אולי בגלל זה, כשהגיע אליי לאחרונה חנוך, בחור מקסים בן 38, נזכרתי בבן הדוד שלי: גם חנוך האמין בכל לבו שזמן הוא כסף.
החלק הנהדר של זה היה כישרון בולט לעמידה בזמנים, למיצוי התחייבויות ולביצוע משימות על פי לוח הזמנים שלהן. אבל העובדה היתה שחנוך לא הצליח, איכשהו, להיות בקשר המחייב אליו הוא ציפה להגיע כבר כמה שנים טובות קודם לפגישתנו.
חנוך התגלה כבחור מוכשר שמגיל צעיר פיתח מודלים לעשיית כסף, והוא אכן תמיד עשה כסף. גם בלימודי המחשבים בטכניון, וגם אחר כך בחברת הסטארט-אפ שהקים. הוא עבד מסביב לשעון כדי להגיע למוצר שאותו אמנם הצליח למכור בהצלחה, והאמין בכל לבו שאחרי האקזיט יוכל לפרוש למשך כל חייו. אלא שדקה אחרי הוא גילה שהוא צריך לקיים אורח חיים די צנוע אם הוא לא רוצה לעבוד יותר, וכמי שהתמכר לאורח חיים ראוותני, זה לא הספיק לו.
בדרך הוא גם ננטש על ידי הבחורות שבעבר נדבקו אליו כמו אל דבש, וכעת איכשהו הן כבר לא היו שם יותר. העובדה המצערת הזאת, בצד הקוצים שדקרו באחוריו והשאיפה לעשות כסף הציקו לו שוב, והוא שוב הקים סטארט-אפ והתמכר אליו. כך, במעגלים, הוא כל הזמן היה עם בחורות ש"התלבשו" טוב על בחור שמפנק אותן כלכלית אבל בכלל לא יכול לתחזק קשר, מול תקופות של שקיעה כלכלית במהלכן לא היה לו דבר. מטבע הדברים, חנוך הגיע עם תלונות רבות הנוגעות למין הנשי, כולל תיאור כל הנשים כשטחיות וכעס על "ההונאה" שחווה
מהר מאוד הוא עומת עם כמה עובדות. אז, הוא נזכר שהיה סוג נוסף של בחורות: אלה שנטשו אותו מהר מאוד, בלי שהוא בכלל הבין למה ועל מה, ובאמת לא נראה היה שהכסף שלו מזיז להן לכאן או לכאן. לאט לאט הוא התחיל להבין שאם אתה יוצא מנקודת הנחה שזמן הוא כסף ואין משאב אחר שאתה מעניק במקביל - כמו חום, אמפתיה, קשב או עניין אמיתי - אז אתה לא צריך להיות מופתע כשהבחורות שאתה מושך אליך גם חושבות ככה. הזמן שלהן הוא כסף, הכסף שלך, ואז כשזה לא קיים – אתה לא קיים. מה לא ברור כאן?
עכשיו התמונה התחילה להתבהר: הבחורות האחרות שהיו, אלה שנטשו, האמינו בפוטנציאל של חנוך להיות שותף שלהן במערכת זוגית. הן בדקו אותו בפרמטרים שבכלל לא היה מסוגל להבין: עד כמה הוא מעוניין (בהתחלה – מאוד!); איפה הן נמצאות בסדר העדיפויות שלו (מהר מאוד העבודה וחדר הכושר עקפו אותן בסיבוב); מה זה אומר על רמת המחויבות שלו (נמוכה מאוד); מה זה אומר על המוכנות שלו להיות 50 אחוז מקשר (אין באמת מצב); ועד כמה הוא פנוי להקשיב, להיות, לתת או לקבל (בכלל לא).
לכן, דווקא הבחורות שמחפשות קשר ולא בונות אותו על מצע כלכלי מחייב, נדחו על ידי חנוך, שהאמין שהמשאב היחידי המשמעותי שהוא יכול לספק זה פינוקי מעמד כלכלי. כי אם נחשוב על זה, נגלה שכמו במקרים רבים אחרים, האמריקאים טעו: זמן אינו כסף, אבל הוא בהחלט משאב.
הוא משאב שמאפשר להיות ביחד, להתפתח. הוא משאב שמאפשר תחושת מלאות שמקורה בפעילות, וגם ריקנות של מחשבה. לבן אדם יכול להיות המון זמן שאותו הוא לא מצליח לנצל לצורך עשיית דבר מה חשוב, והוא ממשיך להרגיש ריק - בעוד אדם אחר יכול להיות מאוד דחוק בזמן, אך למלא אותו בהמון אלמנטים משובבי נפש.
ומה שהכי חשוב להבין זה שמשאבים צריך ללמוד לנתב, כדי להביא לרווחה הכי גדולה שלנו. כי אם אני רק מחפש את הדרך לעשות כסף ולא יודע למצוא את האיזון הנכון בין זה לבין שאר הצרכים שלי – אני אהיה בבעיה. בדיוק כפי שמישהו שמבקש רק להתאהב ימצא את עצמו בבעיה; בדיוק כמו כל "מישהו" שמחפש כל דבר שהוא "רק".
כי המקום שבו כל משאב מביא את המקסימום שלו לרווחתנו, הוא מקום שבו הוא מנוצל באופן מאוזן. כי אין נכון ולא נכון. יש רק בעיה קטנה של איזון, שמביאה את חלקנו לחיות בתחושה שאנחנו לא נמצאים במקום שבו אנחנו רוצים להימצא. ורק הבנה וחתירה לשינוי יכולות ליצור את זה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם